רעיון החודש טבת • עבודת ה' בגופו של היהודי ובאמצעותו

עבודת ה' בגופו של היהודי ובאמצעותו

• השורש הרוחני והמשמעות הפנימית של אמרת חז"ל "הגוף נהנה מן הגוף" הינו בקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל  הקב"ה במהותו ועצמותו האין-סופית, כביכול "נהנה" מן ה"עבודה" המתבצעת על-ידי גופו של היהודי •

על חודש טבת אומרים חז"ל שהוא "ירח שבו הגוף נהנה מן הגוף" ורש"י מסביר: "מפני הצינה". לכל תופעה גשמית יש שורש רוחני ויותר מכך, מהשורש הרוחני נובעת ומשתלשלת התופעה הגשמית, כפי שנוצרה כל הבריאה מתחילתה וכך היא נוצרת מחדש שוב ושוב.

השורש הרוחני והמשמעות הפנימית של אמרת חז"ל "הגוף נהנה מן הגוף" הינו בקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל. הקב"ה במהותו ועצמותו האין-סופית, כביכול "נהנה" מן ה"עבודה" המתבצעת על-ידי גופו של היהודי.

ישנה עבודת ה' הקשורה לנשמה וישנה עבודת ה' המתבצעת על-ידי הגוף. ישנם צדיקים יחידי סגולה שהם עובדי ה' בנשמתם, שפועלים בהשראה ישירה של האור הבוקע מתוך מעמקי נשמתם האלוקית שהיא חלק אלוקה ממש. אצל יחידי סגולה אלו, אין הגוף תופס מקום כל-כך. לעומתם, עובדי ה' בגופם הם אלן אשר עבודתם היא עם הגוף ובאמצעותו, במגמה לזכך את הגוף, להעלותו לדרגת קדושה ולהפוך את גסותו וחומריותו הטבעית – לרוחנית. "אתהפכא חשוכא לנהורא" – הפיכת החושך עצמו לאור.

בחודש טבת, עיקר העבודה הנדרשת והמביאה לקורת רוח למעלה, היא עבודת הגוף (כדלהלן), וכך "הגוף נהנה מן הגוף", הקב"ה במהותו ועצמותו נהנה מעבודת הגוף של בני ישראל. וזאת למה? מפני הצינה".

התגלותו של הקב"ה והקרנת זיו אורו בעולם נמשלה לשמש, ככתוב: "שמש ומגן ה' אלוקים". בחודש תמוז למשל, מאיר חזק יותר האור האלוקי בעולם ולכן מתבטא הדבר גם בזריחה מוגברת וגלויה של השמש באופן גשמי, ואילו בחודש טבת האלוקות אינה גלויה כל-כך בעולם, כך ש"מפני הצינה" יש הכרח יותר בעבודת הגוף, לפי שאור הנשמה אינו מאיר בגלוי.

"עבודת ה' בגוף" פירושו: לגלות ולמצוא את האלוקות שבגוף, ולהביא לידי כך שהגוף יתנער מגסותו וחומריותו הטבעית והוא עצמו יהיה קדוש באופן גלוי, כך שקדושתו תהיה נובעת מן הגוף ולא מן הנשמה!

אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש סיפר פעם שהבעש"ט חיבב מאוד אור. באחד מלילות החורף ישבו תלמידי הבעש"ט בבית-המדרש בחשיכה, משום שלא השיגו נרות להאיר. הם הצטערו על כך שהבעש"ט עתיד לבוא לבית-המדרש ולא ימצא בו אור, אך לא היה בידם לשנות את המצב. כשהבעש"ט הגיע ושאל לפשר החשיכה, הסבירו לו שאין ברשותם נרות. הורה הבעש"ט לקחת את "נרות הכפור" (גבישי הקרח התלויים על הכתלים והגגות) ו… להדליק אותם. עשו כך התלמידים, וה"נרות דלקו! סיפור זה ממחיש את הרעיון הנ"ל. הבעש"ט הראה כיצד גבישי כפור יכולים להפוך לאור וחום! הגבישים לא שינו את מציאותם, אלא הם כמו שהם במציאותם וצורתם, הפכו להיות חומר המביא אור וחום.

