המסר של חג החנוכה מתחיל אחרי החג! • מאמר מהרב יוסף גערליצקי לחודש טבת

המסר של חג החנוכה מתחיל אחרי החג!

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

ב'סלנג' היהודי המסורתי ישנו ביטוי "אתרוגים אחר סוכות", כביכול "עבר זמנו – בטל קרבנו". כך גם לגבי חג החנוכה, לאחר שמונה ימים מלאי אור ושמחה שבהם ודאי ישב כל אחד עם בני ביתו והשתעשע בהלכות החג ובעיקר במסריו המאירים והמחכימים; ישנה תחושה שכבר 'מיצינו' את תוכנו של החג…

אך המכיר פרק בהליכותיו הקדושות של הרבי מליובאוויטש יודע, שאצל הרבי ההיפך המוחלט הוא הנכון, בפרט ובמיוחד כאשר מדובר בחג החנוכה, אותו חג המזוהה כל-כך עם הרבי עצמו, שבמו-ידיו הפך אותו לחג עולמי, ואת אור נרות החנוכה הקטנים הפך לאור יקרות אדיר המגיע לכל פינה בעולם כפשוטו ממש.

בימים ובשבועות שאחרי חג החנוכה היה הרבי שב ומדגיש: דווקא עכשיו, כאשר אנו כבר לא מברכים ומדליקים מידי ערב את הנרות, כשכבר אין עלינו את החובה לעצור מידי ערב את שגרת יומנו לשעה של מצוה וקדושה – זהו הזמן לחשוב, להפנים ולבצע את תוכנו ופקודתו של חג החנוכה!

כדי להבין זאת, יש לחזור ולהעמיק בתוכנו של חנוכה, על-פי תורת החסידות:

על התורה והמצוות נאמר "כי נר מצוה ותורה אור", התורה והמצוות נועדו להאיר את העולם, לזככו ולהרימו את הקדושה ואל האור האלוקי. אלא שלרוב, לא ניתן לקיים את המצווה בתוך חושך העולם עצמו, כביכול ישנם מקומות בהם החושך קשה ומעלים כל-כך על האור האלוקי, שאין אור המצווה יכול לפעול שם באופן ישיר, ואף אין מכבוד המצווה שתיעשה במקום ירוד כל כך.

וכפי שמעירה תורת החסידות, שאף שנרות החנוכה נקבעו לזכר נס פך השמן שהיה בנרות המנורה הטהורה במקדש; קבעו אותם חכמינו באופן שונה וכמעט הפוך מנרות המקדש – את נרות החנוכה יש להדליק דווקא "משתשקע החמה", ודווקא "על פתח בית מבחוץ", בעוד נרות המקדש הודלקו דווקא בתוך מקום הקודש, ודווקא לפני שקיעת החמה. מדוע?  – משום שבאופן הרגיל, במצב ה'נורמלי', אין אור המצווה נדלק בתוך החושך והיפך הקדושה. לכן הדלקת נרות מנורת המקדש, "שממנה יוצאה אורה לעולם כולו", מוכרח כביכול להיות בתוך מקום הקדושה.

יתירה מכך, גם לימוד התורה, שכפי המבואר ב'תניא', התורה היא "חכמתו ורצונו של הקב"ה", ש"ירדה ונתלבשה בדברים גשמיים" – גם הוא לכתחילה אמור להיות בתוך בית המדרש, ומתוך עולם הקדושה, וכך לשונו של הרבי המהר"ש מליובאוויטש [האדמו"ר רבי שמואל זי"ע, הנשיא הרביעי בשושלת חב"ד]: "ועם היות שעל-ידי המשכת אור בתורה מאיר חלקו בעולם, עם כל זה אינו דווקא שילמוד ברשות הרבים, מה שאין כן נרות חנוכה מצוותה להניחה על פתח הבית מבחוץ, להורות שההמשכה היא ברשות הרבים במקום הפירוד, וכל מה שנמשך למטה ביותר, זהו בהכרח שיומשך מבחינת היותר גבוה בשורשו, וכן נרות חנוכה השמן והאור להאיר החושך הגס וכו', ולכן 'ערבים עלי דברי סופרים'…" [המשך 'מצה זו תר"ם" סעיף ס'].

כלומר, זהו ענינו המיוחד ומעלתו הגדולה של אור החנוכה – שהוא מביא לעולם אור אלוקי גבוה כל-כך, שאין החושך יכול להפריע ולהסתיר עליו כלל; אור כזה שלא מצינו כדוגמתו בכל התורה והמצוות. ולכן מצוות החנוכה היא דווקא במקום החושך ובזמן החושך; וכדברי הגמרא על זמן הדלקת נרות חנוכה, שהוא "עד דכליא רגלא דתרמודאי" [תרגום: עד שנגמר זמן הליכתם של ה'תרמודאים'], ופירשו זאת בחסידות – "תרמוד" אותיות "מורדת", עד שמכלים את לגמרי את המרידה בה', בכך שמאירים את אור המצווה גם בתוך המקום והזמן של ה"מורדת", של ההיפך המוחלט מאמונה בה' ובתורתו.

מובן אפוא, שבימי החנוכה עצמם, כאשר בכל זאת עם ישראל נמצא במצב של "ימי שמחה" רוחניים, ימים שבהם אין אומרים 'תחנון' בתפילה, אומרים 'הלל' שלם בברכה מידי יום, ומקיימים מצוה מיוחדת של הדלקת נרות חנוכה מידי יום באופן של "מוסיף והולך ואור"; הרי במידה מסוימת אין כאן מציאות של חושך ואין זה מבטא את זמן ומצב החושך הירוד ביותר.

אך באותם הימים שאחרי חג החנוכה, שהם הימים הפשוטים והאפורים, שבהם לא רואים מעלה רוחנית מיוחדת – או אז מגיעה הכרזתו ו"הוראתו הנצחית של חג החנוכה" (כלשונו הקדוש של הרבי): "המשיכו להיות "הולך ומוסיף ואור" בכל יום ויום ממש!" בכל יום על יהודי להיות "נר חנוכה", היוצא אל פתח ביתו מבחוץ, ומאיר במקום החושך עצמו. עלינו לחפש ולמצוא במקום הנמוך ביותר, ואצל היהודי שהגיע חלילה לאותו מקום, כיצד ניתן להוסיף בו אור, להחדיר בו תורה ולזכותו בעוד מצוה!

ואו-אז מאיר בעולם האור הגבוה והנעלה ביותר, אור מופלא שכזה, המהפך חשיכה לאורה, ומגלה ש"יתרון האור" הוא "מן החושך" עצמו; אור המביא ניסים ונפלאות כמו "בימים ההם", ממש "בזמן הזה", שנראה את כל החטופים שבים לביתם בשלום, ושחיילי צה"ל יזכו להצלחה ניסית למעלה מדרך הטבע ולניצחון בכל החזיתות ו"לכל בני ישראל יהיה אור במושבותם"; אור הגאולה האמיתית והשלימה, על ידי משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן