רעיון החודש – ניסן

בין גאולה לגאולה

יש קשר הדוק בין הגאולה הראשונה, מגלות מצרים, לבין הגאולה העתידה, מן הגלות הנוכחית, כשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו. הקשר רמוז בפסוקים שונים בתנ"ך (כגון: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"[1]) ובמאמרי חז"ל.

עם זאת יש לעמוד על אחד ההבדלים הבולטים ביותר בין שתי הגאולות, בגלות מצרים היו בין בני ישראל גם רשעים, ואפילו עובדי עבודה זרה. הללו נגאלו יחד עם כל בני ישראל[2] אך היו רשעים אשר לא רצו בגאולה, ולכן לא זכו להיגאל, ונשארו בגלות, כידוע מסיפורי חז"ל[3]. כך גם מזכירים לבן הרשע שבארבעת הבנים שבהגדה: "אילו היה שם לא היה נגאל".

לעומת זה בגאולה העתידה נאמרה בתורה ההבטחה "ושבת עד ה' אלוקיך וגו' ושב ה' אלוקיך גו'"[4], ובלשון הרמב"ם: "שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותןן, ומיד הן נגאלין"[5]. הבטחה זו מכוונת כלפי כל אחד ואחד מישראל בלי יוצא מן הכלל, כפי שרש"י אומר, ביחס לאופן הגאולה (של "ושב ה'") "אוחז בידו ממש איש איש… תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"[6] וכן כותב אדמו"ר הזקן ביחס לתשובה המביאה לגאולה ("ושבת"): "שכל אחד ואחד מישראל בודאי סופו לעשות תשובה.. כי לא ידח ממנו נדח"[7].

לאור זה ברור שהגאולה העתידה תכלול גם את הרשעים, ואפילו את אלה שלא ירצו לצאת מן הגלות, מחמת השתקעותם בתנאים החומריים הקוסמים והתבוללותם בחברה הגויית  ובמנהגים העכו"מיים. גם את אלה יעורר הקב"ה בתשובה ויגאלם מגלותם הרוחנית והגשמית, כאמור בפירוש בכתוב: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים[8].

ונשאלת השאלה: מה נשתנה? מה נשתנתה הגאולה העתידה, שתקיף ותכלול גם את הרשעים השקועים בתרדמת גלותם הרוחנית, מגאולת מצרים – שפסחה על אלה שסירבו להיגאל?

• התשובה לכך טמונה במאורע הגדול והמיוחד שאירע לאחר יציאת מצרים: מתן תורה.

במתן תורה התהווה תהליך מיוחד במינו. במעמד זה חל חידוש בלתי רגיל בקשר שבין הקב"ה לבין ישראל, והיא הבחירה.

הסבר הדברים: גם לפני מתן תורה היו ישראל "בנים למקום". הרי זו היתה הסיבה לכך שהקב"ה גאל את בני ישראל ממצרים: "בני בכורי ישראל, ואומר אליך: שלח את בני גו'"[9]. הקשר העצמותי בין הקב"ה לבין בני ישראל, כקשר בין אב לבנים, הוא שהניע, כביכול, את הקב"ה לגאול את כל בני ישראל, גם את הפחותים שבהם, שהרי הקשר בין אב לבנו הוא טבעי ועצמותי שאין בו שינוי וחילוף. כבר אמרו חז"ל: "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים" – ולכן – "להחליפם באומה אחרת איני יכול"[10].

אלא שלגבי אלה שסירבו לצאת – והתנגדו לגילוי אותו קשר טבעי ועצמותי – אין הקשר הזה יכול להועיל, בחינת "אין קטיגור נעשה סניגור", שהיהודי בעצמו מפריע לקשר בינו לבין הקב"ה. כך זה לגבי ענינים שונים בתורה: כאשר הבסיס של סיוע או גילוי מסויים מעורער על-ידי הנוגע בדבר, אין הוא יכול בו בזמן להסתייע בגילוי זה.

ברם, עם מתן-תורה חוזק הקשר בין הקב"ה לבין ישראל במימד נוסף, הוא מימד הבחירה, כאמור:

לגבי מתן-תורה נאמר: "ובנו בחרת מכל עם ולשון"[11]. הקשר שנוצר בין הקב"ה לבין ישראל בעקבות הבחירה, וביטויה שבמתן תורה, הביא בד בבד לידי כך שגם מצד בני ישראל נוצר קשר של בחירה, קשר שהוא מהותי ועצמותי מעבר לקשר הרגיל שבין אב לבניו.

על קשר כזה אין הסירוב לצאת מן הגלות יכול להאפיל. הבחירה היא מצד עצמותו של היהודי, וכל סירוב לגאולה הוא חיצוני בלבד. עם הגאולה יבוא לידי גילוי קשר מהותי ועצמותי זה, הקיים עמוק-עמוק בנפש כל יהודי והקשר הזה יתגלה בכל מהותו וכוחות נפשו.

הטענה כלפי הבן הרשע היא, איפוא: "אילו היה שם לא היה נגאל". כך מודיעים לבן זה, לאמור: כיוון שאנו עתה לאחר מתן תורה, לא יועילו לך סירוביך להיגאל והעדפתך את החומריות שבגלות. במתן תורה שמעת: "אנכי ה' אלוקיך", ולכן גם אתה, ככל יהודי ויהודי, מובטח לעשות תשובה ולהיגאל!

(הרעיון מיוסד על שיחת הרבי מ'אחרון של פסח' תשכ"ח)

[1] מיכה ז, טו.

[2] שמות רבה פרק כד, א.

[3] פרש"י שמות י, כב. שמות רבה פרק יד, ג.

[4] דברים ל, ב-ג

[5] רמב"ם הלכות תשובה פ"ז הלכה ה.

[6] דברים ל, ג.

[7] הלכות ת"ת פרק ד' הלכה ג. תניא סוף פרק לט.

[8] ישעי' כז, יג.

[9] שמות ד, כב-כג

[10] ראה מסכת קידושין דף לו, א. רות רבה פתיחתא ג.

[11] ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ס, סעיף ד.