לא רק כוונה ולא רק כאילו…
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
בסיום תפילת נעילה, תפילת השיא המסיימת וחותמת את עבודת יום הכיפורים היום הקדוש בשנה, קודם הכרזת “שמע ישראל”, מובא בחלק ממחזורי התפילה המשפט הבא: “מצאתי ב[ספר] השל”ה, כשאומרים בתפילת נעילה שמע ישראל, יכוון כל אחד למסור נפשו על קדושת ה’ יתברך שמו, ונחשב לו הכוונה כאילו עשה בפועל וכאילו עמד בניסיון על קידוש ה'”.
מסירת הנפש על קידוש השם היא הדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה’. כפי שמובא בגמרא, שרבי עקיבא התפלל וציפה “מתי יבוא לידי ואקיימנה” – מתי אזכה למסור נפשי בפועל על קידוש ה’. בספר התניא (פרק י”ט) מבואר שמסירת הנפש בפועל ממש היא ביטוי וגילוי נדיר של נקודת היהדות העמוקה ביותר, השוכנת בפנימיות נפשו של כל יהודי ויהודי, נקודה הנובעת מעצם היות נשמת היהודי חלק א-לוה ממעל ממש. ולכן, מבאר בעל התניא, “אי אפשר כלל לכפור בה’ אחד בלי שום טענה ומענה כלל… שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן”.
כאשר עומדים אנו ברגעי השיא הרוחניים של השנה כולה, בסיומה של תפילת הנעילה – התפילה החמישית ביום הכיפורים, עליה נאמר בספרי הקבלה שהיא כנגד הדרגה החמישית והגבוהה ביותר בנשמה – דרגת ה’יחידה’ שבנפש שהיא מאוחדת עם הקב”ה עצמו; אל מול ארון הקודש הפתוח, קודם הכרזת “שמע ישראל”, באותו רגע מיוחד ניתנת לנו ההזדמנות לכוון “למסור את נפשו על קדושת ה’ יתברך שמו”, ולא זו בלבד אלא ש”נחשב לו הכוונה כאילו עשה בפועל וכאילו עמד בניסיון על קידוש ה'”.
ועדיין, חשוב לזכור, הרי אחרי ככלות הכל, מסירות נפש זו היא רק “כאילו עשה בפועל” ו”כאילו עמד בניסיון על קדושת ה'”. הדבר מזכיר את מה שאמר פעם בחיוך אחד מגדולי ישראל, לגבי הסגולה הידועה, שכל המשתתף בסעודת פדיון הבן נחשב לו “כאילו” צם שמונים-וארבעה צומות המכפרים על עבירות חמורות, שהדבר נכון אך ורק בתנאי שגם העבירות עליהם ברצונו לכפר, נעשו רק “כאילו” …
אכן, ודאי שאינה דומה הכוונה הרוחנית וההתבוננות, שעל-ידה נחשב לאדם כאילו אכן מסר את נפשו, לפעולת המסירות נפש בפועל ממש. וודאי שכאשר יהודי מוסר נפשו בפועל ממש על קידוש שמו ית’, זוהי דרגה נעלית הרבה יותר מאשר הכוונה כאילו הוא מוסר נפשו.
כיום, לצערנו, המצב השורר בכל חלקי ארץ-ישראל שינה את פני הדברים:
במידה מסוימת ניתן לומר שבימינו אלו כל יהודי באשר הוא, עומד בכל יום יום במצב של מסירות נפש בפועל, והינו נתון בסכנת חיים רחמנא-ליצלן – אך ורק בגלל עצם היותו יהודי. אין המדובר במסירות נפש בדרגת “כוונה” או “כאילו מוסר את נפשו”, אלא מסירות נפש בפועל ממש, שהרי זוהי המציאות בפועל, שבכל יום נעשים ניסיונות לפיגועים ולירי רקטות וכטב”מים המכוונים כנגד כל יהודי באשר הוא, ללא כל התחשבות באופיו ובדעותיו, האם הוא ‘קיבוצניק’ או איש ‘נטורי קרתא’; האויב רוצה לפגוע בכל אחד מאיתנו מסיבה אחת בלבד השווה לכולם –עובדת היותנו יהודים!
נמצא איפוא, שכל יהודי בארץ-הקודש, נמצא מידי יום במצב של מסירות נפש ממש על עובדת היותו יהודי! ואין זה משנה מה חשב אותו יהודי בליבו, שהרי מסירות נפש היא למעלה מהדעת והשכל, כפי שמבואר בתניא.
דבר דומה מובא בתורתו של אדמו”ר הזקן בעל התניא, שכותב בספרו ‘לקוטי תורה’, כי אחת הזכויות שעמדו לעם היהודי בתקופת גזירת המן היא, עצם העובדה כי למרות שגזירת המן “להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים” תלויה ועומדת הייתה במשך שנה שלימה, מחודש ניסן ועד חודש אדר בשנה שאחריו, והייתה מכוונת אך ורק כנגד היהודים, למרות זאת לא עלתה על דעת אף אחד מהעם היהודי שום מחשבה והרהור אולי כדאי חלילה שלא להיות יהודי, וכך להינצל… ובזכות זה זכו לנס הגדול של “ונהפוך הוא”.
במצבנו הנוכחי חובה עלינו לדבר בזכותם של עם ישראל. דומני שלימוד הזכות הגדול ביותר על כלל ישראל ועל כל יהודי באשר הוא, במיוחד בתקופתנו, שכל אחד ואחת מבני ישראל אנשים נשים וטף, נמצאים במצב של מסירות-נפש בפועל מידי יום ביומו, אך ורק בשל היותם יהודים וזאת בנוסף לחיילי צה”ל ואנשי כוחות הביטחון שבמהלך כל השנה, נמצאים במצב של מסירות נפש בפועל להגן על עם ישראל בארץ ישראל, ואין לך לימוד זכות גדול מזה!
ויהי רצון שבזכות מסירות-נפש מיוחדת זאת, וזכויותיהם הרבות של עם-ישראל, נזכה לראות בפועל איך מכאן ולהבא יהיה אך טוב לישראל, בטוב הנראה והנגלה, בחזרת כל החטופים לביתם בניסים ונפלאות, ושחיילי צה”ל יזכו להצלחה ניסית למעלה מדרך הטבע ולניצחון בכל החזיתות, ושכל בני ישראל, בארץ ישראל ובכל מקום שהם יזכו לגמר חתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה מתוך שלום ושלווה, ולגאולה אמיתית ושלימה ע”י משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.
למאמרים נוספים >> לחץ כאן
…
