כל הנוצץ – הרבה יותר מזהב
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
ימים אלו זוכים אנו לקיים מידי יום מצוה מיוחדת: מצות ספירת העומר, לספור בכל יום את הימים ממחרת חג הפסח ועד חג השבועות – זמן מתן תורתנו.
למצות הספירה משמעויות רבות, מעמיקות וחשובות, אך ברצוני לעסוק כאן באחת החביבות שבהן, שהיא בעצם 'תורה' קצרה מאדמו"ר הזקן בעל התניא, שעליה סיפרו רבותינו נשיאינו סיפור מופלא ובעל מסר אדיר:
בזמן אדמו"ר הזקן היה חסיד ושמו ר' גבריאל, שהוא ורעייתו הצדקנית חנה-רבקה, היו אנשי חסד מופלגים, שעסקו בצדקה וחסד והכנסת אורחים כל ימיהם. הם לא זכו לפרי-בטן משך שנים רבות מנישואיהם, אך מעולם לא התלוננו על כך, ואף לא תינו את צרתם בפני אדמו"ר הזקן. שנה אחת ספגו עסקיו של ר' גבריאל הפסדים כבדים, והוא איבד את כל כספו. כאשר הגיעו באותו שנה שלוחיו של הרבי לאסוף כספים למען פדיון שבויים, לא היתה לר' גבריאל כל אפשרות לתרום סכום גדול כפי שהיה רגיל, והוא שקע בעצב רב על שאינו יכול להשתתף במצוה.
כאשר שאלה אותו אשתו חנה-רבקה מדוע פניו מודאגים כל-כך, נאלץ לספר לה את מצבם הכלכלי העגום, ואת העובדה שאינו יכול עוד לתרום לצדקה את הסכום שמבקש ממנו הרבי. חנה-רבקה חיזקה אותו בדברים, ובאמונה בה' שבודאי יעזור להם, ומיד עשתה מעשה: בלי לומר דבר לבעלה, היא לקחה כמה מתכשיטיה היקרים ביותר, ורצה אל השוק למכור אותם לכל המרבה במחיר… את מטבעות הזהב שקיבלה עבורם היא צחצחה היטב בחומרים מיוחדים עד שהבריקו ונצצו. לאחר מספר שעות חזרה עם צרור מטבעות גדול לבעלה, וקראה: "הנה בעלי היקר, הא לך הסכום שביקש הרבי עבור המצוה, סע מיד אל הרבי והבא אליו את הכסף!"
ר' גבריאל נסע מיד לרבי, נכנס לחדרו הקדוש, הניח את צרור הכסף על השולחן ואמר לרבי שברצונו לתרום את הסכום הנדרש עבור מצות "פדיון שבויים". הרבי פתח את הצרור ופתאום האיר החדר מערימת מטבעות הזהב שנצצו באור מיוחד. ר' גבריאל עצמו לא הבין מה פשר הברק המופלא של המטבעות. גם הרבי הביט במטבעות במבט מיוחד, השעין את ראשו על ידיו, כפי שהיה עושה בזמן התבוננות ודביקות בה', ואז הרים את ראשו הק' ואמר:
"בתרומת המשכן היו זהב, כסף ונחושת, אך לא היה דבר שהבריק, אלא "המראות הצובאות", המראות שתרמו הנשים למשכן, ומהן נעשה ה"כיור", שאמנם מופיע אחרון ברשימת כלי המשכן, אבל הוא הראשון בעבודות המשכן". כאן פנה הרבי לר' גבריאל ושאל, "אמור לי את האמת, מניין הגיעו מטבעות אלו?"
לר' גבריאל, שמעולם לא סיפר לרבי על בעיותיו וצרותיו, לא נותרה ברירה, והוא גולל בפני הרבי את כל הסיפור, איך הפסיד בעסקיו, ולא יכול היה לתרום לצדקה, ואת העובדה שאשתו הלכה ללא ידיעתו להשיג בעצמה במסירות נפש את סכום הכסף עבור המצוה.
שוב שקע הרבי בדביקות גדולה, הגביה את ראשו ואמר: "הקב"ה ייתן לך ולרעייתך הצלחה ועושר בכל אשר תפנו ונשיאת-חן בעיני כל רואיכם. אתם תזכו לבנים ובנות ותזכו לאריכות ימים לראות מהם נכדים ונינים. סגור את עסקך והתחל לסחור ביהלומים ואבנים טובות".
ר' גבריאל אכן עשה כדברי הרבי, והחל לסחור ביהלומים, ההצלחה האירה לו פנים והוא התעשר עושר רב, וכעבור שנה נולד בנם בכורם. הוא ורעייתו המשיכו והרחיבו את מפעלי הצדקה שלהם, והיו אהובים כל כך על כל יושבי עירם, עד שכונו בשם-משפחה חדש "ר' גבריאל נושא-חן". ר' גבריאל וחנה-רבקה האריכו ימים באופן נדיר ונפטרו בשיבה טובה בגיל מאה-ועשר.
כאשר סיפר הרבי נשיא דורינו את הסיפור, סיים ואמר: אדמו"ר הזקן פירש כך את הציווי בתורה לספור ספירת-העומר "וספרתם לכם ממחרת השבת": "וספרתם" – מלשון "אבן ספיר", אבן טובה הנוצצת ומאירה; "וספרתם לכם" – יש להאיר את ה'לכם'".
להבנת הדברים חידד הרבי את המסר מהסיפור המיוחד: הלוא שוויים של המטבעות לא השתנה בעקבות העובדה שהאשה טרחה כל כך לצחצחם והם נצצו והאירו; מה היא אפוא ההדגשה בדברי אדמו"ר הזקן על כך שהמטבעות נצצו?
אלא שזהו סודה של ספירת העומר: בכל מצוה שעושה יהודי, הוא יכול לעשות "כמו שכולם עושים", לעשות את המצוה רק כי כך נהוג לעשות, וכך חייבים לעשות. מלמדת ספירת העומר "וספרתם לכם" – עליכם להאיר את המצוה "שלכם", שתהיה ייחודית "לכם", בשמחה מיוחדת, ברגש מיוחד, במסירות נפש ובהידור מיוחד שלכם, מתוך חביבות אישית מיוחדת שלכם למצוה.
או-אז, גם אם המצוה נראית כביכול "באותו השווי", אותה מצוה "כמו כולם", הרי לפני הקב"ה היא חביבה עשרת-מונים, והקב"ה משלם בכפל כפליים בשפע אור וברכה, בכל משאלות ליבנו לטובה, בבריאות מלאה ונכונה בגוף ובנפש, בגשמיות וברוחניות, כברכתו של חודש המיוחד אותו אנו מברכים בשבת זו, חודש אייר – ראשי תיבות "א'ני יי' ר'ופאך".
