הפוסט פרשת 'נח' במבט חסידי עם הרב שאול רייצס • לצפיה הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

ניתן לצפות בשיעור בזום בכתובת הבאה:
https://us02web.zoom.us/j/85177510373?pwd=enVhWUxLTEZneFdUSmM2NlMwMDdtUT09

לשמיעה דרך הטלפון:
Tel: 03-9786688

Meeting ID: 851 7751 0373
Password: 383625

הפוסט נח היה צדיק? לא כולם חושבים כך, אך גם זה לשבחו • הערב בשיעור השבועי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט זמני התפילות לשבת 'בראשית' תשפ"ו (2025) הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט פרשת 'בראשית' במבט חסידי עם הרב שאול רייצס • לצפיה הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

חודש תשרי נקרא בתורה "החודש השביעי", ואחד הפירושים לכך הוא "שביעי" – מלשון "שובע", חודש שמשביע את הנשמה ברגעים של התרוממות הנפש, תקיעת השופר בראש השנה, כל נדרי, נעילה, רגעי השמחה וההתעלות של חג הסוכות, והריקוד והחיבוק עם ספר התורה בשמחת תורה. אך מה הוא השיא ופסגת ההתעלות של החודש כולו?

הרבי מלמד אותנו שהחודש כולו, ובעיקר ימי זמן שמחתנו, ימי חג הסוכות ושמחת תורה, מסמלים בעיקר את החיבור והאחדות שבעם ישראל, החל מאחדות ארבעת המינים, דרך האחדות של "ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת", ועד לאחדות של הריקוד עם ספרי התורה, שבו משתווים ומתאחדים כל עם ישראל.

מתברר, שפסגת האחדות היא דוקא בימים אלו שאחרי שמחת-תורה – התקופה שבין שמיני עצרת לז' חשוון. ימים אלו מרוממים אותנו לדרגה חדשה של אחדות ואהבת ישראל, אהבת ישראל מעשית, של הקרבה וויתור עצום, עבור טובה ליהודי אחר.

כידוע, הסיבה לכך שבימים אלו אין אנו מבקשים בתפילתנו "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה", (אף שודאי כבר הגיעה העת שהשדות זקוקים לגשם, ובכל יום שלא התחילה עדיין עונת הגשמים זהו הפסד ממוני לכל אחד מהחקלאים!) – היא כאמור במשנה "כדי שיגיע אחרון עולי רגלים שבישראל לנהר פרת".

כלומר: כל עם ישראל כבר מזמן הגיעו לבתיהם, והם מחכים וצריכים גשם בדחיפות עבור שדותיהם, רק יהודי אחד, "אחרון שבישראל", גר רחוק יותר מכולם, ועדיין לא הספיק להגיע לביתו, וסך-הכל, הרי גם הוא, כמאמר העולם "לא עשוי מסוכר".. ולכאורה אין זה אסון גדול אם יירד עליו קצת גשם בדרכו. אך עם ישראל כולו מכריז: עבור הנוחות של יהודי אחד, שלא יהיה לו קצת 'לא נעים', אנחנו מוותרים על ההפסד שיש לכולנו מכך שלא יורדים גשמים!

כך מתחילים שנה חדשה. כך מביאים לפועל את כל התוכן הנעלה של אחדות עם ישראל שבו עסקנו ועמו שמחנו בחודש החגים.

דבר זה מעניק לנו הבנה מעמיקה מה היא אהבת ישראל אמיתית, מה פירוש לעשות חסד עם הזולת. חסד איננו רק "לעשות טובה למישהו", או "לקיים מצות צדקה" על-פי כללי ההלכה. מי שעוסק בלימוד חסידות ובהנהגות החסידיות מבין שמדובר במשהו הרבה יותר פנימי ונעלה.

