חודש אלול הינו החודש השנים עשר והאחרון בשנה.
החודש האחרון בשנה הינו חודש של מאזן וחשבון נפש, שבו האדם עורך בינו לבין נפשו ולבין קונו, חשבון מסכם על פעולותיו בשנה שחלפה. כך נהוג בכל עסק וכך צריך להיות גם אצל כל אדם.
החשבון והמאזן נערך לא לשם עדכון אינפורמטיבי או לספק את הסקרנות. מטרתו האמיתית של המאזן הנו לתקן את הטעון תיקון ולהביא לכך שליקויי השנה שעברה לא יחזרו על עצמם ולהשלים את החסר.
מבחינה זו אפשר לכנות את חודש אלול בתואר שהתורה מכנה את שבט דן, השבט ה-12 והאחרון במסע השבטים במדבר: “מאסף לכל המחנות”. שבט דן נע בקצה המסע, אסף את האבדות שאיבדו בני השבטים האחרים והחזיר אותם לבעליהם. כך – בחודש אלול “מחזירים את כל האבדות” הרוחניות של כל השנה כולה…
לעריכת חשבון אמת, כנה ונוקב, יש צורך בכוח רוחני ובסיוע אלוקי הדרוש להסקת מסקנות נכונות מן החשבון ולהצטיידות בכוח ובאומץ לבצע את המסקנות. דרושה גבורת הנפש האלוקית כדי להתגבר על קשיים ומכשולים המפריעים ליישום המסקנות והבאתן לפועל של יום יום.
לפיכך קיימת בימים אלה השפעה אלוקית מיוחדת, המהווה סיוע ונתינת כוח להצלחה בעריכת חשבון הנפש המדויק, בהסקת המסקנות הנכונות ובעיקר, בהוצאת המסקנות אל הפועל המעשי במשך כל השנה הבאה. הסיוע בא על-ידי התופעה האלוקית המיוחדת במינה: המלך בשדה.
בספר “לקוטי תורה” (לאדמו”ר הזקן בעל ה”תניא” והשולחן ערוך) מתוארת תופעה זו במשל: “משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו, ומקבלים פניו בשדה, ואז רשאים כל מי שרוצה, לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו”. מצב זה שונה מן המצב “בבואו להיכל מלכותו – אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחיד סגולה (בלבד)”.
ההתגלות האלוקית בחודש אלול שונה מן ההתגלות האלוקית בשאר כל ימות השנה. בכל ימי השנה יש צורך בהכנה מיוחדת ומאמצים רבים כדי “לראות את המלך בהיכלו”, כלומר, לזכות להתגלות האלוקית. אך בחודש זה, חודש הרחמים, מופיע, כביכול, המלך בשדה. הוא מתגלה לכל יהודי גם אם הוא עומד במצב של “שדה”, לבוש בבגדי עבודה ובמצב בלתי מסודר. זו זכות והשראה מיוחדת שהקב”ה מעניק לנו בחודש אלול.
מובן שהופעת והתגלות “המלך בשדה”, מביאה להתעוררות גם אצל מי שנמצא מבחינה רוחנית במצב של “שדה” והדבר נותן לו כוח וסיוע אלוקי מיוחד לעשות את כל הפעולות הרוחניות הדרושות כדי שיהא ראוי להתגלות האלוקית המיוחדת. לפיכך מסוגל כל יהודי, בכל מצב רוחני שהוא, לערוך חשבון נפש כנה ונוקב, להסיק את המסקנות האמתיות, ולבצע את הפעולות המתאימות לתוצאות חשבון הנפש.
חודש אלול מהוה גם חודש של “מקלט”. כידוע, התורה מצוה להקים “ערי מקלט”. על פי מצוה זו, שקוימה כשבני ישראל ניהלו חיים עצמאיים על פי התורה, על כל מי שהורג, חלילה, נפש בשגגה, לנוס לאחת מערי המקלט ובזה להציל את חייו מפני גואל הדם.
הפסוק המדבר על ערי המקלט אומר, בין השאר: “והאלוקים אנה לידו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה”, ראשי המילים (ראשי התיבות): “אנה לידו ושמתי לך”, רומזים לשמו של החודש: אלול. דבר זה רומז לכך שחודש אלול משמש “עיר מקלט” וכל מי שחטא במשך השנה (“הורג” את הנפש הרוחנית שבאדם) יכול “לברוח” לחודש אלול ולמצוא מקלט בתוכן הרוחני של חודש זה ולהציל את חייו מן היצר הרע באמצעות לימוד התורה כמאמר חז”ל “דברי תורה קולטים” המשווה את לימוד התורה ל”עיר מקלט”.
מעניין שבמקומות שונים בתנ”ך, מופיעים רמזים שונים לחודש אלול. כשנתבונן בתוכנם של רמזים אלו (המופיעים בראשי תיבות), נמצא שהם מייצגים את ארבעת הכיוונים העיקריים בעבודת ה’:
“אנה לידו ושמתי לך” – תורה.
“אני לדודי ודודי לי” – תפילה.
“איש לרעהו ומתנות לאביונים” – צדקה וגמילות חסד.
“(ומל ה’) את לבבך ואת לבב (זרעך”) – תשובה.
בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, נעשה מאמץ להגביר את הפעולות הרוחניות, שלנו ושל חברינו בלימוד התורה, בתפילה, בצדקה ועזרה לזולת ובתשובה ע”י חרטה על העבר וקבלת החלטות טובות בין אדם למקום ובין אדם לחברו. ע”י זה נזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, הן בגשמיות והן ברוחניות ובעיקר לרמז החמישי על חודש אלול המופיע בשירת ‘אז ישיר’, “אשירה לה’ ויאמרו לאמור’ – גאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
