נצחיותו של הרבי ● מאמר מיוחד מאת הרב יוסף גערליצקי

נצחיותו של הרבי ● מאמר מיוחד מאת הרב יוסף גערליצקי – שליח הרבי לתל אביב

ציור: רפאל נוריאל

עומדים אנו לפני יום ההילולא הכ”ו להסתלקות כ”ק הרבי מליובאוויטש זי”ע,
ושוב כמידי שנה, עומד העולם היהודי כמשתאה אל מול המראה הגדול הזה,
תופעה מופלאה שקשה למצוא כמוה בתולדות עם עולם:
עשרים ושש שנים אחרי אותו יום מר ונמהר, עשרים ושש שנים שאותו הקול שהיה נשמע
מסוף העולם ועד סופו אינו נשמע עוד לאזנינו, שפני הקודש המאירות אינן נראות עוד
לריבי-רבבות בני ישראל וחודרות אל תוך פנימיות נשמתם,
שהיד הגדולה אינה מונפת עוד אל על ושופעת עידוד וברכה לכל אדם;
ואף-על-פי-כן, כנגד כל חוקי טבע העולם וטבע האדם, השפעתו של הרבי בכל
תחום ובכל מקום, לא רק שאינה הולכת ונחלשת או מצטמצמת, אדרבה – היא הולכת ורבה וגדלה,
באופן פלאי ומדהים, שלא ניתן להסבירו, בכמות ובאיכות, ומגעת אף למקומות ותחומים חדשים
שבחיים חיותו של הרבי טרם ראינו זאת כלל. בקרב מיליוני יהודים, שאינם נחשבים חסידים, וחלקם
אף אינם מגדירים עצמם כ’דתיים’, ברור שלפני כל צעד בחייהם הם “כותבים לרבי”, מבקשים עצה
וברכה, כך בפשטות גמורה, לא כמשהו ‘מיסטי’ אלא כענין יומיומי פשוט – יש מנהיג לישראל, והוא
המדריך עצה ותושיה לכל יהודי. מידי שנה בשנה מאות זוגות צעירים יוצאים למקומות נידחים,
“בשליחות הרבי”, שוב – כך בפשטות, לא בשם המושאל ולא כאילו, איש אינו כופה עליהם ואיש אינו
משכנע אותם, הם עוזב ים הכל ויוצאים אל הלא-נודע כי הרבי שולח אותם לשם, דברים כפשוטן.
רבבות עמך בית ישראל, מכל החוגים והעדות, דבקים בתורת הרבי, שיחותיו, מאמריו ומכתביו הרבים,
שותים בצמאון עוד ועוד מן המעיין הגדול ולעולם אינם באים לרוויה. בכל נושא אקטואלי העומד על
הפרק שוב ושוב מתגלה כיצד הרבי צפה הכל ובתורתו הגדולה מזור ותרופה לכל ספק, בעיה ושאלה.
פוק חזי מאי דמרגלא בפומי’ דאינשי “הרבי אומר”, לא “הרבי אמר”, הרבי אומר עתה, בלשון הווה,
כעומד ומדבר עתה ממש לכל יהודי בעולם. משנה לשנה, הרבי נוכח יותר בחיינו, בחיי כל עם ישראל,
משפיע יותר, תורתו הוראותיו, פעולותיו וברכותיו, מגיעים לעוד ועוד אנשים ומקומות בעולם כולו.

האם ניתן למצוא הסבר לתופעה זו, שאין לה כל הגיון ואחיזה בדרכי הטבע?

בשבת פרשת חוקת שנת תש”י, כמה חודשים אחרי פטירת חותנו הרבי הריי”צ זי”ע, הזכיר הרבי ששנה
בדיוק קודם לכן, דיבר הרבי הריי”צ על “חיים ארוכים, חיים אמיתיים, חיים בלי הפסק (חיים נצחיים),
וביאר הענין בעבודה, שנוסף לכך שכל אחד הוא חי בעצמו, הרי הוא גם מחיה אחרים”, וסיים הרבי
הריי”צ: “חיים אמיתיים הם קדושה, וקדושה היא אין סוף”.

הרבי הסביר זאת על פי המדרש שמביא רש”י בפרשת חוקת אודות פרה אדומה “ויקחו אליך פרה
אדומה – לעולם היא נקראת על שמך: פרה שעשה משה במדבר”. בכל אפר פרה אדומה לכל אורך
הדורות, היו מערבים מה”אפר פרה שעשה משה”. הרבי ביאר שהסיבה לכך היא, משום שכל ענין
הטהרה על-ידי אפר פרה הוא ענין הנצחיות. טומאת-מת פירושה, שהאדם נפרד מהדביקות והחיבור
למקור החיים – הקב”ה, ובמצב כזה, חלילה, נראה שאין לו תקנה, שהרי לא ניתן לפעול נצחיות בדבר
גשמי, הווה ונפסד, שאינו מחובר לחיי החיים, עד כדי כך ש”נתכרכמו פניו של משה … במה תהא
טהרתו?” ועל כך ענה הקב”ה “לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר”, פעולתו של
משה במדבר כרועה ישראל, רעיא מהימנא שזן ופרנס את עם ישראל ברוחניות ובגשמיות, החדיר בהם
את האמונה בפנימיותם וחיברם עם הקב”ה, פעולה זאת, לקחת (בלשון הרבי) “פרה גשמית כפשוטה .. אדומה, שמורה על הגבורות, תוקף החמימות בגשמיות וחומריות
– ולא רק להעלות ה”פרה אדומה” עצמה, אלא עוד זאת … לעשות
מהפרה אדומה אפר שעל ידו תהי’ הטהרה מטומאה הכי חמורה”,
פעולה זו היא היא פעולת הנצחיות, היא פועלת ומגלה שהקשר של
יהודי להקב”ה הוא נצחי, ולכן גם “כל מעשי ידי משה נצחיים”.זו הסיבה שלעולם כל ענין הטהרה מטומאת מת,                               מאות ואלפי שנים אחר-כך, עד “הפרה העשירית שיעשה מלך המשיח” כדברי
הרמב”ם, מוכרח להיות קשור עם הנצחיות של משה רבינו, כדי
להיטהר מטומאת מת מוכרחים להיות קשורים למשה-רבינו, מי
שחיבר את עם ישראל עם נצחיות הקב”ה מקור החיים.

הנהגתו הכבירה של הרבי, למען הכלל והפרט, בגשמיות וברוחניות,
לטובת כל יהודי בכל גיל ובכל מקום ובכל מעמד-ומצב, לא היתה
רק עוד חיזוק ועוד מצוה, עוד עומק וחידוש בתורת הנגלה והנסתר,
עוד ‘מבצע’ ועוד פעולה בסגנון הנקרא היום “קירוב רחוקים” (ביטוי
שהרבי לא חיבב, ולכל היותר כינה זאת “לקרב את הקרובים”);
הרבי טרח והתייגע ומסר נפשו ונפשות חסידיו כדי שכל יהודי, היכן
שלא יהיה, יהיה קשור, מחובר ודבוק ב”נצח ישראל”; שיהודי יידע
את הקב”ה ויתחבר לקב”ה. הרבי פעל “נשיאת ראש” בכל עם
ישראל, שיזקפו ראשם ויכריזו בגאון יעקב “יהודי הנני! בן אברהם יצחק ויעקב ובת שרה רבקה רחל ולאה! חלק א-לוה ממעל ממש!”

חזונו של הרבי לא היה (רק) להחזיר בתשובה מאות-אלפי יהודים,
וגם לא (רק) שמיליוני יהודים יניחו תפילין. הרבי פעל שכל עם
ישראל, מתלמידי החכמים ובני-התורה ועד עמך ישראל, “חוטב
עציך ושואב מימיך”, יתרוממו וירימו עימם את העולם הזה הגשמי
לרמה אחרת, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, שעצמות
אור-אין-סוף ישכון כאן בעולם התחתון שאין תחתון למטה הימנו.
עבודתו זו של הרבי, היא ה”חיים אמיתיים”, זו היא הנצחיות
האמיתית כאן בעולם, זהו חיבור העולם עם נצחיות הקב”ה שהוא
היה הווה ויהיה כאחד, למעלה מעבר הווה ועתיד.

לכן פעולותיו אלו של הרבי אינן עומדות תחת הגבלת הזמן והמקום,
“חוק ההתיישנות” שבטבע איננו חל עליהם; הרבי “אף כאן עומד
ומשמש” כפשוטו ממש, ממשיך לדבר לעודד, לברך ולהשפיע,
ממשיך לשאת את משא העם הזה, למעליותא – לשאת את ראש בני
ישראל, בקומה זקופה וביד חזקה, מחיל אל חיל, עד “ייראה אל
אלקים בציון”, בהתגשמות משאת נפשו ו”פעולתו אשר עבד בה כל
ימי חייו” – ביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב
ממש.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp