"משנכנס אדר" מרבים בשמחה, ומה עושים כש"יוצא אדר"?… • מאמר מהרב יוסף גערליצקי

"משנכנס אדר" מרבים בשמחה, ומה עושים כש"יוצא אדר"?…

 

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
אחד השירים האהובים ביותר בארץ בסביבות ימי חג הפורים הוא הלחן העממי של "מש.. מש.. משנכנס אדר"… בכל מקום שבאים לשמח יהודים בימי הפורים, רק תפצח בשיר הזה ומיד נפתחים הלבבות, מתרחבים החיוכים, ושמחת פורים מאירה את הפנים.
אכן, "משנכנס אדר מרבים בשמחה", חודש שלם של שמחה; כפי שקובעת מגילת אסתר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" – החודש כולו הופך ל"יום טוב". חודש שבו מזלו של עם ישראל גובר, כמפורש גם בספרי ההלכה, וכפי שאנו רואים זאת גם בימים אלו בעינינו.
אז מה קורה "משנכנס אדר" אנו יודעים… אך מה כאשר "יוצא" אדר? וכי עם סיומו של החודש מסתיימת גם השמחה חלילה? הרי לא נכתב שיש "להמעיט" חלילה בשמחה ברגע שמסתיים החודש ומתחיל חודש ניסן…
אכן, האמת היא שבדיוק להיפך: על מילים אלו בגמרא "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – מפרש רש"י "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח". כלומר, כל הסיבה לריבוי השמחה מתחילת חודש אדר, היא לא רק בגלל נס הפורים שבמרכזו של חודש אדר, אלא גם ובעיקר מפני הניסים הגדולים של יציאת מצרים, שבמרכזו של חודש ניסן!
וכפי שהרבי הדגיש פעמים רבות, שעיקר מזלו של חודש אדר קודם בהרבה לנס הפורים בעצמו, שהרי הגמרא עצמה אומרת שהסיבה שהמן טעה ב'הימורו' על חודש אדר, הוא משום ששכח שמשה רבינו נולד בחודש אדר – ו"כדאי הוא יום הלידה"! יום לידתו של משה רבינו, מושיען של ישראל שהוציאן מעבדות לחירות, הוא היום שפועל על החודש כולו להיות של חודש של מזל וברכה ושמחה לעם ישראל.
ומאחר ועיקר ה"ימי ניסים לישראל" שפעל משה רבינו בגלוי הם ניסי יציאת מצרים – הרי שאותם ימי ניסים ושמחה מתחילים בחודש אדר, וממשיכים ומתגברים עוד יותר בחודש ניסן, ימי יציאת מצרים בניסים ונפלאות, החל מ"למכה מצרים בבכוריהם", ולאחריה מכת בכורות, יציאת מצרים, עמוד הענן ועמוד האש ההולך לפני המחנה, קריעת ים סוף, ועוד ועוד – ניסים ששידדו לחלוטין את כל מערכות הטבע, והראו לכולם את כוח ה' בעולם, עד ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים".
נמצא אפוא, שישנם שני שלבים במזל ובשמחה של עם ישראל:
השלב הראשון הוא ימי חודש אדר, שבהם רואים "השגחה פרטית" מיוחדת של הקב"ה למען עם ישראל, ומזלו של עם ישראל גובר. כך שבכל ענין שיש ליהודי כנגד אומות העולם, הקב"ה מסובב את כל פרטי הבריאה כולה, כולל כל המזימות והתככים והפרשיות שבארמונות המלכים הגויים, מנשיאים וראשי ממשלה, ועד ל"שומרי הסף" הזוטרים – כדי שבסוף ייראה שכביכול "בדרך-הטבע", הכל "הסתדר כך" שעם ישראל יוצא בנצחון גדול, כל השרים הגדולים "מנשאים את היהודים" ומסייעים להם, ו"נפל פחד היהודים" על כולם.
וכמובן, בימים כאלו של חודש אדר, תפקידנו הוא לקרוא את "מגילת" – גילוי, "אסתר" – ההסתר; לגלות מה מסתתר מאחורי כל אותם סיפורים שנראים לנו כדברים שקרו בדרך הטבע, ולהראות לכולם שבתוך כל אותם מעשיות ישנם ניסי ניסים שעושה עימנו הקב"ה ברוב חסדיו, כדי להגן ולשמור על בניו האהובים, בכל מקום שהם.
