מה שלימדו אותנו החטופים המשוחררים • מאמר מהרב יוסף גערליצקי

מה שלימדו אותנו החטופים המשוחררים

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

התופעה המופלאה שנראתה לעיני כולנו בשבועות האחרונים, מפעימה ומרגשת כל לב יהודי. בזה אחר זה יוצאים החטופים, נערים יהודיים יקרים ואהובים, שחלקם לא גדלו במשפחות הנחשבות ל'דתיות', וברובם לא היו נראים כבעלי אורח חיים של תורה ומצוות; וכולם, ללא יוצא מן הכלל, מדברים רק על נושא אחד – זהותם היהודית, אמונתם בה', הרצון שלהם להיות קשורים ליהדות ולמצוות.

"פגשנו את הקדוש-ברוך-הוא במנהרות", הם אומרים בכנות ובלהט, "שם הרגשנו את הקשר לאלוקים, התפללנו אליו כל יום, חשנו איך הקדוש-ברוך-הוא מלווה אותנו ושומר עלינו, חלמנו על הרגע שנוכל לצאת ולהפגין את אמונתנו ויהדותנו ברבים".

תופעה זו, צריכה לימוד. אי אפשר לפטור אותה בתגובות הרגילות כמו "בשביל לשרוד במצבים כה קשים כל אדם צריך אמונה"; ראשית, כולנו מכירים לצערנו גם תופעות של אנשים שרגעי קושי ומצוקה הרחיקו אותם מן האמונה, ושנית, ניתן לשמוע היטב בקולם, שאין זו רק אמונה כדי לשרוד נפשית, זו אמונה מוצקה, של בטחון מוחלט ותחושה ממשית שה' איתנו, אמונה של הודיה, של קשר אמיתי ומעשי לה'.

בתחילת פרשת השבוע פונה הקב"ה לאברהם אבינו ואומר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", אחד הפירושים בתורת החסידות על המילים "לך – לך" הוא "לך – אל עצמך", לך אל תוכך ופנימיותך ותגלה מי אתה באמת.

אברהם אבינו היה גם קודם, לפני ציוויו זה של הקדוש-ברוך-הוא – אברהם אבינו… עשרות שנים באור-כשדים, ובחרן, ובכל מקום שבו היה, מסר אברהם אבינו את נפשו למען האמונה בה' וניתוץ האלילים; הוא אירח אלפי אנשים, האכיל והשקה אותם ולימדם לברך את ה'. אבל כל זה היה עדיין יכול להיראות כעוד אדם רגיל, שהבין מהי האמת, מהו הטוב האמיתי ומה חשוב בחיים, והחליט להקדיש את חייו לכך. כביכול אברהם ואמונתו הם שני דברים – יכול הוא להחליט להיות קשור לה', ויכול הוא גם חלילה להחליט להיפך.

ואז, באותו הרגע שבו החליט הקב"ה שכאן מתחיל סיפורו של העם היהודי, אומר הוא לאברהם – "לך – אל עצמך", הגיע הזמן שתגלה מהו באמת יהודי: יהודי, הוא ואמונתו, הוא ואלוקיו – אחד הם! הוא לא מחליט כביכול אם להיות קשור להקב"ה; הוא עצמו חלק א-לוה ממעל ממש!

מכאן מתחיל סיפורו האמיתי של אברהם אבינו, ומכאן מתחיל סיפורו האמיתי של עם ישראל. זהו סודה של מצות ברית המילה שניתנת לאברהם בהמשך הפרשה: לכאורה, כיצד ניתן לחייב במצוה תינוק בן שמונת ימים? אך בכך מבהיר הקב"ה לאברהם – מכאן ואילך, אין זה החלטה של היהודי אם להיות קשור לה', כשם שאין זו החלטה של התינוק לעשות ברית. הוא כבר קשור ומחובר ומאוחד עם ה' מרגע יצירתו!

מדוע נראה לנו לעיתים אחרת? מהי הסיבה שאנו מסתכלים על עצמנו או על יהודים אחרים, ונראה לנו חלילה שהקשר לה' נחלש או כמעט אבד לגמרי? מלמדת תורת החסידות, שאנחנו חיים ב"עולם" – לשון "העלם". מציאות העולם שסביבנו, הבלי העולם ותאוותיו, ה'אופנות' וההרגלים השונים, אתגרי הפרנסה והחיים, כל אלו מעלימים ומסתירים על האמת, עד שנראה לרגע שכביכול התנתקנו והתרחקנו חלילה.

אותם צעירים יהודיים יקרים ונפלאים, שנפלו למרבה הצער והכאב למקום הקשה והכואב של שבי המחבלים האכזריים; פתאום לא היו סביבם לא העולם ולא הבליו, לא אוכל ולא ביגוד, לא תקשורת ולא תרבות-פנאי, כביכול התקלפו ונעלמו כל שכבות קליפות החיים הסובבים אותנו תדיר, ואז.. מתגלית האמת. כאשר אדם מגיע למצב שבו הוא עומד מול המראה האמיתית, מול עצמו האמיתי, הוא מגלה מי הוא באמת – יהודי, חלק א-לוה ממעל ממש. הוא אינו רק "אדם, שמאמין", כל מציאותו והווייתו היא – אמונה.

הרבי מליובאוויטש מדגיש שוב ושוב שציווי ה"לך-לך" אינו ציווי שנאמר אז לאברהם אבינו, זוהי הקריאה הנצחית של הקב"ה לכל יהודי, בכל הדורות, ובכל רגע ורגע בחיינו: "לך לך"! לך וגלה מי אתה באמת! כל אדם יכול וחייב, מתוך חיים טובים ומאושרים, על-ידי לימוד בתורת החסידות, לגלות ולהכיר את מהותו האמיתית, יהודי שהוא מחובר בכל נפשו וחייו לה', ולגלות זאת באופן גלוי ומאיר לעין כל, "ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה".

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן