חטא המרגלים – שילוב רוחניות בגשמיות • מאמר מהרב יוסף גערליצקי

חטא המרגלים – שילוב רוחניות בגשמיות

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

בפרשת שלח אותה נקרא בשבת הבאה עלינו לטובה, מספרת התורה על שנים-עשר המרגלים שמשה רבינו שולח לארץ-כנען לקראת כניסת עם ישראל לארץ ישראל. המרגלים שבים מכנען,מספרים את מה שראו, מוציאים את דיבת הארץ רעה ומכניסים מורך בלב בני-ישראל מפני הכניסה לארץ-ישראל.

כשמעמיקים מעט בסיפור זה, הוא מתגלה כבלתי-פשוט כלל וכלל. צריך לזכור מי היו המרגלים הללו. הם היו אנשים רמי מעלה שהתורה מעידה עליהם: "כולם אנשים, ראשי בני-ישראל המה". וכפי שרש"י אומר ש'אותה שעה כשרים היו'. המועד היה זמן קצר לאחר יציאת-מצרים, כאשר הכול ראו את כוחו הגדול של הקב"ה ואת הניסים שהתבטאו במכות מצרים ובקריעת-ים-סוף וזמן קצר לאחר מתן תורה בו מתגלה הקב"ה לעם ישראל בכל כוחו, הדרו וגדולתו. כיצד קרה אפוא, שאנשים אלו המורמים מעם,שנבחרו במיוחד ע"י משה רבינו בגלל גדולתם ויכולותיהם, באים מפוחדים ובלתי מאמינים בכוחו של הקב"ה להכניסם לארץ-ישראל, הייתכן שחל בהם שינוי עד כדי כך שיגרמו בכיה לדורות?.

תורת החסידות מאירה ומסבירה את עומק סיפור פרשת המרגלים. טענתם של המרגלים לא נבעה מחוסר אמונה בקב"ה  להפך: הם רצו לעבוד את ה' ולדבוק בו באמת אך סברו, שהכניסה לארץ-ישראל תפריע לעבודת ה' ועל-כן מוטב להישאר במדבר.

החיים במדבר היו מושלמים לעבודת הבורא. את מזונם קיבלו בני-ישראל בצורת 'מן' מן השמיים; מים סיפקה להם בארה של מרים; הענן הכין עבורם את הדרכים והגן עליהם מפני פגעי מזג האוויר ואפילו בגדיהם נשתמרו ולא נשחקו ככתוב: "שמלתך לא בלתה". כתוצאה מחוסר הדאגות היומיומיות, יכלו אפוא בני-ישראל להתמסר בכל ליבם ובכל נפשם ללימוד תורה, לקיום מצוות ולדבקות בקב"ה, מבלי להיות מוטרדים מבעיות פרנסה וכיוצא באלה שיוטלו עליהם בארץ ישראל.

זה מה שטענו המרגלים: ארץ-ישראל, אמרו, "ארץ אוכלת יושביה היא"; היא תהפוך אותנו לאנשים חומריים, השקועים בבעיות-קיום קטנוניות. היא תגרום לנו לאבד את הדרגה הרוחנית העילאית שבה אנו עומדים בהיותנו במדבר.

הכוונה בטענת המרגלים 'כי חזק הוא ממנו' שאפילו הקב"ה כביכול אינו יכול לגבור על יושבי הארץ, הייתה למשמעות הרוחנית של הדברים. לא ייתכן, הם טענו, לאחוז במקל בשני קצותיו – גם להישאר דבקים בה' וגם לחיות חיים גשמיים-חומריים בארץ-ישראל, ככל עם היושב ועובד את אדמתו. אמנם הקב"ה יכול לחולל ניסים מופלאים, אבל הדבר סותר את עצמו – אי-אפשר לחיות חיים טבעיים ועל-טבעיים בעת ובעונה אחת.

בכך חטאו המרגלים. הם לא הבינו את מטרתה המיוחדת של הכניסה לארץ ישראל. הדבר שממנו חששו כל-כך – השילוב בין החיים הארציים לבין האמונה ועבודת-ה' – זה בדיוק מה שהקב"ה רוצה. זו המטרה והתכלית של כל הבריאה – להחדיר את אור הקדושה אל תוך החיים הגשמיים. לשם כך ניתנה התורה דווקא כאן בעולם הזה ולא בשמים.

במתן תורה, עם ישראל אכן הקדים נעשה לנשמע מתוך קבלת עול, יחד עם זאת, הקב"ה רוצה שעם ישראל ייווכח גם בשכלו את הטובה שיש בארץ ישראל ולכן ציווה אותם הקב"ה 'ולקחתם מפרי הארץ' כדי שרצונם של ישראל להיכנס לארץ לא יהיה רק משום שכך ציווה הקב"ה אלא גם מפני רצונם העצמי.

התורה לא ניתנה למלאכי-השרת, שאין להם כל דאגות ושיכולים לדבוק בקב"ה ללא כל הפרעות. התורה ניתנה לנו, לבני-האדם, כדי שנקיים אותה ונעבוד באמצעותה את הקב"ה תוך כדי החיים הטבעיים של העולם הזה. כל מטרת היציאה ממצרים ומתן-התורה הייתה הכניסה לארץ-ישראל, שבה נדרש העם היהודי לשלב חיים רוחניים של קדושה עם חיים גשמיים-ארציים.

זהו מוסר השכל מפרשת המרגלים שנוגע גם אלינו. גשמיות העולם לא רק שלא מפריעה לקשר הרוחני בין היהודי ובין הקב"ה. להפך, הקב"ה רוצה ואף נותן את הכוח לכך שיהודי יוכל לשלב בין ענייני פרנסה וענייני 'דרך ארץ' וכד', לבין לימוד תורה וקיום מצוות שמטרתם לגלות את האור האלוקי בעולם הגשמי ולעשות לו יתברך דירה בעולם הזה הגשמי ולקיום הייעוד 'ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם' בניצחון גדול של עם ישראל את אויביו ולגאולה אמיתית ושלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן