מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

בין המצוות הרבות בפרשת 'כי תצא', ישנה מצוה ייחודית ו'פרקטית': "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך, כי יפול הנופל ממנו".

לכאורה מצוה פשוטה ומובנת, אך עדיין, במחשבה מעמיקה יותר הציווי כולו אומר דרשני:

ראשית, כלל מוכר וידוע הוא ביהדות, שבכל מצב ובכל סיטואציה יש להקפיד מאד על זהירות מכל סכנה שהיא, כפי שבין השאר נלמד מהפסוק "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", שיש לשמור תמיד על זהירות ובטיחות; מדוע אפוא זקוקים אנו למצוה מיוחדת על בניית מעקה לבית? האם אין הדבר נכלל בזהירות הכללית מכל דבר העלול חלילה לסכן חיים?

מעבר לכך, ברור שהחובה במעקה בכל מקום שישנה סכנת נפילה מגובה, לא רק בגג בית, וודאי שגם בבית "ישן" חובה לבנות מעקה, מהי אם-כן הדגשת התורה "כי תבנה בית חדש" דוקא? גם הדין שיש לברך על עשיית המעקה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה" – תמוה לכאורה, שכן ישנו כלל הלכתי שאין מברכים על מניעת סכנה.

בשאלות אלו עסקו מפרשי התורה וספרי ההלכה והעלו תשובות שונות, אך תורת החסידות מסבירה באופן מנפלא את משמעותה ותוכנה הפנימית של מצות מעקה, כך שהפסוק כולו מאיר באור מיוחד ומובן היטב:

בניית בית חדש מסמל עליה ברמת החיים, ומעבר לתקופה חדשה ומרוממת יותר. כל עליה כזאת היא גם תקופה חדשה בעבודת ה' התמידית של האדם, שכן מעתה עומד לפניו אתגר חדש שלא היה קודם – מקום בעולם שבאחריותו הבלעדית להכניס בו קדושה ולהפכו למקום שתשרה בו השכינה.

בכל שלב ועליה נוספת בחייו הגשמיים והרוחניים של אדם, נישואין, הולדת ילדים, עבודה חדשה, מעמד ציבורי חדש, וכך הלאה – האתגרים העומדים מולו עתה הם חשובים יותר, ולכן מורכבים יותר. הוא נמצא בדרגה גבוהה יותר בעבודת ה', והאחריות הנדרשת ממנו בשליחותו בעולם גדולה יותר. אך כפי שכולנו יודעים, ממקום גבוה יותר, החשש ליפול גדול יותר…

מלמדת אותנו התורה כיצד להתגבר על אתגרים וחששות אלו, ואף להמשיך להיבנות ולצמוח מהם:

"ועשית מעקה לגגך" – כשם שעל המעקה להיות גבוה יותר אף מן הגג, כך בכל מעבר לשלב חדש וגבוה יותר, עליך לקבוע לעצמך הידור-מצוה נוסף או החלטה טובה מיוחדת, מעבר אף לחובותיך הרגילים. כך מוודאים שאנו בדרך הנכונה בעליה המתמדת בכל שלב ללא חשש.

ומניין הכוח גם להתחיל באתגר החדש ועוד להוסיף על כך הנהגה שהיא "לפנים משורת הדין"?

לשם כך תיקנו ברכה מיוחדת בעשיית מעקה. "ברכה" בלשון המשנה היא "הברכה", מלשון המשכה – 'המשכת' והבאת כוחות חדשים ומיוחדים מבורא העולם לעבודה מיוחדת זו, על-ידי תפילות מיוחדות וחיזוק בטחון מלא בקב"ה, שבוודאי יעניק לנו את הכוחות להצליח בעבודה החדשה ובאתגרים הגדולים יותר, בהצלחה גדולה אף יותר מאשר במצב הקודם.

בעמדנו בפתחה של שנה חדשה, שבה כל יהודי שואף להתחיל בדרך חדשה ולהיות קרוב יותר לה', ומבקש הצלחה ועליה גם בעניניו הגשמיים, על כל אחד ואחת מאיתנו לבנות "מעקה" לקבל על עצמנו "הידור מצוה" חדש, שיסייע לנו להכנס ברגל ימין ובהצלחה לשנה החדשה ולאתגרים החדשים. ובמהרה יבנה גם הקב"ה עצמו את ה"בית חדש" – בית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן

הפוסט זהירות, בית חדש לפניך!… • מאמר מהרב יוסף גערליצקי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט פרשת 'כי תצא' במבט חסידי עם הרב שאול רייצס • לצפיה הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הנתון הזה לא פסח גם על מוסדות החינוך של מרכז חב"ד בתל אביב שנפתחו השבוע, והם כוללים 14 גני ילדים בעיר,
בהם מקבלים חינוך יהודי אותנטי כ-600 ילדים וילדות כן ירבו.
תלמוד תורה "אהלי מנחם" הממוקם בשכונת יד אליהו, גדל אף הוא בקצב מסחרר ומציג השנה כיתות כפולות בכל השכבות
עם מספר כולל של יותר מ-400 תלמידים שכבר שוקדים בו על תלמודם.

בית ספר חב"ד לבנות, מתקשה לתת מענה ראוי לכל הבנות, עקב מיקומו הרחוק בדרום יפו ומחסור בשירותי הסעה.
הורי התלמידות פנו לגורמים הרלוונטיים בבקשה לקבל מבנה ראוי במרכז העיר ובעזרת ה' גם זה יקרה בקרוב.

נאחל לכל צוותי החינוך ולתלמידים שנה לימוד פורייה ומוצלחת!

הפוסט תשפ"ו במגמת צמיחה מעוררת השתאות: החינוך החב"די בתל אביב בעליה משמעותית הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

רב המחוז במשטרה, הרב אליהו קב, הגיע במיוחד כדי להביע את הערכתו לשליחי חב״ד על שיתופי הפעולה החמים והמקצועיים לאורך השנה, ועל הדאגה המתמדת לחיילי ושוטרי ישראל.
״לא פעם מגיעים חסידי חב״ד לקרוא מגילה גם עבור שוטר אחד בלבד, שמאייש תחנה בשעת לילה מאוחרת – ומחזקים אותו מתוך מסירות אמיתית״, אמר בהתרגשות.

הרב גערליצקי ניצל את ההזדמנות להודות למשטרה על פועלה החשוב בשמירה על הסדר והביטחון בעיר הגדולה,
כדברי הפסוק בפרשת השבוע: ״שופטים ושוטרים תתן לך״.
בסיום בירך את כלל אנשי המשטרה בברכת שנה טובה ומתוקה.

הפוסט מה עשה שוטר בדרגת רב-פקד בלשכת שליח חב"ד בעיר? הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

ניתן לצפות בשיעור בזום בכתובת הבאה:
https://us02web.zoom.us/j/85177510373?pwd=enVhWUxLTEZneFdUSmM2NlMwMDdtUT09

לשמיעה דרך הטלפון:
Tel: 03-9786688

Meeting ID: 851 7751 0373
Password: 383625

הפוסט ההזדמנות החד-שנתית לפגוש את המלך כשהוא קרוב אלינו • הערב בשיעור השבועי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

אז מה עושים בחודש אלול?

• תוקעים בשופר:

בכל יום בחודש אלול (למעט שבתות וערב ראש השנה) תוקעים בשופר. תקיעת השופר נועדה לעורר את האנשים לחזור בתשובה ולתקן את מעשיהם, כמו שנאמר: "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?"

• מאחלים כתיבה וחתימה טובה:
כאשר שולחים מכתבים זה לזה, מוסיפים את האיחול: כתיבה וחתימה טובה.

• פרק כ"ז בתהילים:
בתפילת השחרית ובתפילת המנחה, מוסיפים את פרק כ"ז בתהילים. הפרק נפתח בפסוק: "לדוד; ה' אורי וישעי, ממי אירא? ה' מעוז חיי, ממי אפחד?"

•  שלושה פרקי תהילים:
הבעל שם טוב תיקן לומר מא' אלול ואילך שלושה פרקי תהילים לפי הסדר בכל יום עד ליום כיפור. ביום כיפור אומרים שלושים-ושישה פרקים, ובכך מסיימים את ספר התהילים.

• בדיקת התפילין והמזוזות:
נהוג לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש זה.

• סליחות:
כשבוע לפני ראש השנה אומרים את ה"סליחות", תפילות מיוחדות המבקשות מבורא העולם שנה טובה ומבורכת. הספרדים נוהגים לומר את ה"סליחות" מראש חודש אלול ואילך.

• עורכים חשבון נפש:
את חודש אלול יש להקדיש לסיכום מעשינו בשנה החולפת, מתוך רצון לתקן את הדרוש תיקון לקראת השנה החדשה.

(מתוך הספר "חגי ישראל ומועדיו" בהוצאת קה"ת.)

לרעיון חסידי על חודש אלול >> לחץ כאן

הפוסט אז מה עושים בחודש אלול? הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

בחודש אלול אליו אנו נכנסים בימים אלו, מופיעה בעולם התגלות אלוקית מיוחדת במינה, יתרה על התגלויות אחרות של הקב"ה, את ההתגלות הזאת יכול כל אדם לקלוט בתודעתו ולהסיק את המסקנות הרוחניות המתאימות והנדרשות.

ההתגלות בחודש אלול, שונה בין השאר משאר סוגי ההתגלויות בכך שבכל התגלות אלוקית אחרת; כגון: ההתגלות בשבת קודש ובחגי ישראל בהם שרוי האדם באווירה נעלית ומרוממת, הבאה לידי ביטוי באיסור מלאכה וכד' ומותאמת יחסית לעובדה שהוא זוכה להתגלות אלוקית. מה-שאין-כן בימי חודש אלול, אשר רובם של הימים שבו הינם ימי חול, ימי עבודה ומעשה. כך, שאין האדם נמצא לכאורה, באווירה המתאימה לקבלת התגלות אלוקית, ולמרות זאת ישנה כאן התגלות גדולה ומיוחדת במינה.

במאמר על הפסוק אני לדודי ודודי לי (ר"ת אלול), מביא אדמו"ר הזקן, בעל ה"תניא", מייסד חסידות חב"ד את המשל הבא:

משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה, ואז רשאים כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם… כך העניין, על דרך משל, בחודש אלול, יוצאים לקבל אור פניו, יתברך, בשדה.

פרטי המשל והנמשל מלמדים, לכאורה, כי היתרון והחשיבות שבחודש אלול הינו בכך, שגם כאשר יהודי נמצא "בשדה", במצבו כפי שהוא בימי החול בו הוא עוסק בענייני חולין "עבודת שדה", גם אז מקבלו המלך במהלך חודש זה, בסבר פנים יפות, מאחר שהמלך בכבודו ובעצמו מגיע אז אל השדה, כפי שהדבר מתבטא בהתגלות האלוקית המיוחדת בחודש זה.

ברם, כשנעיין ונתבונן בלשונו של אדמו"ר הזקן נשים לב כי מדובר כאן ב"אנשי העיר", כלומר – אנשים קרובים להיכל המלך, ולאו דווקא "אנשי שדה". נשאלת, אפוא, השאלה: כיצד יתכן לומר שהמלך נמצא בשדה וממתין שם לאנשי העיר שיצאו מן העיר לקבל את פניו בשדה – כלומר, לפי הנמשל, הקב"ה ממתין, כביכול, שבעלי דרגה נעלית ירדו לדרגה נמוכה יותר – כדי לקבל את אור פניו?

אך הכוונה היא שבעצם כל יהודי הוא, בדרך כלל, במעמד של "אנשי העיר", כלומר – בעל דרגה רוחנית גבוהה. הנשמה שבו היא חלק אלוקה ממעל, ובכל בוקר כאשר יהודי מתעורר משנתו הוא אומר: "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". נשמתו קשורה עם הקב"ה, והדבר מתבטא בתפילה, בלימוד תורה ונתינת צדקה בראשית היום. כך זכאי היהודי להימנות על "אנשי העיר" הקרובים למלכות.

אך היהודי יוצא בכל יום לעבודת ה"בירור" והזיכוך של עניני העולם הזה, וזאת על-ידי עיסוקו בענייני חולין לשם שמים. נשמתו של האדם ירדה אל העולם הזה והתלבשה בגוף גשמי שמתעסק בעניינים גשמיים, כל זה, במטרה ותכלית שהאדם יביא לגילוי האור האלוקי בעולם הזה, להשראת שכינת הקב"ה בעולם התחתון.

נמצא לפי זה שאכן ניתן למצוא את הקב"ה ביתר קלות… דווקא ב"שדה", שכן זו התכלית והכוונה של בריאת העולם ובריאת האדם. גם "אנשי העיר" צריכים לרדת ל"שדה" ושם לחפש ולמצוא את הקב"ה, על-ידי קידוש החיים והעולם, ולזכות להתגלות אור פניו בסבר פנים יפות.

המעשה הוא העיקר:

מראש חודש אלול ואילך יש להוסיף בכל הפעולות של הפצת היהדות, והבאת האור האלוקי לכל הדרגות, כלומר – מלבד העיסוק בחינוך העצמי, על כל יהודי לעסוק גם בחינוך הזולת, מבוגרים וילדים, ובאופן של אהבת ישראל, שהוא קשור ומחובר עם אהבת ה'. יש לפעול במיוחד במבצעי הזיכוי המפורסמים של ההמונים, כגון מבצע תפילין ומבצע מזוזה ולזכות יהודים רבים ככל האפשר בקיום המצוות.

תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לחינוך הילדים והנוער. על כל הורה לדאוג ולהתאמץ בכל כוחו שילדיו יקבלו חינוך מירבי לתורה ויהדות, לטובתם ולטובת עתידם למשך כל ימי חייהם. ידוע שטבעם של הורים לעשות כל מאמץ לספק לילדיהם את הטוב והמעולה ביותר בכל השטחים. כל-שכן וקל-וחומר שבעניין החינוך, הנוגע לכל עתידו של הילד, הרי גם אם ההורים אינם עדיין בשיא של שלימות רוחנית – עליהם לדאוג שילדיהם יקבלו את המקסימום מבחינה רוחנית.

כשמדברים על חינוך וזיכוי הזולת יש להצביע על נקודה חשובה ורבת משקל בתחום זה. בימים אלה משמיעים רבנים ואישי ציבור את נאומיהם ודרשותיהם לצבור הרחב, ומעוררים אותו לתשובה ומעשים טובים. במיוחד עושים כן, כמנהג ישראל, בימים הנוראים ובימי הסליחות. בנידון זה מתבקשות תשומת לב וזהירות רבה מצד הרבנים והמנהיגים שיישמרו מלהיסחף ללשון בוטה הכוללת נזיפות, זלזולים, גינויים וכיוצא באלה. "דברי חכמים – בנחת נשמעים", הם נשמעים ומתקבלים רק כאשר הם נאמרים בנחת ובנועם ובצורה חיובית המבטאת אהבת ישראל ולימוד זכות על כל יהודי שהוא בנו של הקב"ה. בתנ"ך מסופר כי ישעיה הנביא התבטא בביטוי של זלזול על ישראל – למרות שהיה אז הכרח וצורך בדבר – ונענש על כך, זאת כדי ללמדנו על חובתנו לנקוט לשון טהורה וחיובית.

כך נהגו גדולי ישראל בדורות קודמים – להוכיח בדרכי נועם בכבוד ובאהבה, וכך על כל אחד מאתנו לנהוג, מתוך תחושת אהבה והכרה בזכותו וערכו של כל יהודי ויהודי.

אנו נמצאים בחודש הרחמים שבו הקב"ה "מקבל כל אדם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם" – אף עלינו לנהוג בצורה זו.

כאשר ננהג כפי הראוי, באהבת ישראל ובאהבת הקב"ה ותורתו, נזכה מיד ממש לביאת המשיח שאז – כפי שמתאר הרמב"ם – "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד… וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", במהרה בימינו!

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן

הפוסט אלול – המלך בשדה! הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט זמני התפילות לשבת 'ראה' תשפ"ה (2025) הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

הצפיפות בנמל התעופה בן-גוריון, היא כנראה התופעה הבולטת ביותר של חודשי הקיץ המיוזעים בשנה זו, שעדיין בעיצומם. רבבות ישראלים גודשים את הטרמינל בלוד 24 שעות ביממה, ומחפשים כל יעד שהוא ובלבד שיהיה מחוץ לגבולות המדינה. היהודי הנודד מוכן לסבול ולהיאבק, ובלבד שיוכל להמשיך לנדוד… גל הנסיעות לנופש שהתחיל עוד הרבה לפני חופשת הקיץ, לא מראה גם עתה כל סימנים של האטה, וחופשת החגים עוד לפנינו…

מה עומד מאחורי הדחף הבלתי-נשלט לנסיעה לחו"ל שוב ושוב? מניין האובססיביות לרכוש תמיד עוד חבילת נופש ועוד טיול, כשעדיין לא הספקנו לנוח מתלאות החופשה הקודמת?

נראה שאם נהיה כנים עם עצמנו, התשובה היא ברורה: כולנו רוצים פשוט לברוח. לברוח מהיומיום המעיק; מהמלחמות והחששות; לברוח ממזג האויר המהביל, מהמריבות, הפילוג והשנאה; לברוח מהחובות והאתגרים העומדים תמיד לפתחנו; לברוח מהטעויות שעשינו ומתוצאות הטעויות, הממשיכות לרדוף אותנו.

כולנו יודעים שהנסיעה לא תפתור דבר, אבל לפחות תיתן לנו כמה רגעים של אשליה, כאילו כל הבעיות לא קיימות. אולי אם נתרחק מהן קצת יותר, הן יציקו לנו קצת פחות.

