גם באזעקות – אור החסידות האיר את ההיכל הגדול • מרכז חב”ד ת”א הפתיע בשמחה המרכזית של י”ט כסלו בתל-אביב

החגיגה המרכזית הגדולה של מרכז חב”ד בת”א היא כבר מסורת ותיקה עבור מאות תושבי העיר הנוהרים מידי שנה לבית-הכנסת הגדול חב”ד גאולת ישראל, להתעלות ולשמוח יחד ולספוג את אור חג הגאולה.
אלא שדוקא השנה, למרות המצב הבטחוני והחשש מאזעקות, הפתיע מרכז חב”ד בת”א והעביר את מיקום האירוע הגדול להיכל ‘מנורה’ המפורסם ביד-אליהו, שם ישנו אולם מפואר ורחב-ידיים המתאים לסעודת חג הגאולה לכמות גדולה יותר של משתתפים. ואכן למעלה מ-800 אנשים ונשים הבטיחו את השתתפותם מראש והגיעו במוצאי שבת י”ט כסלו לשמוח יחד בשמחתו של בעל התניא.
על אוירת ההתעלות החסידית הופקד המנחה הרב מנחם ברוד, השליח בשכונת שיכון דן וביה”ר אסותא, שהיטיב לחבר אל תוכנו של החג החסידי את כל חלקי הציבור המגוון, שהיסב סביב שולחנות ערוכים לסעודת מלוה-מלכה מפוארת.
המארח הרב יצחק חדד, שליח הרבי בשכונת יד-אליהו, שיחד עם צוות מרכז חב”ד בת”א עמל על ארגון האירוע, הוזמן לפתוח את פרק התפילה בכינוס, שהוקדשה עבור החיילים והחטופים וכלל תושבי ארץ הקודש הזקוקים לגאולה וישועה.
מלבד התפילה בצוותא, סיפר המנחה למשתתפים גם על מבצע התפילה הענק שיזמו במרכז חב”ד בת”א למען החטופים, במסגרתו הודפסו אלפי עלונים של פרקי תהילים לפי גילם של כל חטוף וחטופה עם תמונתם ושמם, כדי שיוכלו להתפלל עבורם. ואכן מאות המשתתפים נטלו עימם חבילות של עלונים כדי להתפלל ולזכות בתפילה גם את מכריהם ושכניהם.
אורח מיוחד ומרתק שעורר את המשתתפים ללימוד החסידות ולהשתתפות במבצעיו הקדושים של הרבי, היה ה’תמים’ יוסי יעקב, תלמיד בישיבת חב”ד ‘חזון אליהו’ בת”א, לוחם ביחידה מובחרת בצה”ל, שבמשך החודשיים האחרונים נלחם יחד עם חבריו בחוד החנית מול מחבלי החמאס בתוככי רצועת עזה. הת’ יוסי יעקב ניצל את החופשה הנדירה שקיבל מהלחימה, כדי לספר למשתתפי הכינוס על הניצוץ היהודי הבוער בקרב החיילים, וכיצד בכל בית שהחיילים נכנסים אליו הם מבקשים לקבוע בו תמונה של הרבי כדי שברכת הרבי תלווה אותם.
“ישנה אמרה ידועה – ‘אין אתאיסטים בשוחות'”, סיפר יוסי לקהל, “וראיתי זאת פעמים רבות במו-עיניי. החל מתחילת הלחימה, כשנכנסנו לעזה, הקמתי בכל מקום שהגענו דוכן תפילין עבור החיילים, כאשר כל החיילים נענו למצווה בהתלהבות, ואף הגיעו ממקומות אחרים כי שמעו שכאן יש זוג תפילין לכל המעוניין. רק חייל אחד אמר לי “צר לי, אבל אני אתאיסט, ואינני מאמין במצוות ובתפילין, אין לך מה לנסות להציע לי כלל”. אחרי יומיים של לחימה קשה ומסוכנת בעזה, אותו חייל הגיע אליי והתחנן “אנא תן לי להניח תפילין עכשיו”…”
את המשא המרכזי על אור וחיות היום הגדול, נשא השליח הראשי בת”א ורב קהילת חב”ד הרב יוסף גרליצקי, שהסביר את מהות חידושה של תורת החסידות במשנתו של הרבי, והדגיש את חשיבותו של ‘מבצע חנוכה’ הבא עלינו לטובה, שכפי שהרבי עצמו הגיה בלוח היום יום – זהו מבצע שהרבי עורר והשתדל בו ביתר-שאת משאר מבצעיו הקדושים: “מבצע חנוכה מסמל אולי יותר מכל את המשימה שלקח על עצמו הרבי במפעל השליחות האדיר – להראות איך דוקא במקום החשוך ביותר ובזמן החשוך ביותר, “על פתח ביתו מבחוץ משתשקע החמה”, שם מאיר האור הגדול ביותר. כך גם בימים אלו, הימים החשוכים ביותר, זהו הזמן שבו אפשר וצריך להאיר האור הגדול ביותר”.
האורח המרכזי באירוע היה הגאון הרב משה מאיה, נשיא מועצת חכמי התורה, המשמש גם כרב בשכונת יד-אליהו, הפליא בסגולותיו של היום הקדוש י”ט כסלו, והשווה אותו לחג הפורים, שנקבע בשנה מעוברת לאדר ב’ כדי לסמוך גאולה לגאולה – גאולת פורים לגאולת פסח: “גם י”ט כסלו הוא חג שנקבע לפני הגאולה האמיתית והשלימה כדי לסמוך גאולה לגאולה!” אמר הרב מאיה, “ואנו תקוה שמחגיגה זו נצא כולנו בשמחה ובריקודים לפגוש את בעל התניא עצמו בגאולה האמיתית והשלימה”.
גם הרב משה בר, רב שכונת יד-אליהו המארחת את האירוע, נשא דברים נרגשים בכינוס, והטעים את כוחה המיוחד של תורת החסידות לחזק את האמונה והבטחון של כל יהודי, הדרושים כל כך בימים אלו, “כל סיפור חסידי, כל אמרה חסידית, הם שיקוי מופלא של מרפא לנפש, חובה על כל אחד מאיתנו להביא את האור המופלא של חסידות לשכנינו ולסביבתנו”.
חלק אמנותי מיוחד באירוע נקרא “אמנות וחסידות”, בחלק זה מפליאים אמנים ומוזיקאים תל-אביביים, שהתקרבו לאורה של חסידות, לנגן ולשיר ניגונים חסידיים ואף שירים מקוריים העוסקים בחסידות ובשליחות הרבי. הקהל נסחף אחרי השירה והנגינה המרוממת של האמנים ר’ אילן דמארי ור’ יהושע לימוני, המלווים בנגינתו של ר לייבלה ליפסקר, ועד מהרה נהיה האולם צר מהכיל את מעגלי הרוקדים בהתלהבות. ברגע השיא של ריקוד “ואני אבטח בך” נשמעה אזעקת ‘צבע אדום’ כ”מנהג המקום” בזמן האחרון, וכל המשתתפים נאלצו להכנס למרחב מוגן סמוך, אך גם האזעקה לא הצליחה להפסיק את הריקודים והשירה האדירה, שנמשכו שעה ארוכה לאחר האזעקה.

 

להדפסה