על מנורת המקדש והחנוכייה
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
את נרות חג החנוכה שהתחלנו להדליק בימים אלו, אנו מדליקים בחנוכייה בעלת שמונה קנים (לא כולל את השמש ממנו מדליקים).
לעומת זאת, את הנרות בבית המקדש היו מדליקים במנורה בעלת שבעה קנים.
לכאורה, הרי הדלקת נרות החנוכה הינם לזכר הנס שאירע בבית המקדש, לזכר נס פך השמן שהספיק להדלקת שבעת קני המנורה במשך שמונה ימים, מדוע לא קבעו להדליק חנוכיה בעלת שבעה קנים, זכר למנורת המקדש?
הרבי מבאר, שמנורת שבעת הקנים בית-המקדש, התאימה למצב הרגיל והטבעי של אז, מצב וזמן שבו האור האלוקי האיר בגלוי בבית המקדש.
במצב כזה ניתן לשמור ולקיים את רצון השם ללא הפרעות ומכשולים ואז ניתן להסתפק בשבעה נרות המסמלים את דרך הטבע (כמו שבעת ימי השבוע, שבע שנות שמיטה, ועוד).
אולם, כאשר המצב משתנה והחשיכה הרוחנית עולה וגוברת ומסתירה את האור האלוקי, לא ניתן להסתפק בשבעה נרות, אלא צריך להאיר את העולם במספר 'שמונה' המסמל את האור האלוקי שלמעלה מהטבע. שמונה הנרות מסמלים את נס חנוכה שהיה תופעה על טבעית. רק בהנהגה שהיא מעל ה"נורמה" ומעל רגילות והגבלות הטבע, ניתן להאיר גם בתוך חושך הגלות בה אנו נמצאים.
סיבה זו מסבירה את השינוי הנוסף בין נרות החנוכה לנרות בית המקדש:
בבית-המקדש דלקה המנורה דוקא בתוך בית המקדש, בתוך ההיכל. ואילו את נרות החנוכה חובה להדליק דוקא "על פתח ביתו מבחוץ "!
בזמן בית-המקדש כאשר הרוחניות והאור האלוקי האירו בגלוי, די היה בהדלקת הנרות בתוך בית המקדש. אולם כאשר בחוץ גוברת החשיכה ומסתירה את האור האלוקי – 'משתשקע החמה', חובה להציב את הנרות המאירים דווקא בפתח הבית, כדי שיאירו גם את החושך של 'רשות הרבים'.
במלים פשוטות: כאשר קיימת נסיגה חלילה באמונה בבורא עולם ומנהיגו וההתנגדות החיצונית לערכי היהדות גוברת, כאשר החושך גובר עד כדי כך שלעיתים רואים התנגדות לחינוך יהודי לילדי ישראל, ו"פחד" מכך שהילדים ישמעו על "מודה אני" ו"שמע ישראל";
או אז, ההתמודדות הנכונה היא בהוספה עשרת-מונים בהפצת האור יותר מעד עתה, למעלה מן הרגילות ולמעלה ממגבלותינו, עד למסירות נפש.
אי אפשר להמשיך לשבת באותו מקום ולהאיר החוצה, כדי שהאור יגיע לכל מקום,
חובה לצאת החוצה, ל"פתח ביתו מבחוץ", למצוא את עוברי האורח, ולעשות כל מאמץ להנגיש עבורם את האור, שיגיע עד אליהם, ויסחוף גם אותם.
על נרות חנוכה אומרים חז"ל, ש"אינם בטלים לעולם". נרות בית-המקדש בטלו כאשר החושך גבר והביא עמו את חורבן הבית והגלות שלאחריו, אבל נרות החנוכה שכל ייעודם הוא להאיר את החושך עד שהחושך עצמו יאיר, "אינם בטלים לעולם", ונמשיך לשמוח בשמחת החנוכה עוד ועוד, "הולך ומוסיף ואור", גם כאשר נזכה לחזות בקרוב בהדלקת המנורה בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו.
