התלמידים הגיעו לטקס כשהם כבר מרגישים "בני בית" בבית הכנסת – לאחר שביקרו בו מבעוד מועד ולמדו על משמעותו ועל חפצי הקודש שבו.

במהלך הביקור עברו בארבע תחנות פעילות חווייתיות סביב נושא הסת"ם ומעלת התורה הקדושה.

בתחנה אחת למדו התלמידים על כתב ספר התורה והתנסו בכתיבה בדיו על קלף, בתחנה אחרת צפו בסופר סת"ם בעבודתו והכירו את כלי הכתיבה המיוחדים שלו. לאחר מכן האזינו לסיפור מרתק על ערכה של התורה הקדושה ושכר הלימוד בה, ובתחנה האחרונה יצרו דגם אישי של ספר תורה מיניאטורי כמזכרת מהחוויה.

ביום שישי בבוקר התקיימה המסיבה עצמה, חגיגת קבלת חומש מרגשת במיוחד – הילדים הגיעו נרגשים בליווי הוריהם, וחלקם אף עם סבים וסבתות.

הם הופיעו במופע מחזמר ססגוני, המתאר את מעמד הר סיני וקבלת התורה, בליווי שירים ותנועות מלאות חן.

לאחר דברי פתיחה של מנהלת בית הספר, נערך טקס הברכה בו ההורים פרשו טלית מעל ראשי ילדיהם וברכו אותם בחום ובדמעות של התרגשות יחד עם שליח הרבי לעיר תל אביב-יפו הרב גערליצקי שאף אמר יחד עם הילדים את הפסוק "שמע ישראל" ברגש רב.

בהמשך לזה יצאו ספרי התורה מהארון ועברו בין הילדים בצליל וזמר ובסיום חולקו החומשים לכל תלמיד ותלמידה מצוות ההוראה

ההורים והמורים התרגשו מההשקעה, מהאווירה ומהחוויה הבלתי נשכחת "הייתי כבר בהרבה מסיבות חומש, אך מסיבה כזו אותנטית ומרגשת, יש רק בחב״ד!" אמרה אחת המורות בהתרגשות.

הפוסט מסיבת חומש פרימיום לילדי תל אביב הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

רבות מדובר בתקשורת בתקופה האחרונה על ההתעוררות הרוחנית בעם ישראל, איך ברוך-השם רואים את הנקודה הפנימית של יהודים רבים מתגלית באופן פלאי, איך הנוער רוצה מעצמו להתקרב ליהדות ולקיום מצוות. וכמובן, שעבור כל יהודי זוהי בשורה גדולה, בפרט עבור שלוחי הרבי, שההיענות בקרב הציבור והנוער לפעילותם היומיומית הולכת וגדלה ב"ה.

אך לעניות דעתי, חשוב לזכור כאן דבר נוסף:

באחד משיעורי התורה כאן, למדנו יחד מאמר נפלא ועמוק מהרבי, על הפסוק "ואברהם זקן בא בימים, וה' בירך את אברהם בכל".

הרבי מבאר באריכות את ההבדל בין הוצאת האש מגחלים לוחשות, שכלפי חוץ נראה כי הן כמעט כבויות, אך כמובן שעל-ידי נפנוף וניפוח אויר תבער מהן מחדש שלהבת אש, שלהבת שעתה היא מוסתרת בתוך הגחלת;

ובין הוצאת אש, כפי שהיו נהוג בימי-קדם, מתוך האבנים. שלהבת הנמצאת בתוך "צור החלמיש" – ניצוצות אש היוצאים מתוך הסלעים והאבנים.

 את ה"שלהבת שבתוך הגחלת", על-ידי מעט יגיעה והשתדלות ש"מנפח בפיו", או "מנפנף" (כנהוג בישראל..), ניתן להוציא את השלהבת מהגחלת, שהשלהבת תיראה ותגדל ותאיר.

