חודש שלם של התגלות אלוקית
בחודש אלול אליו אנו נכנסים בימים אלו, מופיעה בעולם התגלות אלוקית מיוחדת במינה, יתרה על התגלויות אחרות של הקב”ה, את ההתגלות הזאת יכול כל אדם לקלוט בתודעתו ולהסיק את המסקנות הרוחניות המתאימות והנדרשות.
ההתגלות בחודש אלול, שונה בין השאר משאר סוגי ההתגלויות בכך שבכל התגלות אלוקית אחרת; כגון: ההתגלות בשבת קודש ובחגי ישראל בהם שרוי האדם באווירה נעלית ומרוממת, הבאה לידי ביטוי באיסור מלאכה וכד’ ומותאמת יחסית לעובדה שהוא זוכה להתגלות אלוקית. מה-שאין-כן בימי חודש אלול, אשר רובם של הימים שבו הינם ימי חול, ימי עבודה ומעשה. כך, שאין האדם נמצא לכאורה, באווירה המתאימה לקבלת התגלות אלוקית, ולמרות זאת ישנה כאן התגלות גדולה ומיוחדת במינה.
במאמר על הפסוק אני לדודי ודודי לי (ר”ת אלול), מביא אדמו”ר הזקן, בעל ה”תניא”, מייסד חסידות חב”ד את המשל הבא:
משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה, ואז רשאים כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם… כך העניין, על דרך משל, בחודש אלול, יוצאים לקבל אור פניו, יתברך, בשדה.
פרטי המשל והנמשל מלמדים, לכאורה, כי היתרון והחשיבות שבחודש אלול הינו בכך, שגם כאשר יהודי נמצא “בשדה”, במצבו כפי שהוא בימי החול בו הוא עוסק בענייני חולין “עבודת שדה”, גם אז מקבלו המלך במהלך חודש זה, בסבר פנים יפות, מאחר שהמלך בכבודו ובעצמו מגיע אז אל השדה, כפי שהדבר מתבטא בהתגלות האלוקית המיוחדת בחודש זה.
ברם, כשנעיין ונתבונן בלשונו של אדמו”ר הזקן נשים לב כי מדובר כאן ב”אנשי העיר”, כלומר – אנשים קרובים להיכל המלך, ולאו דווקא “אנשי שדה”. נשאלת, אפוא, השאלה: כיצד יתכן לומר שהמלך נמצא בשדה וממתין שם לאנשי העיר שיצאו מן העיר לקבל את פניו בשדה – כלומר, לפי הנמשל, הקב”ה ממתין, כביכול, שבעלי דרגה נעלית ירדו לדרגה נמוכה יותר – כדי לקבל את אור פניו?
אך הכוונה היא שבעצם כל יהודי הוא, בדרך כלל, במעמד של “אנשי העיר”, כלומר – בעל דרגה רוחנית גבוהה. הנשמה שבו היא חלק אלוקה ממעל, ובכל בוקר כאשר יהודי מתעורר משנתו הוא אומר: “מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך”. נשמתו קשורה עם הקב”ה, והדבר מתבטא בתפילה, בלימוד תורה ונתינת צדקה בראשית היום. כך זכאי היהודי להימנות על “אנשי העיר” הקרובים למלכות.
אך היהודי יוצא בכל יום לעבודת ה”בירור” והזיכוך של עניני העולם הזה, וזאת על-ידי עיסוקו בענייני חולין לשם שמים. נשמתו של האדם ירדה אל העולם הזה והתלבשה בגוף גשמי שמתעסק בעניינים גשמיים, כל זה, במטרה ותכלית שהאדם יביא לגילוי האור האלוקי בעולם הזה, להשראת שכינת הקב”ה בעולם התחתון.
נמצא לפי זה שאכן ניתן למצוא את הקב”ה ביתר קלות… דווקא ב”שדה”, שכן זו התכלית והכוונה של בריאת העולם ובריאת האדם. גם “אנשי העיר” צריכים לרדת ל”שדה” ושם לחפש ולמצוא את הקב”ה, על-ידי קידוש החיים והעולם, ולזכות להתגלות אור פניו בסבר פנים יפות.
המעשה הוא העיקר:
מראש חודש אלול ואילך יש להוסיף בכל הפעולות של הפצת היהדות, והבאת האור האלוקי לכל הדרגות, כלומר – מלבד העיסוק בחינוך העצמי, על כל יהודי לעסוק גם בחינוך הזולת, מבוגרים וילדים, ובאופן של אהבת ישראל, שהוא קשור ומחובר עם אהבת ה’. יש לפעול במיוחד במבצעי הזיכוי המפורסמים של ההמונים, כגון מבצע תפילין ומבצע מזוזה ולזכות יהודים רבים ככל האפשר בקיום המצוות.
תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לחינוך הילדים והנוער. על כל הורה לדאוג ולהתאמץ בכל כוחו שילדיו יקבלו חינוך מירבי לתורה ויהדות, לטובתם ולטובת עתידם למשך כל ימי חייהם. ידוע שטבעם של הורים לעשות כל מאמץ לספק לילדיהם את הטוב והמעולה ביותר בכל השטחים. כל-שכן וקל-וחומר שבעניין החינוך, הנוגע לכל עתידו של הילד, הרי גם אם ההורים אינם עדיין בשיא של שלימות רוחנית – עליהם לדאוג שילדיהם יקבלו את המקסימום מבחינה רוחנית.
כשמדברים על חינוך וזיכוי הזולת יש להצביע על נקודה חשובה ורבת משקל בתחום זה. בימים אלה משמיעים רבנים ואישי ציבור את נאומיהם ודרשותיהם לצבור הרחב, ומעוררים אותו לתשובה ומעשים טובים. במיוחד עושים כן, כמנהג ישראל, בימים הנוראים ובימי הסליחות. בנידון זה מתבקשות תשומת לב וזהירות רבה מצד הרבנים והמנהיגים שיישמרו מלהיסחף ללשון בוטה הכוללת נזיפות, זלזולים, גינויים וכיוצא באלה. “דברי חכמים – בנחת נשמעים”, הם נשמעים ומתקבלים רק כאשר הם נאמרים בנחת ובנועם ובצורה חיובית המבטאת אהבת ישראל ולימוד זכות על כל יהודי שהוא בנו של הקב”ה. בתנ”ך מסופר כי ישעיה הנביא התבטא בביטוי של זלזול על ישראל – למרות שהיה אז הכרח וצורך בדבר – ונענש על כך, זאת כדי ללמדנו על חובתנו לנקוט לשון טהורה וחיובית.
כך נהגו גדולי ישראל בדורות קודמים – להוכיח בדרכי נועם בכבוד ובאהבה, וכך על כל אחד מאתנו לנהוג, מתוך תחושת אהבה והכרה בזכותו וערכו של כל יהודי ויהודי.
אנו נמצאים בחודש הרחמים שבו הקב”ה “מקבל כל אדם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם” – אף עלינו לנהוג בצורה זו.
כאשר ננהג כפי הראוי, באהבת ישראל ובאהבת הקב”ה ותורתו, נזכה מיד ממש לביאת המשיח שאז – כפי שמתאר הרמב”ם – “לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד… וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר: “כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”, במהרה בימינו!
