"מהרה יגלה": כך נראית ציפייה אמיתית למשיח
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
יש הטועים לחשוב ששלושת השבועות של "בין המיצרים" אליהם נכנסנו השבוע, הינם סוג של ימי "הרכנת ראש" ו"הורדת פרופיל", מתוך צער ואבל בלבד על החורבן. האמת היא, כפי שלימד אותנו הרבי מליובאוויטש, שזיכרון החורבן ומנהגי הצער שנוהגים בימים אלו, אינם אלא קריאה והנעה לפעולה – דחיפה והתנעה מחדש של הציפיה הדרוכה לבניין בית-המקדש, המחשבה והעשייה איך לזרז את ביאת המשיח, ובעיקר – הצתה של להבת אש האמונה היוקדת, שהנה הנה, הגיע קץ גלותנו וזמן גאולתנו.
בבתי-כנסת ובתי המדרש ברחבי העולם היהודי, פותחים בימים אלו את הספרים העוסקים בבנין בית-המקדש והעבודה בו, כפי הצעת ובקשת הרבי, לומדים להכיר את מבואותיו ואת הליכותיו; דנים באופן פרקטי כיצד נקיים את סדר-היום היהודי שלנו עם ירושלים בבניינה ובית-המקדש על מכונו. והדיבורים והמחשבות ממלאים את הלב באור של תקוה, ומרוממים את חיי היומיום הרבה יותר מטפח וטפחיים מעל הקרקע.
דומה, שהסוגיא הראשונה אותה יתחיל כמעט כל לומד, את הדיון המעשי בשאלת תחילת ימות המשיח והקמת בית המקדש – היא סוגיית "פרה אדומה". שהרי כמעט לא ניתן להתחיל לחשוב על התחלה כלשהי של בנין המקדש והעבודה בו ללא טהרה, הלוא כולנו כיום "טמאי-מתים" וחובה עלינו ראשית-כל להיטהר מ"טומאת-מת" ולכך יש צורך בהזאת אפר 'פרה-אדומה'.
והנה, כאשר יפתח הלומד את ספר 'משנה תורה' של הרמב"ם כדי ללמוד את ההלכות ה'טכניות' הפשוטות של עשיית אפר פרה אדומה והזאתה, תצפה לו 'הפתעה' קטנה בסגנונו ההלכתי המסודר וה'מהוקצע' של הרמב"ם..:
בסוף פרק ג' בהלכות פרה אדומה כותב הרמב"ם: "ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו, עד שחרב הבית בשניה, ראשונה עשה משה רבינו, שניה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית, והעשירית יעשה מלך המשיח מהרה יגלה אמן כן יהי רצון".
הלכה זו, ובעיקר סגנונה, אינה אומרת אלא דרשני: מקור ההלכה הוא במשנה במסכת פרה, שם ישנה מחלוקת מה הוא מספר הפרות-האדומות שנעשו מימי משה רבינו עד חורבן בית שני, אם שבע פרות או תשע, והמשנה מפרטת גם באלו דורות נעשו הפרות ומי עשאן, אך המשנה כלל לא מזכירה לגבי פרה עשירית שיעשה מלך-המשיח.
הרמב"ם כאן פוסק כמו הדעה שהיו תשע פרות, ומוסיף ומחדש מעצמו את ההלכה שתהיה גם פרה עשירית שאותה יעשה מלך המשיח, ומה שתמוה עוד יותר הוא שמוסיף לאחר חידושו זה "תפילה" שלכאורה אינה קשורה כלל לנושא ההלכתי – "והעשירית יעשה מלך המשיח מהרה יגלה אמן כן יהי רצון"?
ישנם שני פרקים מלאים בסוף ספר משנה תורה להרמב"ם, ב"הלכות מלכים ומלחמותיהם" פרקים י"א וי"ב, שם מפרט הרמב"ם את הלכות האמונה והציפיה למשיח וכן את סדר ביאתו, ימות המשיח ובנין בית-המקדש, שם הרמב"ם אינו כותב לשון של תפילה כאשר הוא מזכיר את "מלך המשיח" – "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון"?
בשיחה קודש מרתקת, מבאר הרבי את הגדרת מצות עשיית אפר פרה אדומה ושמירת חלק מהאפר ל"משמרת" תמיד, כפי שמפורש בפסוק "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת", ואת הבנת שיטת הרמב"ם בהלכה זו על-פי הגדרה זו (מומלץ ללמוד את השיחה – לקוטי שיחות חלק כ"ח שיחה א' לפרשת חוקת). אך בהמשך לכך מאיר הרבי נקודה מופלאה על סגנונו של הרמב"ם בהלכה זאת:
הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א: וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו…", כלומר הרמב"ם מדגיש כי חיוב האמונה בביאת המשיח כאחד מעיקרי האמונה כולל גם את הציפייה התמידית לביאתו. על היהודי לחוש תדיר שישנו חוסר תמידי בחייו ובאמונתו כל עוד לא זכה לביאת המשיח. אין זו ציפייה 'פאסיבית', שיהודי חלילה מרכין ראש ומצפה ב'חוסר אונים', אלא "ציפייה אקטיבית" – יהודי מכריז ומדבר, חושב, מקווה ועושה למען ביאת המשיח כל העת!
כפועל יוצא מכך, רוצה הרמב"ם ללמדנו, שיהודי אינו יכול לעסוק בהלכות המזכירות את ביאת המשיח באופן תיאורטי ו'טכני' בלבד, מבלי שתתפרץ מתוכו זעקה ותפילה – "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון"! אנו זקוקים לביאת המשיח בפועל במהרה, שיטהר כבר את עם ישראל על-ידי פרה אדומה, ויבנה את בית הבחירה בירושלים עיה"ק!
כדי ללמדנו הלכה זו, לא מספיק לומר רק את הדין בהלכות שעוסקות בעצמן בציפייה לביאת המשיח – אותן הלכות בסוף הלכות מלכים; שהרי מכך עדיין ניתן להסיק שרק כאשר לומדים בנושא ימות המשיח עצמן, או-אז כמובן שמתעוררת הציפייה למשיח. הרמב"ם רוצה ללמדנו שהציפייה למשיח צריכה להיות בתחושת חוסר יומיומית, 'ציפייה אקטיבית' שכזו, שגם כאשר עוסקים בכל הלכה אחרת בתורה, הרי בכל אזכור אגבי של משיח צריכה להתפרץ מן האדם תחושת תשוקה לביאת המשיח, ופעולה-תפילה לביאתו והתגלותו במהרה.
לכן 'הדגים' הרמב"ם הלכה זו דווקא בהלכה שכלל לא עוסקת בימות המשיח, אלא מדברת על הלכות פרה אדומה כשלעצמן, וכאן הזכיר באופן אגבי את מלך המשיח ומיד הוסיף תפילה זו – "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון". ובכך קבע ולימד אותנו את ההלכה למעשה, עד כמה על האדם לצפות ולהתפלל תדיר לביאת המשיח. ובזכות אותה ציפייה, תפילה ועשייה, של "לישועתך קיוינו כל היום", נזכה תיכף ומיד ממש לישועה וגאולה אמיתית ושלימה, ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.