*

הרבי הריי"צ מספר באחד ממכתביו, מה שסיפר לו הרב החב"די של העיר יקטרינוסלב, החסיד הרב "בערע וואלף", ששמע מהחסיד הרב הצדיק המפורסם ר' הלל מפאריטש:

בתחילת נשיאותו של "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש, רבי דובער, בנו של האדמו"ר הזקן בעל התניא, היתה זו תקופה של פריחה גדולה בתורת חסידות חב"ד. האדמו"ר האמצעי נהג לדרוש בחסידות במאמרים עמוקים לאורך שעות רבות. עשרות אברכים מוכשרים וגאונים מכל הסביבה התקבצו ובאו אז סביב האדמו"ר האמצעי, והיו עוסקים ומתייגעים בהבנת העומק הנפלא של תורת חסידות חב"ד.

בחג השבועות שנת ה'תקע"ד, אמר אדמו"ר האמצעי כמה מאמרי חסידות ארוכים, הן בשני ימי החג, והן בשבת פרשת נשא שאחרי החג, כאשר המאמרים עסקו בעומק גדול במידת ה"חסד" וה"חסד שבחסד", כאשר המאמרים מאירים באור חדש ענין זה. במאמרים אלו הוסבר היטב, ש"חסד שבחסד" זו דרגה שיהודי זוכה ומגיע לרגש פנימי אמיתי של להרגיש את הזולת ולדאוג לטובתו ורווחתו, כשם שהוא מרגיש ודואג לעצמו ממש. אין הוא מרגיש בעשיית החסד שהוא "עושה חסד עם הזולת", אלא חש ברגש פנימי עז שזהו צורך שלו עצמו.

אחרי החג חזרו החסידים כל אחד לעירו, ביניהם רבי הלל מפאריטש עצמו, שאז היה גר בעיר "חומץ", וכולם חזרו בעונג רב על אותם מאמרים נפלאים ששמעו בליובאוויטש, כשהם מאריכים להסביר בעונג רב לבני עיירתם את דברי הרבי. בכל מקום ש"הגיע דבר המלך" היתה התפעלות גדולה מהדברים, אנשי העיירות והכפרים התענגו על דברי החסידות, עסקו בהם בלהט וכמובן החלו להשתדל ליישם אותם בחייהם היומיומיים.

"בעירי חומץ", מספר ר' הלל, "היה זקן אחד בן תשעים, בשם ר' שלמה מיילך, שהבחין שהעיירה 'רועשת' מדברי החסידות החדשים שנשמעו בעיר, וניסה לברר על מה השמחה והמהומה. כאשר אמרו לו, שמדברים על הפירוש החסידי של "חסד", ו"חסד שבחסד", התפלא ואמר לסובבים אותו: אינני מבין את ההתפעלות, כבר בצעירותי שמעתי מ"ר' זכריה פרוש" (למדן מופלג ומתמיד שלא הכיר את תורת החסידות) מה הפירוש של "חסד" ו"חסד שבחסד":

"חסד" פירושו שכאשר נעלי-הבית נהיות ישנות, קרועות ובלויות, הרי במקום לזרוק אותן, נותנים אותם לעני. "חסד שבחסד" פירושו, שכאשר נותנים לעני את נעלי הבית הקרועות, נותנים לו יחד עם זה גם מסמר קטן כדי שיוכל לתקן אותן…"

סיים ר' הלל את הסיפור ואמר לתלמידיו – "מבינים אתם? זהו ההבדל בין לפני תורת החסידות לאחרי תורת החסידות. זהו ה'אין ערוך' בין אהבת ישראל בלי לימוד חסידות, ובין אהבת ישראל אחרי שלומדים חסידות ומבינים את משמעותה הפנימית והאמיתית!"

*

לא לחינם ישנם סיפורים רבים על אבות החסידות, ובראשם על הבעל-שם-טוב הקדוש, העוסקים בויתור והקרבה למען טובתו של יהודי אחר, לא רק ויתור על גשמיות אלא גם על רוחניות, ויתור מתוך שמחה עצומה. שכן עיקר ענינה של תורת החסידות היא לקבוע בעומק ליבו של יהודי את היוקר והרגש במחשבה ש"ביכולתי לעשות משהו למען טובתו ונוחותו של יהודי אחר", שעבור זה אני שמח ומתענג לוותר על טובתי שלי, הן בגשמיות והן ברוחניות.

וכפי הפתגם הידוע של הבעל-שם-טוב, שהביא הרבי בספרו "היום יום": "נשמה יורדת לעולם הזה שבעים-שמונים שנה, כדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות".

במכתבו הידוע של הבעל-שם-טוב מספר הבעל-שם-טוב על "עליית נשמה" שהיתה לו בראש-השנה של שנת תק"ז, שבה הגיע עד ל"היכל המשיח", ושאל את המשיח "אימת קאתי מר", ענה לו המשיח "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

נראה שאפשר לקבוע, שכיום כבר לימוד תורת החסידות ודרכי החסידות נפוצו והגיעו לכל חלקי עם ישראל בכל מקום ומקום. כולם רואים ומרגישים את ה"אור כי טוב" בלימוד החסידות ודרכיה, ואת המעלה שברגש ובעונג מעומק הלב בעשיית טובה ליהודי אחר, אהבת ישראל "כמוך" ממש. וודאי נזכה לראות בקרוב את קיום ההבטחה "קאתי מר" – ביאת משיח צדקנו, בטוב הנראה והנגלה, בחסד וברחמים.

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן

הפוסט "אחרי החגים" – הפסגה עוד לפנינו • מאמר מהרב יוסף גערליצקי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

ערב שמחת תורה | יום שני | כ"א תשרי (13/10)

• הדלקת נרות החג: 17:50

• מנחה: 18:00

• ערבית של חג: 18:40

• קידוש והתוועדות אחרי ערבית

• הקפות עם ספרי התורה (משוער): 19:40

שמחת תורה | יום שלישי | כ"ב תשרי (14/10)

• שחרית: 10:00

• קידוש, התוועדות, סעודת חג/שמחת ברית מילה: 11:00

• הקפות: 13:00

• קריאת התורה ועלייה מיוחדת לילדים: 13:30

• יזכור: 14:00

• מוסף ותפילת הגשם: 14:15

• מנחה וסדר ניגונים: 18:50

• תפילת ערבית והקפות שניות: 18:46

הפוסט חוגגים שמחת תורה תשפ"ו (2025) בלב תל אביב הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

מדריך כרונולוגי לחגי תשרי תשפ"ו (2025) ​

ערב חג הסוכות – יום שני | י"ד תשרי (6.10.25)

• רוכשים ארבעת המינים ניתן לרכוש >> כאן
• בונים סוכה או מוודאים את מיקומה של הסוכה הציבורית הסמוכה לביתכם >> כאן
• מדליקים את נרות החג לפני כניסת החג. זמן הדלקת הנרות באיזור תל אביב: 17:58

הברכות על הדלקת הנרות:

• בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצֵוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב

• בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לִזְמַן הַזֶה.

• תפילת ליל החג בבית הכנסת (לזמני התפילות בבית הכנסת חב"ד בלב תל אביב לחצו >> כאן
• אוכלים סעודת חג בסוכה
ומברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצֵוָּנוּ לֵישֵב בַּסוּכָּה.

חג הסוכות – יום שלישי | ט"ו תשרי (7.10.25)

• מקיימים את מצוות נטילת ארבעת המינים:
את הלולב, הערבות וההדסים של ארבעת המינים יש לאגוד יחד ולאחוז ביד ימין. את האתרוג אוחזים ביד שמאל. לאחר מכן מצמידים את האתרוג ללולב המאוגד, מברכים:

• בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצֵוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב

בפעם הראשונה שעושים זאת במהלך ימי החג מוסיפים גם את הברכה הבאה:

• בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לִזְמַן הַזֶה

לאחר הברכה מנענעים את הלולב יחד עם האתרוג.
לסרטון כיצד מקיימים זאת לחץ >> כאן

חול המועד הסוכות – רביעי-שני | ט"ז-כ"א תשרי (8-13.10.25)

• ימי 'חול המועד' הם 'ימי החול' של החג. בימים אלה מותר לנהוג כרגיל בימי חול, מלבד פעולות מסוימות שאסור לבצע מפני קדושת החג.
בימי 'חול המועד סוכות' יש מצווה לשמוח, לשהות כמה שיותר בסוכה ולאכול בה, ולברך על 'ארבעת המינים' בכל יום.

שמחת בית השואבה

לכבוד השמחה המיוחדת של חג הסוכות, נערכות בכל ערב בימי חול המועד סוכות חגיגות "שמחת בית השואבה" בכל רחבי הארץ ובעולם.

הושענא רבה – יום שני כ' תשרי (13.10.25)

יום "הושענא רבה" הוא היום האחרון של חג הסוכות. ויש בו תפילות ומנהגים מיוחדים.
לקריאה אודות מנהגי הושענא רבה לחץ >> כאן

ליל שמחת תורה – שני | כ"א תשרי (13.10.25)

• מדליקים את נרות החג לפני כניסת החג. זמן הדלקת הנרות באיזור תל אביב: 17:48
הברכות על הדלקת הנרות:

• בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצֵוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב

• בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לִזְמַן הַזֶה.

• תפילת ליל החג עם הקפות וריקודי שמחה עם הספרי תורה. לזמני התפילות בבית הכנסת חב"ד בלב תל אביב לחצו >> כאן
• אוכלים סעודת חג בבית (לא בסוכה)

שמחת תורה – שלישי| כ"ב תשרי (14.10.25)

• גם ביום נערכים הקפות וריקודי שמחה עם הספרי תורה בבית הכנסת

• צאת החג באיזור תל אביב: 18:47

• במקומות רבים עורכים 'הקפות שניות' – ריקודים עם הספרי תורה כבחג.

הפוסט אז מה עושים בסוכות ושמחת תורה? 🎶 מדריך מקוצר לחגי תשרי תשפ"ו (2025) הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט כל המידע על חג הסוכות ושמחת תורה עם חב"ד תל אביב הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

הפוסט 'יום כיפור' במבט חסידי עם הרב שאול רייצס • לצפיה הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

על המעמד ההיסטורי נורא ההוד של מתן תורה בהר סיני נאמר בתורה "והר סיני עשן כולו". אמרו על כך חכמינו, שהמילה 'עשן' היא ראשי-תיבות ע'ולם ש'נה נ'פש, שלושת הרבדים מהן מורכבת הבריאה כולה – "עולם" זהו המקום, "שנה" היא הזמן, ו"נפש" זהו האדם, בחיר הנבראים.

יום הכיפורים הוא יום השיא של שלושת הרבדים:: עולם – המקום הקדוש ביותר הוא קודש הקודשים בבית המקדש, לשם נכנס הכהן הגדול – האדם המקודש ביותר (נפש), ביום הכי קדוש (שנה) להקטיר קטורת ולהתפלל עבור עם ישראל.

לאורך כל הדורות, אפילו במקומות הנידחים ביותר ובמצבים הנוראיים של גזירות, חורבן ושואה, שמר עם ישראל מכל משמר על קדושת יום הכיפורים. חינכו את הפעוטות כבר מגיל ינקות שיגיעו להשתתף ב"כל נדרי", ינשקו את ספרי התורה המוצאים מארון הקודש בדחילו ורחימו; שיספגו משהו מאוירת הקדושה וההתעלות של היום, עד שיגדלו ויילכו בעצמם לבד לבית-הכנסת.

בכל מקום בעולם, ולו הנידח ביותר, שהיתה בו קהילה יהודית קטנה, ידעו כולם שביום הכיפורים הכל סגור ושקט, הפעילות היחידה היא בבית הכנסת, שם מתכנסים כולם אנשים נשים וטף לרגעים של קדושה והתרוממות הנפש.

גם אומות העולם כיבדו תמיד את היום הקדוש ליהודים והיו נזהרים מלפגוע בכבודו. עד היום ישנם מקומות שמתוך כבוד לעם ישראל סוגרים הגויים את חנויותיהם לכבוד יום הכיפורים.

