עם ישראל “ח”י באלול”
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
בשיחות עם ידידים ומקורבים על חודש אלול – חודש התשובה, הרחמים והסליחות, וכפי שמתארת אותו תורת החסידות כזמן שבו הקב”ה מגיע קרוב אלינו “המלך בשדה”, “אני לדודי ודודי לי”; אני חש לעיתים בקושי להרגיש שאכן ניתן לתקן ולצאת מהמצב הקשה בו אנו שרויים, שאפשר לא רק לראות את האור בקצה המנהרה, אלא “לפגוש את המלך” עצמו. בדיוק מהסיבה הזאת, חשוב לספר על “ח”י אלול” שיחול בשבת זו:
הימים הם סוף ימי המאה ה-17. מצבו הפיזי של העם היהודי בגלות, מגיע לשיאים חדשים של שיעבוד, קושי ושברון-לב.
אך לא זה העיקר, הצרה הטראגית הייתה מצבו הרוחני של העם. לאחר מאות שנות גלות קשה ומרה שקע עם ישראל בקיפאון-חושים מנוון. קיום התורה והמצוות עדיין נשמר על-ידי רוב העם היהודי בתפוצות, למרות רוח ההשכלה שנשבה באותה התקופה, אך גם הם איבדו את הרגש ואת החיוניות שבקיום המצוות, בתפילה ובחינוך יהודי, כאשר הם שקועים בניסיון לשרוד את קשיי היומיום. גדולי ההוגים היהודיים דאז, המשילו את מצב העם היהודי לאדם מעולף, חסר הכרה.
אך חמור יותר מכל, היו הבדלי המעמדות והפילוג בין השכבות השונות בעם היהודי, תלמידי-חכמים ויודעי-ספר מול יהודים פשוטים, עשירים מול עניים, יודעי קרוא וכתוב מול אנאלפביתים, קרעו את העם למחנות שונים, שהשקפותיהם שונות ומנוגדות, הטינה ההדדית הגיעה לרמות ניכור וסלידה קשות. בנקודת זמן מסוימת היה נראה שעם הנצח מגיע לשפל המעמיד את קיומו בסימן שאלה.
ואז, בתאריך ח”י אלול בשנת ה’תנ”ח (1798), קיבל עם ישראל את המנה הראשונה של התרופה הגדולה למצבו, את זריקת החיים שכה היה זקוק לה – נולד רבי ישראל בעל-שם-טוב, מייסד תנועת החסידות.
דמות הפלאים הסוחפת של הבעל-שם-טוב פנתה בעיקר אל אותם “יהודים פשוטים”, איכרים כפריים שמגפיהם מבוססות בבוץ הדיר והרפת. הבעל-שם-טוב האיר את חייהם ורומם את רוחם. הוא העניק טעם ואור לזהותם היהודית, רגש ולבביות למצוותיהם ולתפילותיהם. אנרגיות חדשות ורעננות החלו לזרום בשדרות תפוצות ישראל. תנועת החסידות הזכירה לעם ישראל שהוא כולו גוף אחד ומשפחה אחת, המשלימים זה את זה בהרמוניה מופלאה, שלכל יהודי בכל מצב יש את אותה נשמה אלוקית, שאי אפשר בלעדיה.
מ”ח שנים לאחר-מכן, באותו התאריך בדיוק, ח”י אלול בשנת ה’תק”ה (1845), נולד רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב”ד, בעל ה’תניא’ ו’שולחן ערוך-הרב’, שהמשיך ושידרג את המהפכה. רבי שניאור זלמן לימד איך רעיונות תורת החסידות בכוחן לכבוש גם את עולם המחשבה וההיגיון היהודי ואת כוח הרצון והתענוג שבנשמה, וייצר תורה שלימה ונפלאה שדרכה יכול כל יהודי להתחבר לאלוקיו ולנשמתו הרוחנית מתוך לימוד והתבוננות; הוא הנחיל את התובנה המעמיקה שאהבת ישראל היא חלק בלתי נפרד מאהבת ה’ ואהבת התורה, וזרע את הזרעים הראשונים למפעל השליחות האדיר של חב”ד בימינו, אותו הקים ממשיך דרכו כ”ק הרבי מליובאוויטש, בכל רחבי העולם.
יש משמעות סמלית חשובה בעובדה שהמהפכה המופלאה שחוללה תורת החסידות קשורה דווקא לתאריך “ח”י אלול”:
חודש אלול מסמל את מושג התשובה, זמן חשבון-הנפש והתיקון; התנקות והתנערות מהמקום השלילי לקראת שנה חדשה ודרך חדשה. מטבע-הדברים נראה שזמן כזה אמור להיות כרוך בתחושת צער ומרירות על המצב השלילי והפגום, וזאת כדי לתקנו ולשפרו. תורת החסידות שינתה את הכיוון: היא לימדה אותנו למצוא את ה”חי” שבתוך ה”אלול”; את החיות, התקווה והשמחה, שבהזדמנות המופלאה המוענקת לנו, לתקן ולשנות לטובה.