כיצד ניתן לגלות בגוף, גילוי אלוקי ועוד במידה כזו שהקב"ה במהותו ועצמותו, יקבל קורת רוח, כביכול, מכך ("הגוף נהנה מן הגוף") ובמיוחד לעת כזו כאשר הנשמה האלוקית אינה מאירה בו בגילוי?!

התשובה היא על-פי המבואר בספר ה"תניא", שהבחירה של עם ישראל על-ידי הקב"ה "ובנו בחרת מכל עם ולשון", אמורה דווקא כלפי הגוף של היהודי. המושג "בחירה" שייך רק בין שני דברים הדומים ושווים זה לזה, ולכן אין מקום ל"בחירה" בין נשמה של יהודי לבין "נשמה" של גוי משום שהם אינם דומים. הבחירה הבלתי מוכתבת, כביכול שייכת רק בין הגופים שבחיצוניותם הם דומים

לפי ביאור זה, מתברר שדווקא בגוף מתבטאת הבחירה האלוקית המיוחדת, ומנקודת מוצא זו אנו מגיעים גם למסקנה לגבי מקור הבחירה: כיון שבחירה אינה יכולה להיות מוכתבת, ומאולצת כביכול על-ידי סיבות הגיוניות, הרי שגם המקור האלוקי של הבחירה צריך להיות נעלה מכל הדרגות שבסדר השתלשלות האלוקי. כלומר, במהותו ועצמותו, כביכול של הבורא.

כך ניתן להגיע לשתי מסקנות לגבי הבחירה: א. הבחירה מתבטאת דווקא בגוף ולא בנשמה. ב. מקור הבחירה הוא במהותו ועצמותו של הבורא, שלמעלה מכל הדרגות. מכאן ברור ומובן, איך דווקא באמצעות הגוף ניתן להגיע לידי דרגת התגלות הנעלית ביותר!

גילוי הקב"ה במהותו ועצמותו, שלמעלה מכל דרגות גילוי רגילות, יכול להתגלות דווקא בגוף כאשר אור הנשמה אינו מאיר בגילוי, כמו בחודש טבת, כי האור של הנשמה "מפריע" להתגלות אור עליון יותר (כפי המשל הידוע שהאור של מסירות-נפש וקבלת-עול עילאית יכול להאיר דווקא אצל אנשים פשוטים משום שאצל בעלי השכלה, השכל מסתיר את האור, ואכמ"ל).

סיכומם של דברים: בחודש טבת, כש"שמש ה'" ואור הנשמה אינם מאירים בגלוי, או אז הזמן שה"גוף" – עצמותו של הבורא, כביכול, "נהנה", כביכול, מן הגוף, מן העובדה שהגוף עצמו נהפך לקדושה, על-ידי גילוי האור האלוקי העצמותי הגנוז דווקא בו!

תורה מלשון הוראה! ההוראה מכל הנ"ל לתקופתנו זמן שיא של הגלות, חושך ואפילה רוחנית: עלינו לא להתרשם מן החושך, כי אם, אדרבה, לעשות הכל שהחושך יאיר. זהו פירוש הפסוק: "וגם רשע ליום רעה", אם יש רעה בעולם, המטרה היא להפוך אותה עצמה ל"יום". זו גם משמעות מאמר חז"ל: "לא איברא לילה אלא לגירסא" – כל כוונת בריאת מציאת הלילה והחושך בעולם הוא "לגירסא", להפוך אותו לתורה אור ולנר מצווה. כל-שכן שעלינו להשתדל שבכל יהודי יאיר "נר ה' נשמת אדם", כך שגם בגופו תתגלה הקדושה ואור אלוקי.

בזכות עבודתנו, למצוא אור תורה ומצוות בקרבנו ולהביאו לידי גילוי, ובזכות מצוות אהבת ישראל. כלומר, שלא נסתפק במציאת וגילוי האור בעצמנו כי אם לגלות את האור מתוך אהבת ישראל אמיתית גם בזולת ולהביאו לידי ביטוי. במיוחד אצל ילדי ישראל – צבאות ה' באמצעות חינוך יהודי על טהרת הקודש, נזכה שבקרוב ממש יתגלה המלך המשיח וישים קץ לחושך בימים האחרונים של הגלות, ויביא את הגאולה השלימה והאמיתית.