תפקיד הדור: החינוך!
ידועה ההשוואה בין האדם לבין האילן. לפיכך, חודש שבט, שבו ראש-השנה לאילנות[1], מהווה הזדמנות מתאימה להתבונן בהשלכות של השוואה זו, הדברים אמורים באופן מיוחד בקשר לחיבה המיוחדת שמגלה הקב"ה לבני ישראל, ככתוב: "נצר מטעי מעשי ידי להתפאר"[2].
בין ההשלכות הבולטות של השוואה זו – ואולי הבולטת שבהן – יש לראות את תשומת הלב הנדרשת לחינוך ילדי ישראל משחר ילדותם, חינוך נאמן ומושלם – באופן שיגדלו להיות "אילנות" נושאי פירות ופרחים. החינוך הוא תפקידו של דורנו, והמשימה הראשונה במעלה, שכן בו תלוי עתידו וקיומו של העם.
אכן, כשנתבונן בהתפתחות האילן, מאז היותו שתיל רך ועד צמחו לאילן רב פירות, תתברר לנו חשיבותו המכרעת של החינוך אצל ילדי ישראל מגיל רך ביותר.
-
ידוע שהצמח זקוק, מראשית גדילתו, לטיפול וטיפוח מיוחד ומסור. יש להשקותו, לתמכו, להרחיק מזיקים ממנו ולהשגיח עליו בתשומת לב מתמדת. ברור שכך הדבר לגבי הילד היהודי: יש להקדיש מחשבה רבה לטיפול וטיפוח הילד כדי שיגדל כראוי, כפי שצריך להיות בן אברהם יצחק ויעקב, יש "להשקותו" במי התורה, לשמרו מהשפעות מזיקות, לעודדו ולתמכו בכיוון הרצוי.
יתר על כן: יש לטיפול בילד, בהיותו בגיל רך, השפעה מכרעת על כל עתידו, כל פעולה קטנה בילד יש לה משמעות עצומה בעתיד. כשם שהשתיל הרך – פעולה קטנה של תיקון ושיפור בו מביא לתוצאות גדולות לכל העתיד, כך אצל הילד: פעולה טובה של חינוך תשפיע עליו לכל החיים, ומאידך – כל סטיה קלה, כל השפעה קלה מזיקה עלולה, חלילה, לגרום נזק בל ישוער לעתיד, כשם שכל חריץ קטן בשתיל – נראה באילן הגדול כפגם גדול.
החינוך צריך להיות ללא פשרות וללא ויתורים: חינוך מלא ושלם לחיי תורה מלאים ושלמים. טעות ביד האומרים כאילו הילדים ובני הנוער פוחדים מחינוך שלם (בבחינת "תפסת מרובה"). אדרבה: אין הנוער מאמין בפשרות ואין דעתו מקבלת חצי-אמת (אם בכלל יש ענין כזה…) פשרה מעוררת אי-אימון בלב התלמיד והחניך, ולא רק אי-אימון במחנך אלא בכל השקפת העולם אותה הוא מייצג.
-
כשם שבבריאות הגוף אין חצי-חצי – כך בבריאות הנפש אין חצי-חצי!