לקרוא ולספר זאת אין זה מספיק, כפי שאומרת המגילה; יש לעשות ממש "ימי משתה ושמחה", להראות באמת כיצד אנו מאמינים באמת ושמחים בפועל, באופן גשמי במאכל ומשתה עד שהגוף הגשמי קם ורוקד ברגליו ובידיו – רק כך ניתן להחדיר בעולם כולו את ההכרה, שכל מה שקורה הוא ניסים ונפלאות מאת ה'.
מכאן ניתן להגיע לשלב השני – חודש ניסן: בחודש ניסן, שהוא עצמו מלשון "נס", כבר אין הקב"ה מסתתר מאחורי הטבע. חודש ניסן הוא חודש שנועד להראות לעולם שהטבע כלל איננו מגביל את אורו של הקב"ה, והוא אינו אלא חומר ביד היוצר. ברצותו יקרע הקב"ה את "ים סוף", את ה"סופיות" וה"הגבלות" של הטבע – ויראה לעולם כולו נפלאות שהן לגמרי למעלה מדרך הטבע.
על כך אומר המדרש: "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה [ראש-חודש ניסן]". כלומר, בעולם עצמו קבע הקב"ה דרך של טבע, של ראש-השנה וראש חודש, המביאים את אור ה' לתוך הגבלות וטבע העולם;
אך כאשר מדובר ב"יעקב ובניו", עם ישראל שהם קשורים עם הקב"ה עצמו שלמעלה מהטבע, לגביהם יש אופן אחר לגמרי של התנהלות – ההתנהלות של "ראש חודש ניסן", שבו מתחיל שלב גבוה הרבה יותר, שלב של "ניסן-נס" כפשוטו, שמשדד לגמרי את מערכות הטבע.
כאשר יהודי "קורע את המסכה" המכסה על מה שמתחולל בעולם, ומראה לכולם שהכל מתחיל מ"יום שנולד בו משה", שכל מה שנראה כהצלחות של צבא ופצצות ו"ברית מדינית" אינן אלא פעולותיו השמימיות של משה רבינו, ושל ה"משה רבינו" שבכל דור ודור, בדרך לגאולת עם ישראל – או-אז הוא זוכה לראות ניסים גדולים הרבה יותר. ניסים שמתרחשים ללא צורך לשבת במקלט וללא עוגמת נפש וחששות; ניסים שלמעלה לגמרי מהטבע ומההגבלות.
לשם כך עלינו ראשית-כל לומר ולהכריז ולהראות בכל דרך שהיא לכל סביבתנו, כיצד אנו מודים שוב ושוב להקב"ה על הניסים והחסדים שעשה ושעושה עם בני ישראל, על הצלחת חיל-האויר, הצלחת צה"ל והמודיעין, הצלחת המהלכים המדיניים והדיפלומטיים, שכל אלו אינם "כוחנו ועוצם ידינו", אלא חסד ה' וניסים גדולים ועצומים!
גם בימים אלו, אנו מתכוננים לקראת "יום שנולד בו משה" של דורנו – יום הולדתו של הרבי, י"א ניסן. אצל הרבי ראינו במוחש כל השנים, איך מנהיגותו המופלאה איננה מתחשבת בדרכי הטבע. הרבי הרים קרן ישראל בכל פינה בעולם והחדיר גאווה יהודית לכל יהודי ויהודיה, שיהיו גאים ביהדותם, ויקיימו תורה ומצוות בגאון בפומבי בכל מקום שהוא, כהכנה לעולם של גאולה שבו יהיה "מלאה הארץ דעה את ה'".
עלינו להתחזק בימים אלו ביישום "עשרת המבצעים" של הרבי, שיגיעו לכל יהודי, ובהוראתו של הרבי מלפני 35 שנה בדיוק, בשנת תנש"א, להכריז באוזני כל אחד ואחת מעם ישראל – "ראו את הניסים שעושה עמכם הקב"ה! הודו לה' מתוך שירה ושמחה וריקודים על ניסיו הגדולים!"
וכך נזכה להעפיל ישירות אל השלב המופלא הבא, שלב שבו "ראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך", שנראה ניסים ונפלאות שלמעלה לגמרי מהטבע, ניסים של גאולה אמיתית ושלימה, תיכף ומיד ממש.
(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן