בדרך שבה תעינו, לא נלך עוד!
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
המצב הנוכחי בארץ-הקודש, מזכיר את הסיפור על קבוצת נערים שאיבדו את דרכם ביער ומנסים למצוא את דרכם החוצה, אך הם רק מסתבכים ונכנסים עוד יותר לעומק היער. לפתע מופיע מולם אדם מבוגר, מורעב ומוזנח, שיערו פרוע ובגדיו קרועים ובלויים. הם פונים אליו “שמא תוכל לומר לנו מה היא הדרך לצאת מן היער?” משיב להם האיש: “גם אני מחפש את הדרך לצאת כבר חודשים ארוכים אך מה שאוכל לומר לכם: בדרך הזאת שהלכתי בה אני – אל תלכו…”
כאשר אנו מביטים סביב ורואים את המצב בו אנו שרויים, ישנה מסקנה אחת ברורה: בדרך שבה תעינו, לא נלך עוד!
באחד ממאמריו הידועים של כ”ק הרבי מליובאוויטש [‘וקיבל היהודים’, פורים-קטן תשל”ח], מסביר הרבי, עפ”י הנאמר במסכת שבת (קי”ט, ב’) “מאי דכתיב ‘אל תגעו במשיחי’? אלו תינוקות של בית רבן!”. שכל גזירה וקושי בגשמיות, שורשה ותחילתה בגזירה רוחנית כתוצאה מפגיעה בחינוך ילדי ישראל. כפי שמספר המדרש בנוגע לגזירת המן “להשמיד להרוג ולאבד” ח”ו: “אמר המן הרשע, איני שולח ידי תחילה אלא באלו התינוקות”. כדי שיוכל להפיק את זממו ו”מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים”, ידע המן שקודם כל יש לפגוע בחינוך ילדי ישראל לתורה ולמצוות, שכן בחינוך זה תלוי כל קיומו ותוקפו של עם ישראל.
והפגיעה היא קודם כל ב”תינוקות של בית רבן“, כלומר ערעור על עצם ההבנה שה”בית” של כל ילד יהודי, הוא “בית רבן“. מקום שבו הוא לומד את אותה תורה שניתנה בסיני ועברה במסורת מדור לדור ממשה רבינו. זהו ה”בית”, הבסיס והיסוד לחייו של כל ילד יהודי שילווה אותו עד זקנה ושיבה. “חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה”.
בפרשת “ראה” אותה נקרא השבת, מופיע הפסוק “כי יסיתך אחיך … או רעך אשר כנפשך, בסתר לאמר, נלכה ונעבדה … אשר לא ידעת אתה ואבותיך” (דברים י”ג, ז’). את המילים “אתה ואבותיך” מסביר רש”י – “דבר זה גנאי גדול הוא לך, שאף אומות העולם אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם, וזה אומר לך עזוב מה שמסרו לך אבותיך“.
דברי מוסר אלו של רש”י נוקבים עד תהום ומחרידים עד עמקי לב. כיצד קם כאן דור בארץ, שעזב “מה שמסרו לך אבותיך”. איך קרה שאחרי אלפי שנים בהם יהודים מסרו את נפשם ללימוד התורה, קיומה וקדושתה וצאצאיהם אינם יודעים כלל מה היא אותה מסורת נפלאה, אינם מכירים שמץ מחיי הרוח המופלאים של אבותיהם. איך אירע שמאות-אלפי ילדים יהודיים אינם יודעים אפילו “שמע ישראל” ו”מודה אני”?!…
והתשובה הכואבת מפורשת בגוף הפסוק עצמו: “כי יסיתך אחיך … או רעך אשר כנפשך…”! הדבר איננו קורה מעצמו, קיימת כאן “הסתה” ודוקטרינת חינוך שלימה וברורה, שיש לה דרך ומטרה, רחמנא-ליצלן, לעקור ולהשכיח ולהרוס, היה-לא-תהיה כל מה שקשור למסורת היהודית. ולא איכפת להם מה”גנאי הגדול”, שאף אומות העולם מבינים ובזים להם על עזיבת דרך ומסורת אבותיהם…!
מזה שנים שמערכת החינוך הישראלית פועלת בשיטתיות ובאופן מכוון, להכניס לבתי-הספר תכנים ורוחות רעות המנשבות בעולם, תכנים של זוהמה ועבודה-זרה. פה-ושם ‘עושים טובה’ ומוכנים להכניס מה”תרבות והפולקלור היהודי”; אך בכל הקשור לעולם-התוכן העשיר, החי והנפלא, של “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד”, את ההכרה והגאווה הלאומית “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”, את זה הס מלהזכיר בבתי הספר וחל איסור גורף על כך.
“כי יסיתך … בסתר”, ה’הסתה’ הזאת של מערכת החינוך בארץ לעזוב את דרך אבות, נעשית ב”סתר”, בגישה ישירה אל תת-ההכרה של הילד. משווים באוזניו את אמונת אבותיו שעליה הם מסרו את נפשם לאמונות תפלות של שבטים בג’ונגל; על כל ביקור בבית-כנסת מקפידים לקחת אותו גם לביקור בכנסיה ומסגד, להבדיל. את סיפורי ההוד של אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, מספרים להם כ”סיפורי-עם” שנועדו כדי ש”נגלה את חולשותיהם וטעויותיהם של גיבורי התנ”ך”… לועגים לעולם הערכים היהודי, במרומז או בגלוי, ואת ערכי ה”נאורות” הגויית מקדשים באמונה עיוורת. וכך, מנתקים את הילד מאבות אבותיו ומנפשו שלו, מהנשמה היהודית האלוקית הפועמת בתוכו ומחפשת נואשות את ביטויה.
