הקשר המיוחד בין החודשים ניסן ואייר
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
היום אנו נפרדים מחודש ניסן (ניסי ניסים) ומציינים את ראש חודש אייר (“אני ה’ רופאך”). להלן רעיון שערכתי מתוך שיחה של הרבי, על הקשר המיוחד בין החודשים ניסן ואייר!
מלבד התוכן הרוחני שיש בעבודת ה’ לכל חודש מחדשי השנה – קיים גם תוכן מקשר בין חדשים סמוכים. אנו רואים זאת, בין השאר בעובדה שהשבת שבה מברכים את החודש, נמצאת בחודש הקודם לו.
קשר מיוחד וחזק, קיים בין חדשי ניסן ואייר, והדבר מתבטא, בין השאר בעובדה שבכל אחד מהם יש חג “פסח”. החג בניסן הוא, חג הפסח (פסח ראשון), והחג באייר – פסח שני. עלינו להבין את ההשלכות של קשר זה בעבודת ה’ ואת ההוראות שישנן מהחיבור של ניסן ואייר, עבור כל יהודי באשר להתנהגותו היום-יומית.
ענינו הכללי של חודש ניסן רמוז בשמו – מלשון “נס”. הנס של חודש ניסן התבטא כמובן ביציאת מצרים, כאשר בני ישראל יצאו ונגאלו מעבדות לחירות. יציאת מצרים, כידוע, צריכה להשפיע על חיי היום יום של כל השנה כולה ושל כל השנים מאז יציאת מצרים כפי הנאמר ‘בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים’.
ענינו הכללי של חודש אייר הוא שאז בני ישראל כבר במצב של בני חורין ומקבלים את כל צרכיהם מהקב”ה (ביום ט”ז אייר החל לרדת מן – מן השמים).
במקביל לכך מתחלקת עבודת ה’ באופן כללי לשני מישורים: “סור מרע”, עזיבה והתרחקות, בריחה, מכל ענין של “לא תעשה”, וכיוצא בזה. “עשה טוב” – פעילות חיובית ומעשית בקיום מצוות עשה, כולל המצוות דרבנן, וכן קידוש החיים הגשמיים, עניני הרשות של חול, בכיוון של “כל מעשיך יהיו לשם שמים” ו”בכל דרכיך דעהו”.
ההתבוננות בתוכן חודש ניסן, מעניקה כוח וחיזוק לקיים כראוי את “סור מרע”, ולהתגבר על הקשיים שבדבר. מאידך, התבוננות בתוכן חודש אייר מעניקה כוח לקיום “עשה טוב” ולהתגבר על הקשיים שבכך.
כיצד?
הקשיים המפריעים “לסור מרע” מתמצים, בדרך כלל, ברתיעה מעוצמתו של הרע הקיים בעולם. אדם רואה שהרע נמצא, ראשית, בתוכו ובנטיותיו הטבעיות (“עיר פרא אדם יולד”). כמו כן רואה האדם את הרע קורץ לו במלוא עוצמתו ובמלוא “זוהרו”. מכל פינה ובכל שעל בעולם (“עולם” מלשון העלם, שכן האור האלוקי “נעלם” ומסתתר בתוכו עד כי אינו נראה ממבט ראשון). וכשאדם רואה כך את פני הדברים, הוא מרגיש את עצמו במצב של אין-אונים לעמוד מול הרע ולסור ממנו כפי הנדרש ממנו – הן במעשה, והן בדיבור, ואפילו במחשבה.
על כך באה ההוראה מתוכנו של חודש ניסן: בני ישראל היו שקועים עמוק בתוך הטומאה במצרים, הן מבחינה פיסית והן מבחינה רוחנית, ארץ שהיא – “ערוות הארץ”. ו”מעשיהם… מקולקלים מכל האומות” בכל זאת בא הנס הגדול (“ניסן”) של התגלות השכינה שהביאה לידי כך שהמצרים עצמם גירשו את בני ישראל מארצם.
החירות שבאה כתוצאה מיציאת מצרים, העניקה את הכוח לבני ישראל לאורך כל הדורות להשתחרר מכל השתעבדות לכל עוצמה ולכל נטייה, חיצונית ופנימית, ולחוש בכל עת את תחושת החירות האמיתית, של בן-מלך הקשור לאביו מלך מלכי המלכים הקב”ה ומקיים רצונו בשמחה ובאהבה. כשהוא עושה זאת בהחלטיות – נעלמים הקשיים החיצוניים ואז חוזר היהודי לנטייתו הטבעית, הקשר עם הקב”ה!
“החודש הזה… ראשון הוא לכם לחודשי השנה”. חודש ניסן וניסיו, נותנים כוח לכל חדשי השנה ולכל השנים כולם: “למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך”, זכירה הבאה לידי ביטוי ויישום בחיי יום יום. עד כאן לגבי “סור מרע”.
העבודה הרוחנית הכרוכה ב”עשה טוב” נתקלת, לכאורה, בקשיים אחרים. אמנם האדם נפטר מן הרע והשתחרר ממנו, אך כאן הוא נדרש לא להסתפק בכך כי להסתפק בכך כי אם לקחת את ענייני העולם עצמו ולהפוך אותם לקדושה ולטוב. הרי זו מהותן של מצוות עשה, הכרוכות בחומרים גשמיים: לקחת את החומרים האלה, שבטבעם הם גשמיים וחומריים. ולהפוך אותם לקדושה. תוך שימוש בהם לקיום מצוות, או לשימוש לצורכי הגוף הנדרשים בדרך של “כל מעשיך לשם שמים”.
יכול אדם לחשוב: “לברוח מן הרע – ניחא, אך להיכנס לעימות אתו, ועם השלכותיו החומריות, על מנת להאירו ולשנותו ממצב של חול למצב של קודש – דבר זה כבר איננו מסוגל לעשות!”
על כך באה ההוראה מתוכנו של חודש אייר. בני ישראל הגיעו למדבר של “נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים” על כל המשמעויות שבדבר, כולל המשמעויות השליליות מבחינה רוחנית. למרות זאת סופקו להם כל צרכיהם שהתגלו כ”לחם מן השמים” ונעשה בהם שימוש של קדושה כבני חורין. אף עתה מסוגל יהודי לקחת את כל הגשמיות והחומריות שהוא בא אתן במגע, להפכן לקדושה ולרתום אותם לצרכי עבודת ה’.
חודש אייר מכונה בקבלה בשם “זיו”, כמאמר חז”ל, כי “נולדו בו זיוותני עולם” האבות הקדושים שמהם ירש כל איש ישראל את הכוח להאיר את העולם ולגלות בו את הזיו האלוקי, ואת העובדה כי כל עניני העולם “לא נבראו אלא לשמשני – ואני נבראתי לשמש את קוני”. שלא זו בלבד שמציאות העולם לא תפריע לו לעבודת ה’, אלא שאף תעודד אותו ותסייע לו בכך.
לאחר חודש ניסן וחודש אייר, כלומר – לאחר ביצוע “סור מרע” ו”עשה טוב”, מגיע חודש סיון בו זוכים לגילוי הגדול – מתן תורה שהיא התכלית ושיא השלמות של יציאת מצרים כפי שנאמר ‘בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה’. וכמאמרו הידוע של רבי סעדיה גאון ‘אין אומתנו אומה, אלא בתורתיה’. שנזכה כבר ליעוד ‘תורה חדשה מאיתי תצא’ בגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן .
