שלוש הדרכות שאנו לומדים מהאור האינסופי של נרות החנוכה
מאמר על פי תורתו של הרבי לחנוכה
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
על נרות חנוכה נאמר ש”אינן בטלים לעולם”. לאמירה זו, שתי משמעויות: המשמעות הפשוטה היא שמצוות הדלקת נר חנוכה אינה רק בזמן שבית המקדש קיים, אלא אף לאחר חורבן הבית.
המשמעות הנוספת היא, שתוכנם ועניינם של ימי החנוכה והדלקת נרות החנוכה הם דבר נצחי, פעולה שהשפעתה נמשכת במשך כל ימי השנה (עד לימי החנוכה של השנה הבאה עלינו לטובה).
אמנם, גם בשאר החגים, כמו פסח, שבועות וסוכות (ולמעשה – בכל מצווה הבאה מזמן לזמן), נמשכת פעולתם והשפעתם למשך כל הזמן שלאחריהם עד בוא החג בשנה הבאה. אולם, לגבי נרות חנוכה, בא העניין בהדגשה יתרה בביטוי “אינן בטלין לעולם”, דבר המוכיח שכאן הדברים אמורים ביתר שאת וביתר עוז.
השפעת נרות החנוכה, הקשורים לעניין של “יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך”, צריכה להיות גם בתחום של “תורה אור” (לימוד תורה – יתרון החכמה), וגם בתחום של “נר מצווה” (קיום מצוות מעשיות) שהרי “גדול לימוד שמביא לידי מעשה”.
כמו כן, הדברים אמורים הן לגבי גברים והן לגבי נשים, כשם שמצוות חנוכה מוטלת גם על גברים וגם על נשים משום ש”אף הן היו באותו הנס”.
בנרות חנוכה ישנן שלוש נקודות כלליות: א. המצווה קשורה באור. ב. המנהג הפשוט בדורותינו הוא, שהמדליק יהיה “מוסיף והולך” מיום ליום. ג. יש להדליק את נרות חנוכה “על פתח ביתו מבחוץ”, כלומר הנרות מאירים את החוץ.
בהתאם לשלוש הנקודות האמורות, כך גם ההוראות שעלינו ללמוד מהן:
א. אור. תכונתו של האור היא שאין כל הגבלה בהתפשטותו. אפשר לחסום את האור על-ידי העמדת מחיצה, למשל, אך בלי מחיצה אין המרחק בשטח מהווה גורם מונע להתפשטות האור. אמנם במרחקים אין האור מאיר במלוא תוקפו, אך גם המעט שמגיע הוא מעין ה”מאור” (מקור האור).
ההוראה הראשונה אותה יש ללמוד מנרות חנוכה, היא, שעבודת ה’ אינה צריכה להיות נתונה להגבלות ושינויים, העיקר שתהיה תמיד “מעין המאור”, כפי שזה במקור, ללא כל “דילול” ופשרה, למשל, כי כל יהודי בכל מצב שהוא, כאשר הוא מניח תפילין, מברך “אשר קידשנו במצוותיו וציוונו” כצדיק גמור.
ב. “מוסיף והולך”. העניין של “מוסיף והולך” בנרות חנוכה הוא במקורו מנהג של “מהדרין מן המהדרין” (תוספת הידור על הידור בקיום המצווה). לדוגמא: ביום השני מתקיימת המצווה בשלמות על ידי הדלקת שני נרות, ולמרות זאת הרי ביום השלישי על מי שרוצה להימנות על ה”מהדרין מן המהדרין” – עליו להוסיף ולהדליק נר נוסף, שלושה נרות.
ההוראה השנייה אותה יש ללמוד מנרות חנוכה היא, בדורותינו צריך להיות “מנהג פשוט” של “מוסיף והולך”, ב”נר מצווה” וב”תורה אור”, בכל יום ויום. בכל יום יש להוסיף בתורה ומצוות על היום הקודם. גם אם אתמול קוימו המצוות בתכלית השלמות – הרי מאחר שנוסף יום, צריכה להיות תוספת ביתר שאת ועוז גם ביחס למה שהיה אתמול ואז אפשר להיות “מהדרין מן המהדרין”.
ג. “על פתח ביתו מבחוץ” מיקום הנרות המהווה חלק מדרך קיום המצווה.
ההוראה השלישית אותה יש ללמוד מנרות חנוכה, היא, אסור ליהודי להסתפק בו עצמו בלבד, אלא עליו להאיר את ביתו (משפחתו) וגם את אלה הנמצאים, מסיבה כלשהי, “בחוץ”…
יתר על כן: הנרות צריכים לדלוק לתוך שעות החשיכה, “עד דכליא ריגלא דתרמודאי” (=עד שתכלה רגלם של בני תרמוד הנוודים, מן השוק). המשמעות הרוחנית היא שאור הנרות ישפיע גם על יהודי הנמצא, חלילה, במצב של “תרמוד”, (אותיות “מורדת”) שיגיע למצב של כיסופים, השתוקקות וכיליון לקב”ה עד שהדבר יתבטא ב”רגל” המסמל ביצוע מעשי של קיום המצוות ביום יום.
משמעות נוספת ל”על פתח ביתו מבחוץ”.
“חוץ” כולל גם את הלא-יהודים, שגם אליהם צריך אור הנרות, להגיע. שליחותו של היהודי היא, להשפיע גם על אומות העולם ולהאיר את דרכם במילוי משימתם ותפקידם בעולם הזה, החל מקיום שבע מצוות בני נח בעצמם ועד לקיום היעוד לעתיד לבוא “והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך”, הסיוע ליהודים בכל עניין של יהדות, כדי שיהודי יוכל ללמוד תורה ולקיים מצוות בשלמות מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף כפי שמובא ברמב”ם שלעתיד לבוא יקויים הייעוד “ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”.
בברכת חג חנוכה שמח ומאיר, שבת שלום ומבורך!
…
