המידע הסודי הועבר בחשאיות לרבי אך הוא לא נרתע • מאמר מהרב יוסף גערליצקי

המידע הסודי הועבר בחשאיות לרבי אך הוא לא נרתע

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

בתחילת המאה הקודמת חי ברוסיה הרב אליעזר פופקו ז"ל, שלא היה מחסידי חב"ד, אך היה אהוב על עדת החסידים, והתמנה לרב בקהילת העיר ווליז' שבמחוז סמולנסק, עיר שבה מחצית התושבים היו יהודים, ורבים מהם היו חסידי חב"ד. הרב פופקו כיהן שם כרב העיר משנת תרס"ח עד שנת תר"צ (1908-1930).

בשנות כהונתו עברו גם על עיר זאת כל המאורעות הקשים שעברו על רוסיה כולה בזמן המהפכה הבולשביקית, ובעיקר הזמנים הקשים שבאו בעקבותיה – השלטון הסובייטי האכזרי, מאז שעלו הקומוניסטים וביססו את שלטונם באגרוף של ברזל. הרב פופקו ראה בעיניים כלות איך 'מלאימים' הקומוניסטים את כל בתי-הספר, סוגרים את תלמודי-התורה והישיבות, ולדאבון–הלב, גם איך חלק מבני הקהילה אינם מצליחים לעמוד בניסיון הקשה, ומאמצים את אורח החיים הקומוניסטי…

המצב הלך ונהיה קשה משנה לשנה, והגיע לשיא בשנת תרפ"ז (1927), כשרדיפות הקומוניסטים אחרי כל מי ששמר על הגחלת היהודית הלכו והתגברו. באותה שנה, הגיעו אל הרב פופקו קבוצה מאותם יהודים שהפכו להיות בעצמם "חברי המפלגה הקומוניסטית", ואמרו לו כי ברצונם להודיע לו באופן חשאי "מידע פנימי חסוי". אנשים אלו היו בנים למשפחות של חסידי חב"ד, ולמרות התרחקותם מצור-מחצבתם, עדיין קיננו בליבם רגשי אהבה עזים ל"רבי" – רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, הרבי מליובאוויטש.

הם גילו בפגישה חשאית לרב פופקו, שבתוקף תפקידם ב"מפלגה", נודע להם ממקורות בכירים שהרבי הריי"צ עומד להיעצר בשבועות הקרובים בידי השלטונות ב'אשמת' פעולותיו ה"אנטי-מהפכניות". לא היתה להם כל אפשרות להעביר את המידע לרבי הריי"צ עצמו, שהתגורר אז בעיר לנינגרד , ולכן נאלצו לפנות לרב העיר. "אם רק תוכל להעביר לרבי את המידע, שמצבו כעת מסוכן מאד", התחננו לפני הרב פופקו, "תאמר לו שהסיכוי היחיד שלו להינצל הוא רק אם יימנע עכשיו מהפצת תורה וחסידות ברחבי רוסיה, ויפסיק לנהל ולהפעיל את שלוחיו להחזקת ישיבות ותלמודי-תורה"!

הרב פופקו הבין את חומרת המצב, ומיד יצא לדרך אל העיר לנינגרד. למרות שגם סיכן את עצמו בכך, הוא נפגש בדחיפות עם הרבי הריי"צ ועם חתנו שעתיד למלא את מקומו בהנהגת חב"ד – הרבי מליובאוויטש נשיא דורנו, ובלב נרגש העביר להם במילים ברורות את המידע והמסר שבעקבותיו.

הרבי הריי"צ הביט בעיניו ואמר בקול שליו והחלטי: "הרב מווליז, אני מוכן ומזומן למסור את נפשי!" וסירב בתוקף להפחית כמלוא-הנימה מפעילותו האדירה למען החזקת והפצת היהדות ברוסיה הסובייטית כולה.

ואכן, שבועות ספורים לאחר אותה פגישה, נעצר הרבי הריי"צ באישון-לילה ונלקח לבית-הסוהר 'שפולרקי', בית-סוהר שמיועד לאסירים ה'כבדים' ביותר, שעונשם הוא מוות או הגלייה לסיביר לעשרות שנים. במשפט-הבזק שנעשה לרבי, נגזר עליו בתחילה עונש מוות, ורק בדרך נס, תוך שתדלנות אדירה ולחץ בינלאומי, הומר עונש המוות, בתחילה לעשר שנות גלות, לאחר מכן לשלוש שנים, ולבסוף, בתאריך י"ב תמוז, התבטל גזר-הדין לחלוטין והרבי יצא לחופשי.

זהו רק סיפור אחד מתוך אלפי סיפורים על תקופה מופלאה זו של חסידות חב"ד ברוסיה, שבה המחיש הרבי הריי"צ עצמו, ויחד עימו אלפי חסידיו ושלוחיו, מה היא שמירה ללא פשרות על הזהות היהודית ועל התורה והמצוות – "כך ולא אחרת!" 'עקשנות' ותקיפות, ללא תזוזה וגמישות של מילימטר, כשמדובר על קיום התורה והמצוות.

כאשר יהודי מחליט בצורה תקיפה שדבר בעולם לא יזיז אותו משמירה על המסורת היהודית, משום שהתורה היא הקובעת את המציאות ולא אף דבר אחר בעולם; אזי זוכה הוא לראות איך מציאות העולם אכן איננה יכולה להפריע לקיום התורה והמצוות, כפי שראה העולם כולו בי"ב-י"ג תמוז, שהשלטון הסובייטי עצמו שחרר את הרבי הריי"צ לחופשי.

וכך כתב הרבי הריי"צ שנה לאחר נס הגאולה: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

הרבי הסביר שבמילים "אשר בשם ישראל יכונה", כוונת הרבי הריי"צ לכאלו שלעת-עתה אינם שומרים תורה ומצוות כלל וכלפי חוץ מתכחשים לקשר עם יהדותם, לכן רק "בשם ישראל יכונה", משום שכביכול אין זה תוארם האמיתי. ועל כך ממשיך שם הרבי הריי"צ במכתבו: "כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצות) לבו תמים עם ד' ותורתו".

כותב על כך הרבי, שלכל יהודי, גם ליהודי זה ש"בשם ישראל יכונה", "נמשכה גאולה ביום זה בשנה ההיא (שנת תרפ"ז), וחוזרת ומתעוררת המשכה זו בכל שנה ושנה בזמן זה. גאולה פירושה – יציאה מן המיצר המדידה וההגבלה של הענינים החומריים והגשמיים ושל הגוף ונפש הבהמית. אך עלינו להכון להיות כלי לקבלת המשכה זו, לקלוט אותה בפנימיות, ובמילא – להביאה בפועל, במחשבה דבור ומעשה, בימים יבואו אחרי חג גאולה זה".

נעמוד איפה איתן בימים אלו, מול כל הרוחות המנשבות סביבנו, בגשמיות וברוחניות. לא נפחד ולא נירא מכל האיומים מהאויבים מחוץ, ומהמציקים ומטילים מורך-לב מבית. נחליט בתוקף שהמציאות האמיתית בעולם היא אך ורק התורה והמצוות, וההנהגה בחיי היומיום כפי שדורשת התורה; כולל ובעיקר השליטה בתוקף על כל גבולות ארץ הקודש כולה. וודאי נראה ניסים ונפלאות, גאולה אמיתית ושלימה לפרט ולכלל, תיכף ומיד ממש.

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

למאמרים נוספים >> לחץ כאן