התוצאות ניכרות היטב בשטח. הן בהתנהגות הנוער מבחינה מוסרית וערכית; אך בעיקר ב”אסון השקט” שעליו אין מדברים כלל – הניתוק המוחלט של בוגרי מערכת החינוך הישראלית ממורשתם ומעמם, עד שאחוזי ההתבוללות (על-פי סקר YNET והפדרציה היהודית) בקרב מיליון ישראלים ‘יורדים’ בחו”ל גבוהים בהרבה מאלו של הקהילות היהודיות ה’חילוניות’ בחו”ל. גם כאן בארץ-הקודש רשומים כיום קרוב למאה-אלף זוגות של יהודים עם בני-ניכר(!)…
לפני כשמונים שנה כותב כ”ק הרבי מליובאוויטש לראש-הממשלה דאז דוד בן גוריון דברים מדהימים, בהם צפה למרחוק את המצב בארץ-הקודש, וכך כותב הרבי: “…בארץ ישראל דווקא, נראית סכנה אשר בדור השני יקום טיפוס חדש, אשר בשם בני ישראל ידגול, אבל זר יהי’ לעברו של עמנו על כל ערכיו הנצחיים והעצמיים, וגם מנגד לו – בהשקפת עולמו, בתרבות שלו ובתוכן חייו היום יומיים. מנגד – למרות אשר בשפה העברית ידבר”…
בימים אלו אני שומע מתושבים ותיקים עימם אני משוחח על תחושותיהם הקשות עקב המצב הביטחוני והכללי בארץ. כיצד קרה שאחרי קרוב לשמונים שנה של בניית מדינה דמוקרטית חזקה, גאה ובטוחה בעצמה, הגענו למצב של סכנה קיומית שכזו? פתאום קשה לסמוך על “הצבא החזק במזרח-התיכון” ועל המודיעין הישראלי האגדי; כולם בחרדה מה ילד יום, ונבהלים מקול עלה נידף. אויבינו לועגים לנו ובצדק על חולשתנו ופחדינו, על הקרע והשנאה בתוכנו, ועל חוסר האמונה בצדקת דרכנו. איך התדרדרנו לתהומות כאלו?
אך יש צורך לתקן את הבעיה מראשיתה, מההתחלה ומהבסיס של הכל.
דוד המלך אומר בתהילים “מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך, להשבית אויב ומתנקם“. כוחו הפיזי של עם ישראל שואב מקול התורה הנשמע מפי ה”עוללים ויונקים” המשננים אחרי המורה “תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב”, “בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”. זהו בסיס חיינו ועוצמתנו, בלעדי החינוך היהודי, אין שורש שיחזיק אותנו, והכל מתפורר לנגד עינינו.
כמובן שעלינו להתחזק באמונה ובביטחון בה’, להתפלל אליו ולהרבות באהבת-חינם וקירוב לבבות; אבל כדי לשנות את המצב, חובה עלינו לתקן את הבעיה שיצרה אותו. הגיע הזמן לשינוי דרסטי במערכת החינוך בארץ. המשך קיומו של עם ישראל והמשך קיומה של ארץ ישראל תלוי בנו עכשיו, בכל אחד ואחת מאיתנו, ובעיקר כמובן בעומדים בראש מערכת החינוך. עליהם לסובב את הספינה במאה-ושמונים מעלות, ועל כולנו לסייע ולדחוף ככל יכולתנו.
אנו עומדים לקראת חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, עליו המשיל בעל התניא את המשל המפורסם של “מלך בשדה”. זהו הזמן שבו מלך מלכי המלכים, הקדוש-ברוך-הוא, יוצא מארמון מלכותו ומגיע ל”שדה”, אל חיי היומיום והחולין שלנו, ומקבל שם את כל אחד ואחת בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, גם ובעיקר לאלו הנמצאים ב”לבושי השדה”, ‘בגדי העבודה’, שאינם כל-כך ‘נקיים’, גם ברוחניות.
כך שגם אם התרחקנו מאד, והרחקנו את בנינו וצאצאינו ממסורת אבותיהם, הרי שבימים אלו, ימי פתיחת שנת הלימודים, הקב”ה פונה אלינו, באהבה וברצון, ואומר “שובו בנים שובבים”. אנו יכולים ברגע אחד להחליט ש”בדרך הזאת שבה תעינו לא נלך עוד!”
נחזור להיות מי שהיינו תמיד מאז ומעולם. לא נתבייש ולא נעזוב את מה שמסרו לנו אבותינו: אמונה בבורא העולם ומנהיגו וקביעות עיתים בלימוד התורה שעל ידה מכירים ומרגישים את הקב”ה “נותן התורה” ולומדים איך לקיים את מצוות ה’. בזה נקיים את הנאמר בפסוק “ראה נתתי לפניך את החיים … ובחרת בחיים” (דברים ל’, ט”ו – י”ט).
למאמרים נוספים >> לחץ כאן
…