לעומת זאת שלהבת שנמצאת "בצור החלמיש", צריך יגיעה גדולה מאד להוציא אותה מהאבן, עבודה ויגיעה קשה שלא-בערך כלל.

אך מן העבר השני, ישנו הבדל עצום ביניהן:

ה"שלהבת שבתוך הגחלת", היא "זמנית", אם לא יעוררו אותו וישמרו עליה, היא במוקדם או במאוחר עלולה להתקרר ולכבות, וכבר לא ניתן יהיה לגלות את השלהבת מחדש. לעומת זאת אותה "שלהבת שבצור החלמיש", גם אם יהיה הסלע בתוך המים מאות שנים, עדיין ניתן יהיה להוציא ממנו את האש.

וגם בתוצאה יש הבדל גדול: השלהבת היוצאת מהגחלת היא מוגבלת, לפי הגודל והכמות של הגחלים; לעומת זאת הניצוץ הקטן שיוצא מהאבן, על-ידי היגיעה הגדולה, אין בו שום הגבלה.

באותו מאמר הרבי מאריך לבאר היטב שאלו שתי סוגים בעבודת ה': יש עבודת ה' רגילה ביגיעה רגילה; ויש יגיעה גדולה ועצומה, שאז גם התוצאה שלה היא לא בערך. וזו העבודה שבזכותה אברהם אבינו הגיע לדרגה של "אברהם זקן בא בימים, וה' בירך את אברהם בכל" – ברכה בלי הגבלה כלל.

לעניות דעתי, גם בעבודת שלוחי הרבי, והרי כל יהודי הוא שליח, לקרב יהודים לתורה ומצוות ולתורת החסידות, יש שני סוגים:

יש עבודה שהיא "יגיעה והשתדלות קלה", לבוא להציע ליהודי להניח תפילין, לקבוע איתו שיעור תורה, להזמין אותו לסעודות שבת וכו', שבוודאי, כפי שכולנו רואים, פועלים בזה גדולות ונצורות, ורבבות יהודים מקיימים תורה ומצוות, ואוהבים את המסורת והיהדות.

אבל עלינו לזכור שזהו רק השלב הראשון, זו רק עדיין "שלהבת היוצאת מן הגחלת", שהיא עדיין בהגבלה,

עלינו להתמסר, ואם צריך גם להתייגע ממש כפשוטו, להגיע לשלב הבא ולדרגה הבאה – שאותו יהודי שמתקרב אלינו, מגיע לבית חב"ד, לתפילות, ולשיעורי תורה או סעודות שבת – יהיה בעצמו "נר להאיר"! שיהיה חסיד של הרבי, וממילא גם שליח של הרבי – בעצמו! יכיר את אור תורת הרבי, ילמד אותה לאחרים, ויילך בדרכו, הוראותיו ותקנותיו המיוחדות והמאירות של הרבי.

זה אמנם לא קל, דרושה לשם כך יגיעה, לפעמים גם יגיעה קשה, אבל גם התוצאה היא משהו אחר וברמה אחרת לגמרי – שהפכנו יהודי להיות נר להאיר, שידליק עוד ועוד נרות נוספים שיאירו את אורו של הרבי ויהפכו את העולם למקום של אור וקדושה!

זוהי "שלהבת היוצאת מצור החלמיש" – הנקודה הפנימית של יהודי, שאינה נכבית לעולם, אך יש צורך ביגיעה והשתדלות מרובה, כדי לגלותה ולהבעירה באש גדולה ומאירה.

ויהי רצון, שעל-ידי היגיעה וההשתדלות לעשות "נרות להאיר", להוציא את השלהבת מ"צור החלמיש", נזכה כולנו ל"וה' בירך את אברהם בכל" – בכל מכל כל, בהצלחה רבה הענינים הפרטיים והכללים, חיים מאושרים בגשמיות וברוחניות,

ובקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו, נוכל להצביע ולומר "ראו גידולים שגידלנו", ושמחת עולם על ראשנו.

(מתוך דברים שנאמרו השבוע בכינוס שלוחי הרבי בתל-אביב-יפו)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן

הפוסט אוהבים לנפנף? זה לא מספיק… • מאמר מהרב יוסף גערליצקי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

כמידי שנה הופקד השליח בשכונות הצפון החדש, הרב מענדי גערליצקי, על אוירת האחדות ומאור הפנים המאפיינת את הכינוס ואת השלוחים בתל-אביב, בהנחייתו את האירוע בכישרון רב.

כמיטב המסורת בתל-אביב, שבה מצטרפים תדיר עוד ועוד שלוחים תחת שרביטו של השליח הראשי הרב יוסף גערליצקי, ראשון המדברים הוא תמיד מהשלוחים החדשים. גם השנה פתח את האירוע בסיפור חסידי ודבר תורה השליח החדש ביפו, שפתח בית חב"ד חדש ממש בימים אלו, הרב לוי יצחק תמם.

השליח הראשי הרב יוסף גערליצקי הסביר את חשיבותם של כינוסי השלוחים בכלל, וכל הכינוס בתל-אביב בפרט, ועמד בדבריו על המהפכה החיובית העוברת על העיר תל-אביב בשנה האחרונה. הרב גערליצקי קרא לשלוחים שלא להסתפק רק בפעילות הכללית של זיכוי יהודים במצוות ובשיעורי תורה, אלא להתייגע ככל יכולתם "לעשות לרבי חסידים", להפוך את היהודים המגיעים אליהם לחסידים ולנרות להאיר בעצמם.

הנושא השנתי של הכינוס הוא ההתעוררות וההתחזקות בהרחבת ופתיחת כוללי "תפארת זקנים לוי יצחק", כהוראתו ורצונו הקדוש של הרבי, בנוסף למספר כוללים כאשר שכבר מתקיימים בהצלחה עצומה בעיר תל-אביב. לשם כך הוזמן לשאת דברים ראש כולל "תפארת זקנים לוי יצחק" הוותיק ביותר, השליח במרכז ת"א ור"מ בישיבת חב"ד חזון אליהו ת"א, הרב שאול רייצעס, שעורר את הנוכחים ברגש רב.

את המשא המרכזי המופלא ורב-הרושם, שעוד רבות ידובר בו, נשא האורח המיוחד בכינוס, מנהל כולל חב"ד בארץ הקודש, השליח הרב שלום דוכמן. במשא מאלף גולל הרב דוכמן סיפורים רבים ומיוחדים במינם על היחס האישי המיוחד של הרבי לשלוחים ותשומת הלב המיוחדת של הרבי לכל פרט ופרט, כאשר הוא מצטט עשרות מענות נדירים ומופלאים שזכה לקבל בעצמו מהרבי. בסיום דבריו פרץ הרב דוכמן יחד עם כל השלוחים לריקוד של שמחה עצומה על הזכות להיות שלוחיו של הרבי.

בסיום העניק הרב גערליצקי תשורות לכל אחד מהשלוחים ובני משפחותיהם, והודה למארגני האירוע, השלוחים ר' יצחק ביר, ר' לוי גערליצקי ור' יצחק לפקיבקר, ולכל פעילי מרכז חב"ד ליובאוויטש בתל-אביב על טרחתם למען שלוחי הרבי בתל-אביב-יפו.

הפוסט ערב של השראה ועוצמה לשלוחי הרבי בתל-אביב הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט פרשת 'חיי שרה' במבט חסידי עם הרב שאול רייצס • לצפיה הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט מעשה של ילדה קטנה שמאיר את הבית למשך כל השבוע • הערב בשיעור השבועי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט פרשת 'וירא' במבט חסידי עם הרב שאול רייצס • לצפיה הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט “גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה” אבל יש משהו חשוב אפילו יותר! • הערב בשיעור השבועי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

לפני כשנה וחצי, בעיצומה של מלחמת 'חרבות ברזל', הקים מרכז חב"ד בתל-אביב, יחד עם הוריו של בר – טל וג'ולי היקרים ובתיאום עם מטה החטופים, את דוכן התפילין אולי המפורסם ביותר בארץ – "בר תפילין" לזכותו של בר, ולהשבתו יחד עם שאר החטופים.

לאורך שנה וחצי הופעל הדוכן בקביעות על ידי שלוחי חב"ד בתל אביב וקשה לחשב כמה אלפי יהודים הניחו תפילין בדוכן זה לאורך התקופה, ועל כמה אנשים השפיע הדוכן לקיים מצוות ולהתפלל לזכות החטופים.

הדוכן היה ה"לב היהודי" הפועם של הכיכר והיו בו עלוני התהילים האישיים של כל חטוף וערכות נרות שבת לנשים וילדות – כשהכל נעשה לזכותו של בר. לא פלא הוא שבהיותו בשבי הרגיש עמוק בנשמתו את אלפי המצוות והנחות התפילין שנעשו לזכותו, וחלם לראות זאת במוחש ולהפגין זאת לעיני כל..

היום חלומו התגשם!

מחזה נפלא ומרגש מתרחש כעת בכיכר החטופים כאשר אלפי יהודים נענים לבקשתו של בר ובאים בהמוניהם להנחת תפילין המונית מתוך הודאה לה' יתברך.

שליח הרבי הרב יוסף גערליצקי, ובנו הרב מנדי גערליצקי, רב שכונות הצפון החדש, נשאו דברים באירוע ובר ביקש להודות על הפעילות של שלוחי הרבי ותלמידי ישיבת חב"ד שהגיעו גם היום לכיכר לסייע בהנחת התפילין לכל האלפים הנרגשים ששמחו ליטול חלק בקידוש השם הגדול ובקיום המצוה החשובה.

הפוסט עוצמות של קדושה: שורד השבי בר קופרשטיין הגשים את החלום! הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

התופעה המופלאה שנראתה לעיני כולנו בשבועות האחרונים, מפעימה ומרגשת כל לב יהודי. בזה אחר זה יוצאים החטופים, נערים יהודיים יקרים ואהובים, שחלקם לא גדלו במשפחות הנחשבות ל'דתיות', וברובם לא היו נראים כבעלי אורח חיים של תורה ומצוות; וכולם, ללא יוצא מן הכלל, מדברים רק על נושא אחד – זהותם היהודית, אמונתם בה', הרצון שלהם להיות קשורים ליהדות ולמצוות.

"פגשנו את הקדוש-ברוך-הוא במנהרות", הם אומרים בכנות ובלהט, "שם הרגשנו את הקשר לאלוקים, התפללנו אליו כל יום, חשנו איך הקדוש-ברוך-הוא מלווה אותנו ושומר עלינו, חלמנו על הרגע שנוכל לצאת ולהפגין את אמונתנו ויהדותנו ברבים".

תופעה זו, צריכה לימוד. אי אפשר לפטור אותה בתגובות הרגילות כמו "בשביל לשרוד במצבים כה קשים כל אדם צריך אמונה"; ראשית, כולנו מכירים לצערנו גם תופעות של אנשים שרגעי קושי ומצוקה הרחיקו אותם מן האמונה, ושנית, ניתן לשמוע היטב בקולם, שאין זו רק אמונה כדי לשרוד נפשית, זו אמונה מוצקה, של בטחון מוחלט ותחושה ממשית שה' איתנו, אמונה של הודיה, של קשר אמיתי ומעשי לה'.

בתחילת פרשת השבוע פונה הקב"ה לאברהם אבינו ואומר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", אחד הפירושים בתורת החסידות על המילים "לך – לך" הוא "לך – אל עצמך", לך אל תוכך ופנימיותך ותגלה מי אתה באמת.

אברהם אבינו היה גם קודם, לפני ציוויו זה של הקדוש-ברוך-הוא – אברהם אבינו… עשרות שנים באור-כשדים, ובחרן, ובכל מקום שבו היה, מסר אברהם אבינו את נפשו למען האמונה בה' וניתוץ האלילים; הוא אירח אלפי אנשים, האכיל והשקה אותם ולימדם לברך את ה'. אבל כל זה היה עדיין יכול להיראות כעוד אדם רגיל, שהבין מהי האמת, מהו הטוב האמיתי ומה חשוב בחיים, והחליט להקדיש את חייו לכך. כביכול אברהם ואמונתו הם שני דברים – יכול הוא להחליט להיות קשור לה', ויכול הוא גם חלילה להחליט להיפך.

ואז, באותו הרגע שבו החליט הקב"ה שכאן מתחיל סיפורו של העם היהודי, אומר הוא לאברהם – "לך – אל עצמך", הגיע הזמן שתגלה מהו באמת יהודי: יהודי, הוא ואמונתו, הוא ואלוקיו – אחד הם! הוא לא מחליט כביכול אם להיות קשור להקב"ה; הוא עצמו חלק א-לוה ממעל ממש!

מכאן מתחיל סיפורו האמיתי של אברהם אבינו, ומכאן מתחיל סיפורו האמיתי של עם ישראל. זהו סודה של מצות ברית המילה שניתנת לאברהם בהמשך הפרשה: לכאורה, כיצד ניתן לחייב במצוה תינוק בן שמונת ימים? אך בכך מבהיר הקב"ה לאברהם – מכאן ואילך, אין זה החלטה של היהודי אם להיות קשור לה', כשם שאין זו החלטה של התינוק לעשות ברית. הוא כבר קשור ומחובר ומאוחד עם ה' מרגע יצירתו!

מדוע נראה לנו לעיתים אחרת? מהי הסיבה שאנו מסתכלים על עצמנו או על יהודים אחרים, ונראה לנו חלילה שהקשר לה' נחלש או כמעט אבד לגמרי? מלמדת תורת החסידות, שאנחנו חיים ב"עולם" – לשון "העלם". מציאות העולם שסביבנו, הבלי העולם ותאוותיו, ה'אופנות' וההרגלים השונים, אתגרי הפרנסה והחיים, כל אלו מעלימים ומסתירים על האמת, עד שנראה לרגע שכביכול התנתקנו והתרחקנו חלילה.

אותם צעירים יהודיים יקרים ונפלאים, שנפלו למרבה הצער והכאב למקום הקשה והכואב של שבי המחבלים האכזריים; פתאום לא היו סביבם לא העולם ולא הבליו, לא אוכל ולא ביגוד, לא תקשורת ולא תרבות-פנאי, כביכול התקלפו ונעלמו כל שכבות קליפות החיים הסובבים אותנו תדיר, ואז.. מתגלית האמת. כאשר אדם מגיע למצב שבו הוא עומד מול המראה האמיתית, מול עצמו האמיתי, הוא מגלה מי הוא באמת – יהודי, חלק א-לוה ממעל ממש. הוא אינו רק "אדם, שמאמין", כל מציאותו והווייתו היא – אמונה.

הרבי מליובאוויטש מדגיש שוב ושוב שציווי ה"לך-לך" אינו ציווי שנאמר אז לאברהם אבינו, זוהי הקריאה הנצחית של הקב"ה לכל יהודי, בכל הדורות, ובכל רגע ורגע בחיינו: "לך לך"! לך וגלה מי אתה באמת! כל אדם יכול וחייב, מתוך חיים טובים ומאושרים, על-ידי לימוד בתורת החסידות, לגלות ולהכיר את מהותו האמיתית, יהודי שהוא מחובר בכל נפשו וחייו לה', ולגלות זאת באופן גלוי ומאיר לעין כל, "ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה".

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן

הפוסט מה שלימדו אותנו החטופים המשוחררים • מאמר מהרב יוסף גערליצקי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט פרשת 'לך לך' במבט חסידי עם הרב שאול רייצס • לצפיה הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.