גאולות פרטיות – לזירוז הגאולה הכללית
מאמר על פי תורתו של הרבי לחודש ‘ניסן’
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
חג הפסח הוא חג הגאולה הראשונה של עם ישראל, המהווה שורש לגאולה השלימה העתידה לבוא במהרה, כאמור: “כימי צאתך מארץ מצרים – אראנו נפלאות”, פסוק זה מלמד כי פרטי הגאולה העתידה יהיו דומים לגאולת מצרים.
כמה מהפרטים המיוחדים שהיו ביציאת מצרים, היו מעין ‘הקדמות’ לגאולה. גאולות פרטיות וניסים בעניינים שונים, שהיוו הקדמה והכנה לגאולה הכללית של היציאה ממצרים. למשל, הנס הגדול ש”לכל בני ישראל היה אור במושבותם”, בעוד שלמצרים היה חושך מוחלט, ליהודים היה אור גדול, ואף היו יכולים להיכנס ולראות את הנעשה בבתי המצרים – מה שסייע בהמשך לקיום ציווי ה’ “ונצלתם את מצרים” כדי לצאת ברכוש גדול.
מכך למדים, שכאשר אנו מצפים לגאולה הקרובה ולביאת המשיח, אף שכרגע מצויים אנו עדיין בגלות קשה ומרה, ו”החושך יכסה ארץ”, למרות זאת ניתן לראות כבר עכשיו את אורן של גאולות ‘פרטיות’ בנושאים שונים, שהם הקדמה והכנה לאותה גאולה כללית וגדולה אליה אנו מצפים אלפיים שנה.
זוהי אחת הסיבות לגילוי אור תורת החסידות, שהחלה להאיר ולהתפרסם בעולם רק לפני כמאתיים וחמישים שנה, ואף בשורשה הקודם, תורת הקבלה הכללית, לא הייתה מפורסמת אלא ליחידי-סגולה. יש שדבר זה מעורר תמיהה בעיניהם – וכי טובים אנו מן הדורות הקודמים שלא זכו לאור החסידות? אלא שככל שמתקרבים לגאולה, זוכים לראות ‘גאולות פרטיות’ בנושאים שונים, ואכן, תורת החסידות היא גאולה של ממש, גאולה רוחנית, באופן פרטי לנפש היהודי.
בהקשר לכך ישנו סיפור ידוע, על שנת ה’תר”ח, לפני כ170 שנה, אשר בספרים שונים נאמר עליה שתהיה שנת “קץ” [שנה שבה תבוא הגאולה], אך הנה חלפה השנה ולא הגיעה הגאולה… שאל הרבי המהר”ש מליובאוויטש את אביו הרבי ה’צמח צדק’: “הרי גם אתה הסכמת שזו השנה שבה יבוא המשיח, ומדוע לא בא?” השיב לו ה’צמח צדק: “הרי בשנה זו נדפס ויצא לאור לראשונה ספר “לקוטי תורה”, ספרו הגדול של אדמו”ר הזקן, בעל התניא!”. כלומר – אמנם גאולה כללית אמיתית ושלימה לא הייתה, אך זכינו לגאולה של ממש – גאולה פרטית, שהיא שלב נוסף ומופלא בהתגלות תורת החסידות, המשנה את חייו של יהודי ומרימה אותו למקום גבוה יותר.
אכן, סיומו של הסיפור הוא, שהרבי מהר”ש ענה לאביו: “אבל יהודים זקוקים למשיח ממש שיבוא ויוציא אותם מהגלות בפועל!”…
גם כיום, כאשר כולנו זועקים ומצפים לגאולה האמיתית והשלימה, “עד מתי קץ הפלאות?!”, יחד עם זאת מתפללים אנו גם לגאולתם הפרטית של כמאה ושלושים אנשים נשים וטף, אחינו ואחיותינו היקרים והאהובים, הנמצאים עדיין בשבי האויב המרושע והאכזר בעזה.
יחד עם הפעולות הצבאיות והפעלת הלחץ הבינלאומי המתמיד לנסות לשחררן ממלתעות חיות הטרף, יש לזכור שכל המאמץ הגשמי הוא “כלי” בלבד להשראת והבאת הסיוע האלוקי. ככל ענין של יצירת כלי, כגון עיסוק האדם לפרנסתו, הרי יחד עם עשיית הכלי הטבעי, שאמרו חכמינו “הרוצה להעשיר – ירבה בסחורה”, אין לשכוח אף לרגע את העיקר: “ברכת ה’ – היא תעשיר”; אם לא כן, הרי זה כמי שעוסק כל העת בתפירת כיסים וארנקים לקליטת הכספים שיבואו אליו. ומסתפק בכך…
לפיכך, כדי להצליח בעניין זה, לא די בפעולות הצבאיות והפעלת הלחץ הבינלאומי ודעת הקהל, שהיא יצירת הכלי הטבעי, אלא יש צורך לפעול בכיוון של הבאת ההשפעה האלוקית בעניין זה, למעלה מן הטבע.
לשם הבאת הסיוע האלוקי לפעולות המעשיות, הכרחי שילדי ישראל בארץ הקודש ואף מחוצה לה, ישמיעו קול תורה ותפלה. קול “צאן קדשים” המעורר תמיד רחמי שמים. יש לעשות מאמץ אדיר ולהביא לידי כך שכל ילד יהודי יקבל חינוך תורני. רק פעולה אדירה שכזאת היא בעלת כוח וסגולה על-טבעיים, שיביאו לתוצאה על-טבעית – שחרור כל החטופים בשלום לביתם.
כידוע אמרו חכמינו, ש”מידתו של הקדוש-ברוך-הוא היא מדה כנגד מדה”, זו הדרך שהקב”ה מנהיג בה את עולמו. והרי פעולה זו עצמה גם היא “גאולה פרטית”: הילד היהודי המקבל חינוך ללא אמונה וללא תורה ויראת שמים – ניתן לומר, בצער ובכאב, שאף הוא נמצא במידה מסוימת ב”שבי”. נשמתו השואפת לקדושה וליהדות, בהימצאה במקום שבו מחנכים אותו היפך מטבעו שהורישו לו אבות אבותיו, הרי היא נמצאת בין כותלי הכלא המגבילים ומחניקים.
כל פעולה למען הוספה בסיפוק חינוך יהודי אמיתי, היא זירוז הגאולה הפרטית של עוד ילד יהודי ועוד נשמה יהודית, זוהי הצלה לחייו הרוחניים והמאושרים באמת. “מידה כנגד מידה”, “גאולות” אלו יביאו בודאי את ברכת הקב”ה להצלחת הגאולה הפרטית של אחינו ואחיותינו הנמצאים בשבי נורא ממש, שתחזיר אותם לחיים גשמיים שמחים ומאושרים בחיק משפחותיהם.
חג הפסח שהוא גם חג חינוך הבנים והוא זמן חרותנו – ודאי יהיה בשנה זו חג שבו נחוג את הגאולה הפרטית של כל אחד מאיתנו, את גאולתם הפרטית של החטופים ובני משפחותיהם, ואת הגאולה הכללית של כל עם ישראל, כפי שאנו אומרים בהגדה “כל ימי חייך – להביא לימות המשיח”.
(מיוסד על שיחת קודש של הרבי מליובאוויטש)
…
