ערב ההוקרה של חב”ד תל אביב

הנאום המלא של מר יאיר שמיר בערב ההוקרה

כבוד רבי ומורי הרב יוסף גערליצקי שליט"א;

אורחים, תומכים וחברי מרכז חב"ד תל-אביב;

ערב טוב.

מזה למעלה מעשור (קרוב יותר לשני עשורים), שאני ומשפחתי מלווים את מרכז חב"ד תל-אביב ואת הרב יוסף גערליצקי שליט"א העומד בראשו.

והיום אנו מציינים ארבעים ושתיים שנות עשיה מבורכת, מפוארת וקדושה.

במה קדושתה?

בכך שמביאה יותר ויותר אנשים, נשים ומשפחות תחת קורת הגג של הבית הזה, שכולו אמונה, שמחה ותקוה.

בכך שמקדשת את החיים וכבוד האדם – בהבאת מזור ותמיכה לנזקקים.

בכך שהיא מעניקה ליותר ויותר ילדים ונוער חינוך משופר ואיכותי, הן תחת קורת הגג של גני הילדים הנפתחים לבקרים ושל בית הספר החרדי-ממלכתי, הנמצא בשלבים של הוספת מבנים וכיתות, והן בהקמת ישיבות ברחבי תל-אביב.

ובכך שתומך בבתי חב"ד הנפתחים ברחבי העיר תל-אביב ומביאים אור לקהל רחב יותר ומגוון יותר.

ובכך שהקימו בית חם ותומך לבנות שאין להן בית שכזה.

ובכך שמידי שנה ומידי חודש, נפתחת יוזמה חדשה להרחבת הפעילויות הן בגשמיות והן ברוחניות.

אם אינני טועה התקציב השנתי של מרכז חב"ד תל-אביב נושק ל-10 מליון שקלים.

בפרשתנו – פרשת תצוה – אסרה התורה להוציא את בדי ארון הברית, אותם מוטות שהושחלו בטבעות שמצידי הארון. אלו שימשו לנשיאת הארון ממקום למקום.

נשאלת השאלה: איזה פגם בעבודת המקדש נגרם מכך שמוציאים את הבדים מהטבעות?

ובפרט שארון הברית עמד בקביעות בקודש הקודשים, והשימוש בבדים היה רק בעת המסעות או המלחמות כדי שהארון יתייצב בראש הלוחמים, לעודדם ולהביע את ברכת ה' לנצחונם.

ספר החינוך מסביר: "נצטווינו לבל נסיר את בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות" קרי: הארון היה צריך תמיד לעמוד בכוננות ליציאה, לכן אסרה התורה להוציא את הבדים מטבעותיהם.

מכאן נגזרה הוראה נפלאה בעבודת ה': הארון, שבו שכנו לוחות הברית, מסמל את התורה. וזהו רמז לתלמידי חכמים שאין רק להתרכז בלימוד התורה אלא הם צריכים גם לחשוב ולהיות מיודעים מה קורה "בחוץ".

כשתלמיד חכם שומע על יהודי שני שנמצא "בחוץ" בצרה, עליו למהר ולצאת אליו ולהביא לו כל שנדרש בגשמיות וברוחניות.

יתירה מזו, אומר הרבי: גם בשעה שהוא לומד תורה לעצמו צריכים הבדים להיות צמודים אליו. הוא צריך לזכור בכל עת ובכל רגע את תפקידו להביא את "הארון", את האור, אל אותו יהודי נזקק. רק כך הוא יכול לקיים "ארון" אמיתי.

אין שום ספק שפעילויותיו של הרב יוסף גערליצקי וכל השלוחים תלמידי החכמים שעוזרים סביבו במרכז חב"ד – אינם מסירים את "הבדים" והם הם אלו שיוצאים "לחוץ" ומביאים אור-תורה, אור-שמחה, ואור-תקוה ליהודים ברחבי תל-אביב.

והם עושים זאת כבר ארבעים ושתים שנים.

נתכנסו פה כדי להעלות על נס את 42 שנות ההצלחה של מרכז חב"ד תל-אביב, אך גם להודות ולעודד את העושים במלאכה ב"עלו והצליחו".

וכן להודות ולעודד את הידידים והתומכים להמשיך, לסייע ולתרום בכדי שיתקיים בנו ובמרכז, הפסוק מירמיהו י"ז ח': "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יִרָא כי יבֺא חוֺם והיה עליהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי".

ואסיים בדוגמא לטיבה של תרומה ונתינה.

ים הכנרת וים המלח – ניזונים מן הירדן, שמימיו צלולים ומתוקים.

הכיצד האחד הוא ים-החיים, שמימיו מתוקים ומביא חיים – הכנרת,

והשני הינו ים המוות שמימיו מרים ורעילים.

והתשובה: הכנרת מקבלת, אך גם נותנת, ואילו ים המלח לעולם רק מקבל.

תודה על ההקשבה

וערב טוב.