מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
בשיחות עם ידידים ומקורבים על חודש אלול – חודש התשובה, התיקון, הרחמים והסליחות, שבו"המלך בשדה"; אני חש לעיתים בקושי שלהם להרגיש שאכן ניתן לתקן ולצאת מהמצב המורכב בו אנו שרויים. הם מתקשים לראות את "האור בקצה המנהרה", קל וחומר לפגוש את "המלך בשדה" בעצמו…
בדיוק מהסיבה הזאת, חשוב לספר על "ח"י אלול":
הימים הם סוף ימי המאה ה-17. מצבו הפיזי של העם היהודי בגלות, הגיע לשיאים חדשים של שיעבוד, קושי ושברון-לב.
מעבר לכל צרות הגלות, הקושי הטראגי ביותר היה מצבו הרוחני של העם. לאחר מאות שנות גלות קשה ומרה שקע עם ישראל בקיפאון וייאוש. קיום התורה והמצוות עדיין נשמר על-ידי רוב העם היהודי בתפוצות,אך הם איבדו את הרגש ואת החיוניות שבקיום המצוות, בתפילה ובחינוך יהודי, כאשר הם שקועים בניסיון לשרוד את קשיי היומיום.
גדולי ההוגים היהודיים דאז, המשילו את מצב העם היהודי לאדם מעולף, חסר הכרה.
אך חמור יותר מכל, היו הבדלי המעמדות והפילוג בין השכבות השונות בעם היהודי, תלמידי-חכמים ויודעי-ספר מול יהודים פשוטים, עשירים מול עניים, משכילים מול אנאלפביתים. כל אלו קרעו את העם למחנות שונים, שהשקפותיהם שונות ומנוגדות, הטינה ההדדית הגיעה לרמות ניכור וסלידה קשות.
בנקודת זמן מסוימת היה נראה שעם הנצח מגיע לשפל המעמיד את עצם קיומו בסימן שאלה, חלילה.
ואז, בתאריך ח"י אלול בשנת ה'תנ"ח (1798), קיבל עם ישראל את המנה הראשונה של התרופה הגדולה למצבו, את זריקת החיים שכה היה זקוק לה – נולד רבי ישראל בעל-שם-טוב, מייסד תנועת החסידות.
דמות הפלאים הסוחפת של הבעל-שם-טוב פנתה בעיקר אל אותם "יהודים פשוטים", איכרים כפריים שמגפיהם מבוססות בבוץ הדיר והרפת. הבעל-שם-טוב האיר את חייהם ורומם את רוחם. הוא העניק טעם ואור לזהותם היהודית, רגש ולבביות למצוותיהם ולתפילותיהם.
אנרגיות חדשות ורעננות החלו לזרום בשדרות תפוצות ישראל. תנועת החסידות הזכירה לעם ישראל שהוא כולו גוף אחד ומשפחה אחת, המשלימים זה את זה בהרמוניה מופלאה, שלכל יהודי בכל מצב יש את אותה נשמה אלוקית, שהעולם אינו יכול בלעדיה.
47 שנים לאחר-מכן, באותו התאריך בדיוק, ח"י אלול בשנת ה'תק"ה (1845), נולד רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד,בעל ה'תניא' ו'שולחן ערוך-הרב', שהמשיך ושידרג את המהפכה.
רבי שניאור זלמן לימד איך רעיונות תורת החסידות בכוחן לכבוש גם את עולם המחשבה וההיגיון היהודי, וייצר תורה שלימה ונפלאה שדרכה יכול כל יהודי להתחבר לאלוקיו ולנשמתו הרוחנית מתוך לימוד והתבוננות;
הוא הנחיל את התובנה המעמיקה שאהבת ישראל היא חלק בלתי נפרד מאהבת ה' ואהבת התורה, וזרע את הזרעים הראשונים למפעל השליחות האדיר של חב"ד בימינו, אותו הקים ממשיך דרכו כ"ק הרבי מליובאוויטש בכל רחבי העולם.
יש משמעות סמלית חשובה בעובדה, ששני השלבים במהפכה המופלאה שחוללה תורת החסידות קשורים דווקא לתאריך "ח"י אלול":
חודש אלול מסמל את מושג התשובה, זמן חשבון-הנפש והתיקון; התנקות והתנערות מהמקום השלילי לקראת שנה חדשה ודרך חדשה. מטבע-הדברים נראה שזמן כזה אמור להיות כרוך בתחושת צער ומרירות על המצב השלילי והפגום, וזאת כדי לתקנו ולשפרו.
תורת החסידות שינתה את הכיוון: היא לימדהאותנו למצוא את ה"חי" שבתוך ה"אלול"; את החיות, התקווה והשמחה, שבהזדמנות המופלאה המוענקת לנו, לתקן ולשנות לטובה.
הבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן לא תיקנו את עם ישראל בדרך של תוכחה או בחיפוש אשמים במצב הירוד; הם רוממו את העם והעניקו לו חיות ותקווה, שמחה ומשמעות. כך נעשתה מלאכת התיקון הגדולה שאיחדה מחדש את עם ישראל והציתה בו שוב את האמונה והציפיה לגאולה.
נדמה, שגם בימים אלו אנו עומדים בפני אותו אתגר קשה, מייסר ומייאש, של אותם ימים:
עם ישראל קרוע ומפולג, וכמעט שאיבד את האמונה ביכולת להתאחד ולנצח. צרה רודפת צרה, וכל יום קשייו ואתגריו מרובים משל קודמו. אויבינו לועגים לנו ובמקום לזקוף את ראשנו כנגדם אנו שוקעים בקהות-חושים מחרידה אל תוך מדמנת המריבות המגוחכות.
במקום שחודש אלול ינער את כולנו למצוא סוף סוף את התיקון והתקווה, נראה שאנו חוזרים חלילה אל הפילוג, השנאה והמריבות הזכורים לנו היטב מלפני שלוש שנים..
יהודים יקרים, הבה נעשה זאת בדרך אחרת! בדרך של "ח"י אלול"! בדרכם של הבעל-שם-טוב ושל אדמו"ר הזקן בעל-התניא ובדרכה של תנועת החסידות.
הבה נפנה את הזרקור אל הטוב והנפלא, אל הנשמה שבכל יהודי. בואו נדבר, נלמד ונתחבר אל הקשר העמוק והנצחי שלנו להקדוש-ברוך-הוא, על היותנו בנים אהובים ואחים אוהבים.
אפשר וחובה עלינו לתקן, להתעורר ולהעיר. לא לחפש מי אשם והיכן הבעיות; את הבעיות אנחנו מרגישים מספיק. רק להאיר, להחיות ולהצית תקוה ואמונה.
בימים הקרובים לקראת יום הסגולה ח"י אלול, נכניס כולנו את ה'ח"י' ל'אלול' ומשם נמשיך את הכוח לכל השנה חדשה הבאה עלינו לטובה, ונזכה ל"ברכנו אבינו – כולנו כאחד", בכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.