כל זה נכון לאלפי שנות היסטוריה של גאווה יהודית, אבל לדאבוננו, רק עד שנת 1948. משהוקם משרד החינוך של משרד ישראל ­– הכל השתנה. עשרות שנים של מאמץ בחינוך הממלכתי, מתחת לפני השטח, לשרש ולעקור כל זכר וקשר ליהדות מסורתית ואמיתית, חיה ומחייה, הצליחו למחוק גם את יום השיא של הרגש היהודי, את הנקודה היהודית הפנימית שמעולם לא הצליחו שונאי ישראל לנצח.

אין חולק על כך שבקרב רוב מוחלט מילדי ישראל והוריהם יום הכיפורים אינו אלא "חג האופניים". הימים שלפני היום הקדוש, שאצל עם ישראל לדורותיו היה מוקדש לבקשת מחילה, חשבון נפש, היטהרות והזדככות, מוקדש כיום לקניית אופניים ואביזריהם, הכנת מסלולים ועוד, כאשר גם המבוגרים וההורים שותפים מלאים בחגיגה הגדולה. בית כנסת? יום קדוש? הזדככות והתרוממות הנפש? אין על מה ועם מי לדבר.

לא, אין להאשים במצב את בני הנוער והילדים הישראלים, נשמות טהורות וזכות שבאופן אישי אני זוכה לראות עד כמה הם כמהים ליהדות ותורה.
זוהי תוצאה של חינוך שיטתי של עשרות שנים, של מאמץ מכוון והרסני להכניס את היהדות למוזיאון ואת המצוות למשבצת של תרבות עבר; של מורות שחוששות לדבר עם הילדים בכיתתן על החשיבות של ללכת לבית הכנסת ביום כיפור, כי "המערכת לא אוהבת את זה", ובמילים אחרות – "אני חוששת למשרתי".

מדינת ישראל משקיעה הון עתק להביא בני נוער מחו"ל לבקר בארץ, "לחבר אותם לעם היהודי"; בעוד את בני הנוער שלה היא מחנכת בעצמה להתנתקות מכל רגש ושייכות יהודית.

ברוך ה', ישנה גם תופעה הפוכה, של "והשיב לב אבות על בנים", של התעוררות פלאית של בני הנוער למלא את בתי הכנסיות ושיעורי התורה;

ועדיין, כשאני רואה את אלפי הילדים היקרים, "תינוקות של בית רבן", שהקב"ה יושב ומצפה להבל פיהם הטהור, הקורא "שמע ישראל" כדי להכריע את העולם לכף זכות, מדוושים עם הוריהם לאורך כל היום הקדוש ברחובות העיר; אני כותב בכאב מדם ליבי " החינוך הישראלי ניצח! הצליחו לעשות את הלא-יאומן, לעקור ממיליוני יהודים את היום היהודי הקדוש ביותר!" ואז אני נזכר תמיד במה שהיו שאמרו אחרי מלחמת יום-הכיפורים "עוד נצחון כזה – ואבדנו.."

אכן, ישנו כיום שינוי מגמה במשרד החינוך, אך מסופקני מאד אם זהו השינוי אליו ייחלנו. כדי לעשות שינוי אמיתי, של מאה-ושמונים מעלות, צריך קודם להבין את עומק ומהות הבעיה. אך בכל מקרה – המבחן האמיתי הוא מבחן התוצאה – איך ייראו רחובות ישראל ביום הקדוש.

תאמרו – "זה תהליך ארוך", "זה לא פשוט", "עושים כמיטב היכולת אך לא הכל אפשרי". ואני אומר על-פי דברי חז"ל – "אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי – אל תאמן … יגעתי ומצאתי – תאמן" (מגילה ו, ב).

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן

הפוסט עוד ניצחון כזה, ו… • מאמר מהרב יוסף גערליצקי הופיע לראשונה ב-חב"ד תל אביב.