חודש אלול הוא “חודש החשבון”, שבו על האדם לערוך חשבון-נפש אמיתי על ביצוע התפקידים המוטלים עליו כיהודי, בשנה החולפת. החשבון צריך להקיף את כל פרטי עבודת ה’ שלו – בתורה, עבודה וגמילות חסדים, שלושת העמודים שעליהם העולם עומד (הרמוזים בראשי התיבות של “אלול”).
ישנן שתי מטרות לחשבון הנפש: א. למלא ולהשלים את כל מה שחסר או נפגם בשנה החולפת. ב. לקבל החלטות טובות לגבי השנה הבאה.
ישנו ביטוי ידוע “מה שעבר – עבר” אולם, יהודי מקבל כוח מיוחד מהתורה לשנות גם את העבר ולתקנו. התורה היא “בעל הבית” על העולם, כפי שנאמר בזוהר, “אסתכל באורייתא וברא עלמא”. בריאת העולם וקיומו מתאפשרת באמצעות התורה – שכן הבריאה אינה אקט חד-פעמי, קיום העולם הוא תהליך של בריאה מתמדת, ההולכת ונוצרת מחדש בכל רגע כפי שנאמר “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”. וכשם שעל הבריאה נאמר שהיא נובעת מן התורה ותלויה בה – כך גם הקיום השוטף תלוי בתורה. ברור, אם כן, שהתורה שולטת על העולם, וכתוצאה מכך, גם על העבר.
למרות שחשבון נפש קשור להתבוננות, פעילות שכלית-עיונית, הרי העיקר הוא המעשה. החשבון חייב להוביל למסקנות ותוצאות מעשיות, הן באשר לתיקון העבר והן באשר להחלטות הטובות לגבי העתיד.
תחום מרכזי וחיוני בחיי היהודי שצריך לקבל מימד אקטואלי ומעשי כתוצאה מחשבון הנפש הינו תחום החינוך. מעצם העובדה שאנו עומדים לקראת פתיחת שנת הלימודים במוסדות החינוך.
המסקנה המעשית צריכה להיות, פעולה ממשית מצד ההורים לספק לילדיהם חינוך תורני. גם מי שהוא עצמו נמצא במצב חלש מבחינת קיום המצוות – הרי כשם שבדרך כלל מעוניינים ההורים בטובת ילדיהם יותר מטובתם שלהם, כך גם בעניין החינוך. כאשר יהודי ידע את חשיבות וחיוניות החינוך התורני לילדיו, הרי יזדרז להפקיד את חינוך ילדיו בידי מסגרת מתאימה המעניקה חינוך כשר, ויותר מזה – חינוך על טהרת הקודש. גם אם משום מה רשם אותם במסגרת אחרת – כדאית הטרחה וההשתדלות לשנות את הדבר, לאור ההשלכות הרציניות על עתידם של הילדים.
ישנם הורים הטוענים שהילדים עצמם, צריכים לבחור בעצמם את דרכם. אולם, שיטה זו מבוססת על טעות חמורה. כשם שהורים חייבים לספק לילדיהם את כל צרכיהם הגשמיים ולא לתת להם להשיגם בכוחות עצמם, כך הם חייבים לדאוג לסיפוק צרכיהם הרוחניים, ובמיוחד כשהדבר נוגע למשך כל ימי חייהם. אנו רואים שלקראת החורף דואגים ההורים לצייד את ילדיהם בבגדים חמים, אין הם ממתינים שהחורף יגיע וילדיהם יקפאו מקור. כך גם ברוחניות: בחוץ שורר קור רוחני המוביל לקיפאון רוחני ועל ההורים מוטלת החובה לצייד את ילדיהם בהגנה מפניו באמצעות חינוך המעניק חום של תורה ומצוות.
שוחחתי פעם עם יהודי על חשיבות החינוך התורני שהינו ערובה למניעת תוצאות שליליות למוסריותו של הילד והצבעתי על מקרים רבים של הידרדרות בני נוער כתוצאה מכך שלא קיבלו חיסון – חינוך תורני.
בתגובה הלה הגיב כי המקרים השליליים שאליהם אני מתייחס מקיפים אחוז נמוך, מועט ושולי מן הילדים. לשאלתי האם ילדיך קיבלו חיסון נגד מחלות נפוצות? השיב בחיוב תוך הסבר כי הוא רואה זאת כחובתו המוסרית. שאלתי אותו הרי החיסון גורם צער וסבל כלשהו לילדים. על כך השיב כי הסבל המועט אין לו ערך לעומת התועלת הנובעת מן החיסון. הצבעתי בפניו על כך שאחוז הילדים העלולים לקבל מחלות באם לא יחוסנו נמוך מאוד ובכל זאת כל הורה נבון מעדיף לגרום לילדיו צער וסבל קטן ולספק לו חיסון מפני אותו אחוז נמוך של סכנה.
כל-שכן וקל וחומר לגבי חיסון רוחני מפני מחלות רוחניות, הגרועות יותר ממחלות גשמיות. חיסון זה אפשרי רק על-ידי חינוך תורני, ומבלי שהדבר יהיה כרוך בסבל כלשהו! עשרות דורות חינכו יהודים את ילדיהם בחינוך תורני ובכך, שמרו עליהם מפני השפעות לא רצויות. עם ישראל, כגוי קדוש, זקוק להגנה טבעית, ואת זה ניתן לקבל באמצעות התורה!.
חז”ל המשילו את חיותו של יהודי באמצעות התורה כחיותו של הדג במים. כאשר מוציאים דג מן הים, גם אם מכניסים אותו באקווריום מצופה כסף וזהב, הרי הדג יפגע כיוון שהוא זקוק לים. תחליפים בצורת קישוטי כסף וזהב אינם שווים כלל לחינוך הטבעי המקורי של הילד היהודי. הילד יקבל חיוניות ותועלת רק כאשר ילמד לשחות בים המקרא, ולאחר מכן בים המשנה, וכך הלאה. ולפני הכל, כאשר התינוק מתחיל לדבר על אביו ללמדו לקרוא: “תורה ציוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב”. כך יהיה הילד מאושר מכל הבחינות, ומחוסן מפני כל פגע. על-ידי כך נזכה להקים לגיונות של “צבאות ה'”, שאיתם יחד נצעד לקבלת פני משיח צדקנו, בקרוב ממש.
