ביום שני הקרוב, נציין את יום ח”י אלול, יום הולדתם של שני המאורות הגדולים. רבי ישראל ‘בעל שם טוב’ – מייסד החסידות הכללית ורבי שניאור זלמן מליאדי ‘אדמו”ר הזקן’ – מייסד חסידות חב”ד, זכותם תגן עלינו ועל כל עם ישראל.
השפעתם של שני מאורי חסידות אלו ניכרת היטב גם בימינו. לא ניתן לדמיין את העולם היהודי ללא המהפך שחוללה תורת החסידות. המחשה לכך אפשר למצוא בעבודתו של הרבי מליובאוויטש שבאמצעות שלוחיו אשר פרוסים ברחבי תבל, נודדים לפינות הנידחות ביותר כדי להפיץ את מעיינות החסידות ב’חוצה’, מתוך אור וחיות חסידותי ומעוררים בקרב היהודים בכל רחבי תבל את הניצוצות היהודיים החבויים.
ח”י אלול מעורר אותנו ללכת בדרכי שני המאורות הגדולים: עלינו להתעמק בלימוד תורת החסידות ולאהוב כל יהודי. אל לנו להביט על חיצוניות האדם: לבושיו, מעמדו החברתי ואפילו כישרונותיו. בכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל ממש וכל שעלינו לעשות הוא ‘לחפור’ מעט ולגלות את פנימיותו הזוהרת.
כבר הובטחנו ש’לכשיפוצו מעיינות החסידות חוצה’, יגיע משיח צדקנו לגאלנו.
כ”ק הרבי מליובאוויטש מסביר את הקשר בין חודש אלול – חודש התשובה לבין יום הולדתם של שני המאורות הגדולים שהביאו את גילוי אור החסידות לעולם.
חודש אלול, החודש האחרון של השנה, הוא – חודש התשובה, בחודש זה נפתחים שערי הרחמים והסליחות, וכל יהודי ויהודי שב אל הקב”ה ולשמירת תורתו ומצוותיו. בחודש זה כל יהודי מכין עצמו מבחינה רוחנית לקבלת השנה החדשה. בחודש זה מתחזק ומתהדק הקשר העמוק בין ישראל לבין הקב”ה, כרמוז בשמו של החודש: “אלול” – ראשי תיבות: אני לדודי ודודי לי.
מנהג ישראל לתקוע בשופר בכל יום בחודש אלול. מכאן קשר נוסף בין חודש אלול לבין התשובה, שהרי בקול השופר טמון הכוח לעורר לתשובה, כפי שכותב הרמב”ם לגבי תקיעת שופר: “… רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם; אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל – הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה” (הל’ תשובה פ”ג, הלכה ד’).
רבים מפרשים את עניין התשובה במובן של חרטה. ברם, הביטוי “תשובה” אומר הרבה יותר מזה. “תשובה” פירושה – שיבה.
יש משמעות רבה לעניין זה של השיבה. בעל-התשובה שב אל עצמו, אל שרשו ומקורו העצמותי. כשיהודי חוטא הרי הוא חוטא בכוחות נפשו (וגופו) החיצוניים, שבהם הוא מתרחק ממהותו העצמי כיהודי, אך פנימיותו נשארת איתנה וקשורה למקורה האלוקי – כ”חלק אלוקה ממעל ממש”.
מצוות התשובה מגלה, אפוא, שיהודי – בכל מצב רוחני בו הוא שרוי – אינו נפרד מאלוקות. גם כשבכוחותיו הגלויים התרחק לפי שעה מתורה ומצוות – בפנימיותו הוא נשאר טוב כפי שהיה. באמצעות התשובה הוא מגלה את הטוב שהיה מכוסה ומוסתר.
הרמב”ם בהל’ תשובה כותב: “וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין..” (פרק ז’ הלכה ה’) על פי זה – מובטחים אנו שפנימיותו של כל יהודי, הניצוץ האלוקי שבו, עתיד סוף-סוף להתגלות, ו”לא ידח ממנו נדח”, כל יהודי ויהודי יחזור, במוקדם או במאוחר, בתשובה, וישוב אל עצמו. חודש אלול הוא החודש המסוגל לכך, כאמור.
בעניין זה יש להוסיף: יום “ח”י אלול”, הוא יום התגלות תורת החסידות, שכן ביום זה בשנת נח”ת (1698) נולד הבעש”ט מייסד החסידות. ביום זה בשנת תצ”ד (1734), התגלה הבעש”ט מאלמוניותו והחל להפיץ וללמד את תורת החסידות וביום זה בשנת קה”ת (1745) נולד “אדמו”ר הזקן”, רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב”ד שגילה אלוקות בהבנה והשגה בשכל האדם והכניס אור בעבודת ה’ שגם השכל, הרצון והעונג של היהודי יהיו מוארים ודבקים בקב”ה.
הכינוי “ח”י אלול” רומז לכל האמור, שכן תורת החסידות עשתה את חודש אלול ל”חי” היא הכניסה רוח חיים וחיוניות לעניין התשובה, ולכל פרטי העבודה הרוחנית של היהודי בחודש זה. הבעש”ט ואדמו”ר הזקן הכניסו “חיות” פנימית בכל עבודות ה’ הרמוזות בראשי תיבות במושג “אלול”.
א. תורה (“אינה לידו ושמתי לך” בפרשת “ערי מקלט” הרומזת לתורה, על פי מאמר חז”ל: “דברי תורה קולטין”)
ב. תפילה (“אני לדודי ודודי לי”)
ג. צדקה וחסד (“איש לרעהו ומתנות לאביונים”)
ד. תשובה (ומל ה’ “את לבבך ואת לבב” זרעך)
ה. גאולה (“אשירה לה’ ויאמרו לאמור”)
כל העניינים הללו מקבלים תוספת חיזוק בחודש אלול, וכשמתווספת לכך הפנימיות של תורת החסידות, הרי הם נעשים בחיוניות ובשמחה. ה”אלול” נעשה “חי” באמצעות התאריך “ח”י אלול”.
זמני הדלקת נרות בערב שבת קודש פרשת ‘כי תבוא’ (באזור תל אביב): בשעה 18:45. צאת השבת בשעה 19:44.
בברכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, שבת שלום ומבורך!
