חידושי התורה המופלאים שנכתבו בין ביצות שורצות יתושים • רבי לוי יצחק שניאורסון זצ”ל – אביו של הרבי מליובאוויטש
לרגל יום ההילולא כ’ מנחם-אב
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
מחר (כ’ מנחם-אב), נציין את יום ההילולא של הגאון המקובל הרב לוי יצחק שניאורסון זכר צדיק לברכה, אביו של כ”ק הרבי מליובאוויטש שהסתלק בעיר אלמא-אטא שבקזחסטן ב-כ’ מנחם אב תש”ד (1944) .
הרב לוי יצחק היה גאון אדיר, בעל ידע רחב בתורת הנגלה ובתורת הקבלה. הוא כיהן ברמה במשך כ-30 שנה כרבה הראשי של העיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה בה הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר. לצד גאונותו הגדולה, היה בעל לב רחום ונחוש גם יחד. רחום – לבני קהילתו, להם דאג בכל מאודו, לבו ונפשו והתמסר להם באהבה אין קץ. נחוש – מול השלטונות הקומוניסטיים שביקשו לרמוס את הרוח היהודית של יהודי העיר. רבי לוי יצחק עמד מולם בגבורה ובנחישות, והקומוניסטים התקפלו לפניו פעם אחר פעם.
השפעתו על חיי היהדות בכל רחבי ברית המועצות הייתה כה גדולה שהשלטון הקומוניסטי חיפש דרכים לפגוע בפעילותו ואכן הוא נאסר באשמת חתרנות נגד הממשלה ודינו נגזר לחמש שנות גלות בכפר נידח, צ’יאלי, בקזחסטאן הרחוקה.
יתושים, ביצות, אנשים נחותים, חולי רעב ובדידות – כל אלו אירחו לו לחברה במקום גלותו. רעייתו, הרבנית חנה ע”ה, הצטרפה אליו בשלב מסוים כדי לסייע לו בכל הנדרש. גם בהיותו בתנאים-תת-תנאים בגלות, מוחו הכביר לא נח לרגע, והוא הגה חידושי תורה אותם העלה על הכתב בשולי הספרים אותם הצליחו להגניב עבורו, בדיו פרימיטיבי שהכינה לו רעייתו מעשבים שמצאה.
גם בתום שנות גלותו כשהוא שבור ורצוץ בגופו עקב מחלתו הקשה אך שלם ברוחו הכבירה שהמשיכה לסחוף אחריה יהודים רבים שהתגוררו בעיר אלמא-אטא שבקזחסטן, אליה הגיע כתום גלותו. יהודים אלה, גולים בעצמם, מצאו בו עידוד ונוחם, פנס-מאיר בתקופה חשוכה זו שלאחר השואה.
במשך השנים ובהזדמנויות שונות סיפר הרבי מליובאוויטש בנו הבכור, על גדולתו, גדלותו ועוז-רוחו של אביו ובהתוועדויות לימד מדברי תורתו של אביו אותם כתב בגלות ושאת חלקם הצליחה רעייתו הרבנית להוציא אל מחוץ לגבולות רוסיה (חלק נוסף מכתבי הרב לוי יצחק זצ”ל הוברחו מרוסיה ע”י עו”ד ר’ משה ע”ה שוב בשיתוף משרד החוץ הישראלי). דברי תורה אלו ממלאים כיום שורה של כרכים בשם “לקוטי לוי יצחק”, “תורת לוי יצחק”, ועוד.
זהו יום סגולה לבקשת ברכה ולקבלת כוח בהוספה בלימוד התורה, תפילה וצדקה, שלושת הקווים שעליהם העולם עומד.
להלן, קטע מתוך ‘ליקוטי לוי יצחק’ הקשור לחודש מנחם – אב כהכנה לחודש אלול, ראש השנה ויום כיפור.
חודש מנחם-אב מזלו הוא “אריה”. ידוע, שראשי-התיבות של “אריה” מבשרים לנו על הימים החשובים הבאים לקראתנו: אלול, ראש השנה, יום הכפורים, הושענא רבה.
בעניין זה של “אריה” – מביא הזוהר (ח”א רל”ז, ב’) את הפסוק “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו”. הזוהר מסביר שאריה הוא אמנם חזק ותקיף, אולם הלביא חזק יותר מהאריה (על עם ישראל נאמר שחזקים הם “כארי וכלביא”).
ובלשון הזוהר: “כאריה דאיהו תקיפא, וכלביא דאיהו תקיפא יתיר – כך ישראל תקיפין אינון”. מבאר רבי לוי יצחק בדרך הקבלה (‘לקוטי לוי יצחק לזוהר בראשית’, ע’ רל”ד), שהחוזק של הלביא לעומת האריה – הוא כמו היתרון שיש ביום הכפורים לעומת ראש השנה: ככל שראש השנה הוא יום קדוש ונעלה, הרי ביום הכפורים עולים למדרגה עליונה עוד יותר.
מה הקשר בין הימים הנוראים ל”אריה” ו”לביא”? – ובכן.., בנוסח התפלה של ראש השנה חוזרים ומדגישים כמה פעמים את המלה “ובכן“: “ובכן יתקדש שמך”, “ובכן תן פחדך”, “ובכן תן כבוד”. וכבר נאמר בספר הזוהר (ח”ב ע’ נ”ב, א’), כי בראש השנה מקפידים לומר שלוש פעמים “ובכן ובכן ובכן”.
הסיבה הקבלית לכך היא, משום ש”בכן” בגימטריא 72, מספר המסמל שם קדוש ונשגב של הקב”ה, המכונה “שם ע”ב”, ורוצים לעורר שם זה שיהיה לנו לזכות ולחסד [גם “חסד” בגימטריא 72].
זהו אפוא הקשר של ראש השנה עם ה”אריה” – כי כאשר נחשב את שלושת הפעמים שבהם מדגישים את המלה “בכן”, 72 כפול 3, נקבל 216, בגימטריא “אריה“.
אולם, “לביא” מרמז ליום הכפורים, שקדושתו יתירה אף מזו של ראש השנה: עבודתו המיוחדת של הכהן הגדול ביום הכיפורים וכניסתו לקודש הקודשים, כללה 32 – ל”ב ‘הזאות’ על הכפורת, ו-11 – י”א הזאות על מזבח הזהב, לב-יא, יחד “לביא“…
ומסיים רבי לוי יצחק זצ”ל, שלעם ישראל יש כוח מיוחד שביכולתו להתגבר על כל הקשיים והאויבים, כמו אריה ואף כמו לביא החזק יותר, כי במילה ‘ישראל’ יש אותיות ‘ארי’ מ’אריה’ ואותיות ‘לאי’ מ’לביא’.
צפו בקטע וידאו משיחתו הקדושה של הרבי מליובאוויטש ביום ההילולא של אביו –
‘כיצד ניתן להפוך לחיובי את מה שנראה כשלילי’. לצפיה >> לחץ כאן
…
