חודש כסלו – הרבה ניסים ושני אורות
_____
הרב יוסף גערליצקי – רב מרכז ת”א
בחודש כסלו אנו חוגגים שני חגים, שנקבעו בגלל שני אירועים גדולים של נסים ונפלאות והתגלות ההשגחה האלוקית בעולם. כבכל חג – חגים אלה נועדו להחיות לדורות את האירועים שקדמו להם, וללמד כל דור ודור הדרכה וחיזוק בעבודת ה’ בהתאם לתוכן האירועים ותוכן החגים.
שני החגים שמדובר בהם הם – חג החנוכה וחג הגאולה י”ט כסלו.
חג החנוכה נקבע לזכר ניצחון החשמונאים על מלכות יוון הרשעה שרצתה להשכיח מבני ישראל את תורת ה’ ולהעבירם מחוקי רצונו. כשגברו החשמונאים על היוונים והקב”ה מסר את הרשעים הרבים והחזקים, ביד הצדיקים, המעטים והחלשים, נכנסו החשמונאים לבית המקדש, טיהרו אותו ומצאו פך שמן טהור חתום בחותמו של כהן גדול והדליקו נרות במנורת המקדש. לזכר פך השמן הטהור שהיה אמור להספיק ליום אחד ודלק שמונה ימים, נקבעו שמונת ימי חנוכה שבהם על כל אחד להדליק נר חנוכה משתשקע החמה על פתח ביתו מבחוץ.
חג הגאולה י”ט כסלו נקבע לזכר שחרור וגאולת אדמו”ר הזקן, רבי שניאור זלמן (בעל ה”תניא” ו”השולחן-ערוך” ומייסד חסידות חב”ד) ממאסרו. למעשה, היה זה נצחון תורת החסידות על הקמים עליה. לפי המסורת התעורר בשמים קטרוג עליו על גילוי תורת החסידות, כיוון שיש כאן גילוי אור אלוקי נעלה שאין הדור ראוי לו. הקטרוג למעלה גרם כאן למטה את המאסר והמשפט של אדמו”ר הזקן וכתוצאה מכך, כל קיום החסידות היה נתון בסכנה. השחרור מן המאסר שימש ביטוי לפסק-דין של בית-דין של מעלה בדבר הצורך בגילוי אור החסידות, כפי שלימד וגילה אדמו”ר הזקן באמצעות שיטת חב”ד – דהיינו שכל אחד ואחת יהיו מסוגלים להבין בשכלם את פנימיות התורה. ואכן מאז י”ט כסלו החלה הפצת מעיינות החסידות חוצה, בהתפשטות נרחבת ובאופן של הבנה והשגה, כהבטחה הידועה של המשיח לבעש”ט שהתגלות המשיח תהיה “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”.
בהקשר לכך המשיל אדמו”ר הזקן את משלו המפורסם: בנו יחידו של מלך חלה במחלה מסוכנת וכל התרופות לא הועילו לו. התברר שישנה אפשרות אחת ויחידה של נסיון לריפוי אשר אולי עשוי להציל את חיי בן המלך. האפשרות היא שיהלום נדיר ויחיד במינו, בעל סגולות מרפא, המצוי בכתר המלך והוא נזר הכתר ותפארתו, גאוות הממלכה כולה, יוכל אולי להביא רפואה אם יכתתו אותו וישחקוהו עד דק. תמיסה של פתיתי היהלום עשויה אולי לשמש תרופה למחלת בן המלך. המלך ציווה, לפרק את הכתר ולרסק את היהלום המיוחד במינו על מנת ליצור ממנו את התמיסה. אלא שהתברר בינתיים כי בן המלך אינו מסוגל לשתות את התמיסה, ויש לשפוך אותה לתוך פיו, ולמרות שחלק גדול מן התמיסה ודאי יישפך החוצה, הכל מתוך תקוה קלושה שכמה טיפות יכנסו לתוך פיו ויביאו את התרופה המיוחלת.
אף כאן – הסביר אדמו”ר הזקן – מוטב שפנימיות התורה, פנינת הכתר האלוקי, תישפך בראש חוצות, ובלבד שטיפות ממנה יחדרו לפנימיות של עם ישראל, “בן המלך”, השרוי במחלה רוחנית וזקוק לשם ריפויו לתרופה יקרה ונדירה זו. י”ט כסלו הוא, אפוא, חג גאולת החסידות, פנימיות התורה, חג גאולת עם ישראל.
כיון ששני החגים הם בחודש כסלו, בסמיכות זמן ביניהם, ודאי שההשגחה העליונה זימנה אותם יחד לפי שיש בשניהם צד שווה ונקודה משותפת.
התוכן הפנימי המשותף לשני החגים האלה הוא שדווקא בדור ירוד מבחינה רוחנית, כששורר חושך רוחני בעולם, או אז מתגלה אור גדול, נעלה יותר מבעבר, וזה בא בכוחה של מסירות נפש.
בחנוכה התגלה אור עליון יותר, שהתבטא בכך שבעוד שלפני כן דלקה המנורה רק בבית המקדש פנימה, הרי מאז נוספה המצווה החביבה של הדלקת נרות בכל בית מישראל על פתח ביתו מבחוץ.
בי”ט כסלו התגלתה פנימיות התורה לרבים בצורה מובנת והוחל בלימודה בפומבי ובהפצת מעינותיה חוצה. מאז ניתנה האפשרות והזכות לכל אחד ואחת לגשת אל פנימיות התורה ולהבינה.
שני אורות אלה באו בזכות מסירות הנפש. לחג החנוכה קדמה מסירת נפשם של החשמונאים שיצאו להלחם למען טהרת הקודש כשהם מעטים וחלשים מול רבים וגיבורים. לחג הגאולה קדמה מסירות נפשו של אדמו”ר הזקן שלא נרתע מפני הרדיפות והסכנות והפיץ את פנימיות התורה בחכמה, בינה ודעת.
אנו מוצאים צד שווה גם בשלוש המלים המבטאות את תוכנו של חג הגאולה ותכליתו:
”יפוצו מעיינותיך חוצה”. המושג “מעיינות” מבטא מקוריות התוכן, לאמור: אמנם צריכים הדברים להגיע חוצה באופן של הפצה והתפשטות, אך הם צריכים להיות קשורים ונאמנים למקורם, כאותו מעיין הנשמר בטהרתו ושלמותו, זך ונקי. פנימיות התורה המופצת בראש כל חוצות צריכה להיות קשורה למעיין שלה, שלימה זכה וטהורה.
אותן שלש נקודות: 1. מקוריות (“מעיינותיך”) 2. הפצה והתפשטות. 3. על פני חוצות, – מתבטאות גם במצוות הדלקת נר חנוכה. פך השמן הנשמר במקוריותו וטהרתו (כמו המעיין), “חתום בחותמו של כהן גדול”, צריך להוות מקור להדלקת אור “על פתח ביתו מבחוץ”, כלומר – להאיר את החוץ ואת החושך הרוחני, וזאת באופן של מוסיף והולך” – הפצה והתפשטות.
הלקח והמסקנה למעשה: עלינו להפיץ את אור התורה הן את אור הנגלה והן את אור הפנימיות, גם במצב של “משתשקע החמה”, כשחושך שורר בחוץ, וההפצה צריכה להיות “על פתח ביתו מבחוץ”, ובאופן של “מוסיף והולך”. תנאי אחד בדבר: אור זה צריך לצאת מ”פך שמן” זך וטהור, תוך קשר והתחברות אל המקור. אלה הם מעיינות החסידות, פנימיות התורה.
