לא רק "חזון" – אלא הזדמנות נפלאה • מאמר מהרב יוסף גערליצקי

לא רק "חזון" – אלא הזדמנות נפלאה

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

באי בתי-חב"ד, ובתי-כנסת חב"ד, ודאי מכירים את ההסבר המפורסם לשבת זו, הנקראת "שבת חזון", אותו הזכיר הרבי מידי שנה בשנה; שבשבת זו הקדוש-ברוך-הוא מראה לכל יהודי "מחזה" שבו הוא זוכה לראות את בית המקדש השלישי. על פי המשל של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, של אבא המראה לבנו מרחוק את הבגד הנאה, כדי שייטיב את דרכיו ויזכה ללבוש את הבגד.

זהו אינו רק הסבר יפה ומשל מעניין, אלא בשורה והזדמנות גדולה לכל אחד ואחת מעם ישראל:

בתניא ובתורת החסידות כולה מבואר באריכות ההבדל בין "שמיעה" ל"ראיה": אדם יכול להשתכנע מהסברים ארוכים ונימוקים הגיוניים ומאירי עיניים, עד שהדבר ברור לו היטב ללא כל ספק. אך עדיין, אין זה קרוב כלל לרמת הוודאות שתהיה לו, כאשר לרגע אחד יראה במו-עיניו את הדבר באופן מוחשי.

לכן ספר התניא דורש תמיד מכל אחד "התבוננות" בה'; לא רק לימוד וידיעה והבנה, אלא תמיד צריך אחר-כך התבוננות ארוכה ומאומצת. שכן, יכול האדם ללמוד וללמד על הקב"ה ואיך שה' בורא את העולם בחסדו וכו', ולדעת הכל לפרטי פרטים; אך עדיין לא יהיה הדבר "מחובר" אליו, שכן, הוא לא ראה ולא הרגיש זאת באופן מוחשי.

רק על-ידי התבוננות מאומצת, על-פי הדרכת התניא, ביגיעה גדולה, ניתן להתחבר ממש לאמונה בה', עד שהיא הופכת להיות דבר מוחשי ואמיתי, כחלק מחיינו.

זהו בעצם אחד החידושים הגדולים של אדמו"ר הזקן שייסד את חסידות חב"ד, ראשי-תיבות "חכמה בינה דעת". "חכמה" ו"בינה", בלימוד פנימיות התורה, כבר הנחילו במידה מסוימת גם לפני כן, גדולי תורת הקבלה והחסידות, החל מהאריז"ל הקדוש, שאת יום ההילולא שלו, ה' מנחם-אב, נציין בימים אלו, ועד לבעל-שם-טוב, המגיד ממזריטש ותלמידיהם.

אך בעל התניא חידש בעיקר את נושא ה"דעת", התבוננות אמיתית ומעמיקה שמחברת את האדם לידיעת ה', שתהיה באופן שדומה ל"ראיה", מוחשית ואמיתית, כחלק מחייו. כך שהאמונה והידיעה באלוקות "מולידה" אהבת ה' ויראת ה' אמיתיות. ובלשון ספר התניא פרק ג' "אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה, לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית, כי אם דמיונות  שווא".

כך גם כאשר מדובר על האמונה בביאת המשיח, והציפיה לבנין בית-המקדש השלישי:

ברוך השם, אנו זוכים משנה לשנה לראות איך השיח אודות ביאת המשיח הולך וגובר, והדיבורים על אמונה וציפיה בכל רגע לגאולה האמיתית והשלימה, הולכים ומתפשטים בכל חוגי עם ישראל, בין החיילים, בני הנוער, ואפילו בני-תורה מחוגים מסוימים שבעבר נרתעו מדיבורים על "משיח עכשיו".

גם בנושא זה רואים איך הרבי פועל "יתיר מבחיוהי", כאשר בחייו הגשמיים הרבי ממש מסר את נפשו להחדרת האמונה והציפיה למשיח בכל רגע; ובימים אלו אנו רואים את הפירות של עבודתו העצומה.

אך עדיין, "ידע איניש בנפשיה" [=מכיר כל אחד את עצמו], שהאמונה במשיח נשארת במידה מסוימת ענין של "שמיעה": כל אחד משוכנע שמשיח צריך להגיע, והוא ודאי רוצה שתהיה כבר הגאולה וייעלמו הצרות והכאב ויהיה "אך טוב וחסד" לכל עם ישראל ולעולם כולו. אך אמונה וציפייה זו נותרת במקום מעט מרוחק ו"ערטילאי".

והסיבה פשוטה: מאחר ולא ראינו בעינינו את בית המקדש השלישי, ולא חשנו עדיין גילוי אלוקות במוחש בגשמיות; קשה לנו "להתחבר" לאמונה ולציפיה זאת, כדבר מוחשי וברור.

וכזכור, הרבי עצמו אמר פעם בכאב, שאמנם כולנו צועקים שוב ושוב לה' "עד מתי", ומבקשים תדיר משיח עכשיו; אבל "אילו היו כמה בודדים שהיו צועקים ומבקשים משיח באמת, היה משיח בא מזמן!" אלא שאנו מתקשים להגיע לאמונה ולזעקה מוחשית שכזאת, משום שהכל אצלנו נשאר באופן של "שמיעה".

זו היא הבשורה של "שבת חזון": אמנם מראים לכל אחד מאיתנו רק ב"מחזה" את בית-המקדש השלישי "מרחוק", אך "מחזה" הוא מלשון ראיה. יש לנו הזדמנות בשבת זאת להפוך את האמונה והציפיה במשיח לדבר שהוא מוחשי וברור לנו, דבר שראינו בעינינו. אנו יכולים לחוש באמת את הקירבה ואת הצורך בבית המקדש, כדבר שנמצא כאן, כחלק מחיינו. אנו מסוגלים להתגעגע באמת, כמו אדם שמתגעגע לבן משפחה אהוב, לבית-המקדש השלישי ולביאת המשיח.

וכאשר אדם חש געגועים ותשוקה אמיתית מוחשית, הוא יעשה הכל כדי להגיע אל הדבר שאליו הוא משתוקק.

כפי שהרבי כתב לכמה חסידים, מספר חודשים אחרי פטירת הרבי הקודם, שעליהם להתמסר להפצת המעיינות חוצה, ואם אינם מצליחים להרגיש חשק להתמסר לכך, כדאי שיתבוננו שבכך הם יביאו את הגאולה, ויזכו לראות בתחיית המתים את הרבי הקודם. והוסיף הרבי "האומנם ביינקט זיך אייך ניט? [=האמנם אינכם מתגעגעים?] והיש השתדלות שתקשה בעיניהם ובלבד שיגיעו לזה?"

הבה ננצל את ההזדמנות הגדולה של "שבת חזון", "לראות" ממש את בית המקדש. ולעורר בתוכנו געגועים ורצון עז אמיתי לביאת המשיח, רצון שיגרום לנו לצאת מגדרנו ולעשות הכל, להוסיף בעוד מצוה ובעוד אהבת ישראל ובעוד זיכוי יהודים, ולהביא בפועל ממש את ביאת משיח צדקנו ובנין בית המקדש השלישי, וייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, תיכף ומיד ממש.

למאמרים נוספים >> לחץ כאן