הבעל-שם-טוב ואדמו”ר הזקן לא תיקנו את עם ישראל בדרך של תוכחה או בחיפוש אשמים במצב הירוד, הם רוממו את העם והעניקו לו חיות ותקווה, שמחה ומשמעות. כך נעשתה מלאכת התיקון הגדולה שאיחדה מחדש את עם ישראל והציתה בו שוב את האמונה והציפיה לגאולה.
נדמה, שגם בימים אלו אנו עומדים בפני אותו אתגר קשה, מייסר ומייאש, של אותם ימים:
עם ישראל קרוע ומפולג, וכמעט שאיבד את האמונה ביכולת להתאחד ולנצח. צרה רודפת צרה, וכל יום קשייו ואתגריו מרובים משל קודמו. אויבינו עושים מאיתנו לעג וקלס, ובמקום לזקוף את ראשנו כנגדם אנו שוקעים בקהות-חושים מחרידה אל תוך מדמנת המריבות המגוחכות. במקום שחודש אלול ינער את כולנו למצוא סוף סוף את התיקון והתקווה, נראה שאנו חוזרים חלילה אל הפילוג, השנאה והמריבות של תחילת השנה שעברה…
יהודים יקרים, הבה נעשה זאת בדרך אחרת, בדרך של “ח”י אלול”, בדרכם של הבעל-שם-טוב ושל אדמו”ר הזקן בעל-התניא ובדרכה של תנועת החסידות. הבה נפנה את הזרקור אל הטוב והנפלא, אל הנשמה שבכל יהודי. בואו נדבר, נלמד ונתחבר אל הקשר העמוק והנצחי שלנו להקדוש-ברוך-הוא, על היותנו בנים אהובים ואחים אוהבים.
אפשר וחובה עלינו לתקן, להתעורר ולהעיר. לא לחפש מי אשם והיכן הבעיות; את הבעיות אנחנו מרגישים מספיק. רק להאיר, להחיות ולהצית תקוה ואמונה. בשבת הקרובה, שבה חל ח”י אלול, נכניס כולנו את ה’ח”י’ לאלול ומשם נמשיך את הכוח לכל השנה חדשה הבאה עלינו לטובה ושנזכה לברכנו אבינו – כולנו כאחד, בכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.
______
בהזדמנות זו, אבקש לעורר אודות המשפחות הנזקקות שבעירנו הנאבקות על היכולת להביא פת לחם לביתם, וכן מאות משפחות המפונים מהצפון והדרום המקבלים מאיתנו מידי שבוע מנות של אוכל מבושל, וכעת לקראת החגים זקוקים לעזרה גדולה יותר
הרמב”ם בהלכות יום טוב, כותב: “וחייב אדם להיות בהן [בחג] שמח וטוב לב… שנאמר ושמחת בחגך וגו’… וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב אומללים דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות רוח נדכאים”.
איך אפשר במצב כזה לעמוד מנגד? ועל כן הנני לפנות אליכם לקחת חלק ולהיות שותפים במצווה חשובה זו, באמצעות תרומה כיד ה’ הטובה עליכם לפי הפרטים המופיעים מטה.
ידועה אמרת חז”ל “כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא”, ע”י עזרתכם למשפחות אלו שיזכו לערוך את סעודות החג מתוך שמחה, בוודאי תביאו עליכם ועל בני ביתכם, את ברכת השם יתברך לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, בבריאות, נחת, אושר, שמחה והצלחה בכל מעשי ידיכם ולשנה טובה ומתוקה.
פרוס לרעב לחמך, עלות סל מזון למשפחה: 360 ₪ סעודת חג למשפחה: 325 ₪.
> כיצד תורמים: (התרומה מוכרת לפי סעיף 46 למס הכנסה)
* כרטיס אשראי /ביט (לחץ ותרום): shutaf.im/tlv-chagim
* המחאות לפקודת מרכז חב”ד ת”א ת.ד. 16336 תל אביב 6116202.
* כרטיס אשראי טלפוני: 03-525-0202, 050-6392200.
* בהעברה בנקאית: מרכז חב”ד תל אביב, בנק לאומי סניף 865 חשבון 11590042
* בבנק הדואר: מרכז חב”ד תל אביב חשבון 8182319.
זמני הדלקת נרות שבת (באזור תל אביב): בשעה 18:19. צאת השבת בשעה 19:17.
בברכת שבת שלום ומבורך.
הרב יוסף גערליצקי – שליח הרבי מליובאוויטש לתל אביב – יפו
למאמרים נוספים >> לחץ כאן
…
