פרשת ‘ויחי’ אותה נקרא בשבת קודש הבא עלינו לטובה, פותחת בפסוק: ‘ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה’. בספר ‘היום יום’ ספרו הראשון של הרבי מליובאוויטש (בתאריך ח”י טבת) מובא הפתגם הבא:
“בהיות הצמח צדק ילד ולמד את הכתוב ‘ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה’, תירגם לו מורו – על פי פירוש בעל הטורים – יעקב אבינו האט געלעבט די זיבעצן בעסטע יאהרען אין מצרים (= יעקב אבינו חי את שבע עשרה שנותיו הטובות במצרים). כשבא הביתה מהחדר שאל את זקנו אדמו”ר הזקן: הייתכן שיעקב אבינו, בחיר האבות, יהיו מבחר שנות חייו י”ז שנה שגר בארץ מצרים ערוות הארץ?.
ויענהו אדמו”ר הזקן: כתיב ‘ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה’, ואיתא במדרש – מובא ברש”י – אמר ר’ נחמיה להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה. להורות לפניו גשנה, אז מען לערענט תורה ווערט מען נעהנטער צום אויבערשטען ברוך הוא, און אויך אין מצרים איז געווען ויחי געלעבט (= ע”י לימוד תורה מתקרבים לקדוש ברוך הוא, באופן שגם במצרים הוא בבחינת ‘ויחי’ – בחיות.)”.
במילים פשוטות – כשלומדים תורה בזמן הגלות במצרים – ערוות הארץ, דווקא שם מתגלים ובאים לידי ביטוי, השנים הכי טובות של יעקב אבינו וזה פעל שיהיה “ויחי יעקב” חיים אמיתיים של יעקב אבינו. כי כדי ללמוד תורה ולקיים מצוות במצרים (מלשון מיצר וגבול) צריך לגלות אור אלוקי נעלה ביותר כדי להאיר את החושך, עד שהחושך עצמו יתחיל להאיר.
ההוראה מזה לכל אחד ואחת, גם כשיישנם ניסיונות וקשיים בחיים ולא ניתן בקלות ללמוד תורה ולקיים מצוות באופן של ‘כי הם חיינו ואורך ימינו’, צריך לזכור שליהודי יש את הכוח להתגבר על המניעות והעיכובים, ויכול להאיר את עצמו ואת כל הסביבה עד שהמניעות והעיכובים עצמם יתנו תאוצה בכיוון הנכון והחיובי, או אז נגיע ל’ויחי’, חיות ושמחה של נר מצווה ותורה אור בגאולה האמיתית והשלימה מיד.
