הנחמה: למצוא את הטוב שבתוך הצער
מאמר על פי תורתו של הרבי לשבת ‘חזון’
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
חודש מנחם אב הוא כידוע ברובו, חודש הנחמה. רק פחות משליש החודש מכיל ימי צער ואבל על החורבן והגלות, אך בימים הנותרים לאחר תשעה באב, אנו שומעים את הנחמה הכפולה מפי הקב”ה: ‘נחמו נחמו עמי’ ואת פעמי הגאולה העומדת אחר כתלנו.
לא לחינם נקרא החודש בשם ‘מנחם אב’ לאמור: האב, הקב”ה, מנחם את בניו ומראה להם את הישועה הקרובה ואת הדרך אליה.
ברם. נשאלת השאלה: מה עניינה ותכנה של נחמה זו, נחמת הקב”ה לישראל? – בנוהג שבעולם, אדם מנחם את רעהו שהתרגשה ובאה עליו פורענות. מאחר שהאדם המנחם אינו מסוגל להושיעו מן הצרה – משמיע הוא באוזניו דברי ניחומים, לעודדו ולפייסו ולהפיג צערו. כל זה אינו שייך, כמובן, לכאן.
אך ידוע הביטוי: ‘גם זו לטובה’ – ביטוי המביע קבלת הייסורים בשמחה, ונתינת תודה לה’ על הרעה כמו על הטובה. ביטוי זה שונה במשמעותו מביטויים אחרים של צידוק הדין (כגון, ‘כל מה דעביד רחמנא-לטב עביד’ – כל מה שעושה הקב”ה – לטוב עושה), כשאנו אומרים ‘גם זו לטובה’, איננו מסתפקים בידיעה כי מן הרע ומן הצער תצא ותצמח טובה (כעבור זמן), אלא אנו מצהירים ומכריזים כי גם זו לטובה. הצער, הנראה לנו כרע, הוא עצמו – טוב! בהכרזת ‘גם זו לטובה’ אנו מביעים הכרתנו בטוב הגנוז בצער ומביאים אותו – את הטוב – לידי גילוי, בכך שאנו חודרים לעומקה ופנימיותה, ומהותה האמיתית, של התופעה שבאופן שטחי נראית לנו כתופעה מצערת ומכאיבה.
אף בתופעה הרצינית של החורבן והגלות נמצא, כשנתבונן היטב, את הטוב ואת מהותה האמיתית.
הגלות באה לא רק ‘מפני חטאינו – גלינו מארצנו’. אנו רואים מפסוקים ומדרשי חז”ל שונים, שהגלות הייתה צפויה ו’מתוכננת’, על-ידי קורא הדורות מראש, למטרה ולתכלית הרבה יותר נשגבה וגדולה מאשר עונש על החטאים.
הכוונה היא לדרגא הנעלית ביותר שאליה יגיעו בני ישראל עם הגאולה השלמה, דרגא שאפשר להגיע אליה רק על-ידי כך שקודמת לה הגלות, והצער שבה.
משל לבן מלך, אשר כישרונותיו ותכונותיו, ושאר כוחותיו הנפלאים, אינם באים לידי גילוי וביטוי מלא בהיותו שרוי באווירה המרוממת והנינוחה בארמון המלך, סביבה רבת השראה כזו, כמו חצר המלך, וגלי החיבה והערצה המקיפים אותו – אינם מבליטים די הצורך את גדלותו ומהותו המיוחדת של בן המלך, שכן במצב כזה, בסביבה כזו ובאווירה כזו – אין צורך בכוחות מיוחדים כדי להתנהג כפי הראוי. רק כשבן המלך נשלח לגולה, מוצב בפניו האתגר הנכון. כאן, באווירה עוינת ומלאת הפרעות וקשיים – יכול הוא לגלות ולבטא כוחותיו וכישרונותיו הגדולים.
כשבן המלך יבטא ויביא לידי גילוי את כוחותיו הנפשיים במצב של גלות, ויתגבר על הקשיים וההפרעות – הוא ‘ימצא את עצמו’ ויבטא את מהותו האמיתית. לאחר מכן, כשישוב להיכל המלך מוכתר בכתר הניצחון הרוחני, יוכח מה הועילה לו שליחתו לגלות והתרחקותו מבית אביו.
כאשר אנו, בני ישראל, ‘נמצא את עצמנו’, גם בהיותנו במצב של גלות רוחנית ונבטא את מהותנו הרוחנית, כבניו של מלך מלכי המלכים, ונקיים את מצוותיו בשמחה ובאהבה – או אז נמצא את הנחמה שבתוך הצער, נתנחם בנחמתו של הקב”ה המגלה לנו, כאב נאמן, שהגלות היא שלב לגאולה.
כאשר נקיים את המצוות ונזכה לגאולה השלמה, כשיתקיים הכתוב ‘ציון במשפט (תורה) תפדה, ושבי-ה בצדקה (מצוות)’ או אז נגיע להבנת עומקה של הנחמה הכפולה, ונוכל לומר לאבינו מנחמנו : ‘אודך ה’ כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני’!
יהי רצון שכבר בשבת זו בה אנו קוראים בהפטרה את נבואתו של ישעיהו הנביא ‘חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים…’ שתחילתה מבטאת את החורבן והגלות אך בסופה מבטיח לנו הנביא ‘ואשיבה שופטייך כבראשונה, ויועצייך כבתחילה; אחרי-כן, ייקרא לך עיר הצדק-קריה, נאמנה’. שנזכה לצאת מגולה לגאולה כפשוטו מתוך נחת, בריאות והצלחה בכל מעשי ידינו, בגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו, במהרה בימינו ושמחת עולם על ראשינו.
