האזהרה שזוהרת ומאירה
מאמר על פי תורתו של הרבי לפרשת ‘אמור’
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
פרשת אמור אותה נקרא השבת, מתחילה במילים “אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם, לנפש לא יטמא…”, ציווי על הכוהנים שעליהם לשמור על טהרתם ולא להיטמא, כדי שיוכלו לעבוד בטהרה בבית המקדש.
מדוע נאמר פעמיים, גם “אמור אל הכוהנים”, וגם “ואמרת אליהם”?
מסביר רש”י, שכוונת הפסוק בכפל הלשון היא ללמד שיש “להזהיר גדולים על הקטנים”, שחובה על הכוהנים הבוגרים לשמור וללמד גם את ילדיהם הקטנים לשמור על טהרתם.
בתלמוד מוזכרים שלושה איסורים שבהם נאמר ציווי מיוחד שכזה, “להזהיר גדולים על הקטנים”: איסור אכילת דם – שעליו נאמר שחובה להזהיר גם את הילדים; איסור אכילת שקצים – שגם עליו נאמר להזהיר ולשמור את הילדים הקטנים מאכילתם, וכאמור – גם על זהירות הכוהנים מטומאה.
כמובן, שבכל אחת ממצוות התורה יש להשתדל לחנך את הילדים לקיימם ככל האפשר; מהי אפוא הסיבה שדווקא בשלושת איסורים אלו מדגישה התורה “להזהיר גדולים על הקטנים” – שחובה על ההורים להזהיר את ילדיהם במצוות אלו?
מסביר הרבי, ששלושה איסורים אלו, מסמלים שלושה סוגים של אתגרים בחינוך, שבהם ישנה נטייה אנושית של הורים ומחנכים, “להרים ידיים”. ההנחה היא שאלו נושאים שבהם “אין סיכוי” להצליח לחנך את הילד, ואולי עדיף להתמקד בחינוך בנושאים אחרים, שבהם הסיכוי גבוה יותר…
את האתגר הראשון מסמל איסור אכילת “דם”: הדם מסמל את תאוות הלב המסעירות את חושי האדם. לעיתים נראה לנו שקשה עד בלתי-אפשרי לומר לילד לבלום את תאוותו ולהתגבר על תשוקתו להנאה מסוימת.
את האתגר השני מאפיין איסור אכילת “שקצים”: על שקצים נאמר שהם נקראו שקצים משום ש”נפשו של אדם קצה בהם”, האדם כלל איננו מתאווה לדברים אלו. אם ישנו אדם שאוכל שקצים חלילה, הוא עושה זאת רק “להכעיס”, “דווקא”… גם מול אתגר חינוכי שכזה, של ילד העושה “דווקא” להכעיס, לעיתים נראה שקשה מאד להתמודד.
הסוג השלישי הוא איסור טומאת-כוהנים: לא זו בלבד שהלכות הטומאה והטהרה שבתורה אינם חוקים המובנים בהגיון האנושי, אלא חוקים אלוקיים שלמעלה מהבנתנו, הרי שבנוסף לכך, הלכות הטהרה המיוחדים לכוהנים נאמרו רק להם, ולא לכל עם ישראל. האתגר בחינוך למצווה זו כפולה אפוא – לא רק שהמחנך איננו יכול להסביר לילד את הסיבה להלכות אלו, הילד עלול גם להתמרד ולומר “למה שאני אקיים הלכות משונות אלו שאין בהן סיבה והבנה, אני רוצה להיות כמו שאר חבריי שאינם כוהנים ואינם חייבים בכך!”
לכן מדגישה התורה בשלושה מצוות מיוחדות אלו “להזהיר גדולים על הקטנים” – לעולם אין להתייאש מחינוכו של ילד יהודי בכל תחום ובכל מצב! גם ובעיקר בנושאים כאלו, יש לעמול לחנכו, להסבירו ולהזהירו;
זאת, משום שבעצם בעומק פנימיות נשמת הילד היהודי הוא כבר רוצה ומשתוקק בכל ליבו לקיים את כל מצוות ה’. כל שעל המחנך לעשות הוא, רק “להזהיר”, מלשון אור וזוהר, להאיר לו את אור התורה והיהדות, ומבטיחה התורה שסוף כל סוף תתגלה בו אותה נקודה פנימית, והוא יצעד בשמחה ובאהבה בדרך התורה והמצוות, לתפארת ולנחת הוריו ומחנכיו.
(מיוסד על שיחת קודש של כ”ק הרבי מליובאוויטש)
…