"לברוח זה לא פתרון", יאמר לנו כל 'קאוצ'ר' מתחיל וכל פסיכולוג מנוסה, "צריך לעמוד באומץ מול האתגרים והטעויות של עצמנו, ולהתמודד מולם". זה כמובן נכון, אבל לא באופן גורף. מסתבר שאפילו תורת ישראל מכירה בצורך לברוח, להתרחק, ולהכניס את עצמנו למשבצת אחרת.

התורה מפרטת פעמים רבות את דיני "עיר מקלט": ההורג נפש בשגגה, נמצא בסיכון ממשי לחייו כתוצאה מכך שגואל הדם ירדוף אחריו. הפתרון שהתורה נותנת לו היא לצאת לגלות ל"עיר מקלט", עיר סגורה המגינה עליו. ההלכה קובעת כי הדרך לעיר המקלט חייבת להיות נוחה, סלולה, רחבה ונגישה ככל האפשר, כך שלעולם לא יהיו בה "פקקי תנועה" או צפיפות המעכבת את הנמלט בדרכו. יתרה מכך, בכל צומת דרכים בארץ חייבים להיות שלטי-ענק ותמרורים מאירי עיניים ה'זועקים' "מקלט! מקלט!" כך שכל מי שצריך מקלט, יידע בקלותלמצוא את דרכו לשם.

במשמעותה הפנימית של הלכה זו, מדברת בעצם התורה אל כל אחד מאיתנו. התחושה של צורך עז לברוח ולהימלט מה"כאן ועכשיו" המעיק, היא טבעית ונכונה. קשיי החיים ולחצי היומיום, השגיאות והטעויות שבדרך, מכבידים ומאיימים עלינו. אכן, חובה לברוח, ואף להקל ולהנגיש את הדרך לכל בורח ולהכריז להיכן לברוח; אולם תמרורי התנועה של התורה אינם מובילים לנתב"ג…

לשון הפסוק העוסק בערי מקלט היא "ואשר לא צדה והאלוקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", בספרי הקבלה נאמר על כך, שהמילים "אינה לידו ושמתי לך", הם ראשי תיבות "אלול". משמעות הדבר היא שחודש אלול הוא ה"עיר מקלט" המיוחלת, הוא הפתרון היעיל והאמיתי, שיעניק לנו את תחושת השחרור והרווחה.

לאחר שנה שלימה של אתגרים וקשיים, הצלחות וכישלונות, אומר לנו בורא העולם: בואו, צאו מהסביבה הרגילה והשגרתית, והיכנסו לחודש אלול, לעיר המקלט. החליפו סביבה ואוירה. בכך אתם מובטחים שכישלונות העבר ובעיותיו לא ירדפו אחריכם ולא יוכלו להציק לכם יותר. רק תעשו צעד אחד, והיכנסו לעיר המקלט שהכנתי לכם, לחודש הרחמים והסליחות.

איך עושים זאת? לא מסובך מידי. אין צורך לארוז מזוודות או לחדש דרכון, גם לא להידחף בצפיפות שעות ארוכות בטרמינל… פשוט לשים את עצמנו במקום אחר. מקום שבו מצווה כלשהי שהייתה "רחוקה" ממני ומעולמי, הופכת להיות חלק מחיי. יתכן למשל שבמהלך השנה "לא שייך" שאשתתף בשיעור תורה, "אני? אין לי זמן לנשום, מתי יש לי זמן לשיעור תורה?", אז עכשיו אני במקום אחר, אקבע לעצמי שיעור תורה יומי, ושהעולם יחכה. כך נכנסים ל"עיר מקלט", נושמים אויר אחר, ובורחים לגמרי, לא רק זמנית, מטעויות העבר.

ומלך מלכי המלכים, שבחודש אלול הרי כידוע יוצא מהיכל מלכותו אל ה"שדה", מאיר לנו פנים באמצעות שלוש עשרה מידות הרחמים, נמצא קרוב קרוב אלינו, ומבטיח לנו: "פתחו לי כחודו של מחט, עשו רק צעד אחד אל עיר המקלט, החלטה טובה אחת, ואני אפתח לכם כפתחו של היכל", והוא נושא אותנו על כפיו בטיסת 'מחלקה ראשונה' נוחה, אל עבר חודש תשרי והשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, ומעניק לכל אחד ואחת מאיתנו כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן

הפוסט אסקפיזם! בעד או נגד? • מאמר מהרב יוסף גערליצקי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.