להיות "חייל של הרבי"
מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
אנו עומדים ביום מיוחד, י"ד אייר – "פסח שני", יום שממנו למדו רבותינו נשיאינו ש"לעולם אין דבר אבוד"; וכמו שכותב הרבי בספר היום יום על הפסוק "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם … ועשה פסח לה'": "אפילו מי שהוא טמא, ואפילו בדרך רחוקה, ואפילו [שהיה טמא ובדרך רחוקה] "לכם", מרצונו שלו – בכל זאת אפשר לתקן".
מדוע דוקא כאן, לגבי השתתפות בקרבן הפסח, נקבע דבר שלא נקבע כמותו בכל מצוות התורה; שמי שהחמיץ את קיום המצוה במועדה יכול להשלים במועד נוסף?
אחד ההסברים הוא, שהסיבה נעוצה בצורת פנייתם המיוחדת של אותם יהודים למשה רבינו: הם לא טענו "הרי לא באשמתנו לא הקרבנו", "לא מגיע לנו חיסרון שכזה" וכיו"ב; הם פשוט זעקו "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל"! ברצוננו להיות "בתוך בני ישראל", חלק מעם ישראל המקיים מצוה יחד!
כאשר הקב"ה שומע שיהודי לא רוצה עוד מעלה לעצמו, אינו מחפש מעמד או כבוד, ואפילו לא התעלות רוחנית; אלא רק כואב על כך שהוא אינו מאוחד יחד עם כל עם ישראל בקיום רצון ה' – הקב"ה משנה עבורו את כל הסדר הרגיל של תורה ומצוות, וקובע סדר מיוחד, ש"אין דבר אבוד", והוא יוכל להשלים ולתקן כל מה שחיסר.
המעלה הגדולה ונעלית ביותר שיהודי יכול להגיע אליה היא – להיות "חייל פשוט" בצבאות ה', להיות עוד אחד מכלל ישראל המקיים את רצון ה' בעולם; בלי לרצות לעצמו שום הנאה וסיפוק אישי, ואפילו לא מעלות רוחניות, פשוט להיות חלק מקיום רצון ה' בעולם. זו התגלות הנקודה הפנימית ביותר של יהודי – שהוא בכלל לא מציאות לעצמו, אלא חלק מכלל ישראל, ש"ישראל וקודשא-בריך-הוא כולא חד" [=עם ישראל והקב"ה הם דבר אחד לחלוטין].
*
בשבת האחרונה, שבת פרשת "אחרי-מות–קדושים", הלך לעולמו יהודי מיוחד במינו, ידידי האישי לאורך שנים רבות [אבלחט"א], העיתונאי החסידי המופלא ר' שאול שיף עליו-השלום.
קשה מאד לסכם במילים קצרות את חייו ופועלו של ידידי היקר ר' שאול ז"ל, שהיה כל-כך רב-אנפין, בתחומים רבים, בכתיבתו ובפעולותיו, בעצה ובמעש, באהבת ישראל הגדולה שפיעמה בו, ובאהבת תורת ישראל וארץ ישראל ששפעה ממנו.
לכן נדמה לי שהדרך היחידה שבה ניתן "לתת כותרת" בכמה מילים ליהודי נפלא זה היא במילותיו שלו עצמו, שאמר לי פעמים רבות, בהזדמנויות שונות ולגבי כמה נושאים שעלו על הפרק. הוא היה תמיד אומר את אותו המשפט: "הרב גערליצקי, אני חייל של הרבי!"
מהרגע שהכיר ר' שאול את הרבי ודבק באורו הגדול, הוא הבין והפנים שזו התכלית בדורנו – להיות חיילים של הפרוייקט הגדול של הרבי "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". כל מה שצריך בשביל המטרה הגדולה – הכל ייעשה מיד ובכל דרך שהיא, בין אם ישנם אמצעים ובין אם עדיין לא..
בכל נושא שהרבי עסק בו – אם זה הפצת החסידות, שלימות הארץ, אחדות ישראל, אם אלו מאבקים כנגד פשרות בהלכה או זלזול במנהג חסידי, אם אלו "מבצעי" המצוות של הרבי או חיזוק האמונה והציפיה למשיח במהרה, וכמובן בנושא שבו עסק במיוחד – המאבק על "מיהו יהודי" ושלימות עם ישראל, כנגד ההתבוללות וטשטוש המחיצה בין ישראל לעמים;
בכל אלו תמיד התנדב מיד ר' שאול לעמוד בחזית, לכתוב ולפרסם ולדבר ולזעוק ולהשפיע וללחוץ ולהפעיל קשרים, בלי להחזיק טובה לעצמו ולקבל איזשהו מעמד ו"תואר" – רק שטובת הענין תתבצע, בדיוק כפי רצון הרבי.
זכורני, בימי המאבקים הגדולים בנושא "מיהו יהודי", היה צורך לנסות ולשכנע רבנים ואישי-ציבור מסוימים, שעמדו במוקדי ההחלטות, שישנו "לחץ ציבורי" גדול של "דעת הקהל היהודית העולמית", לשנות את החוק, כך שרק מי שנולד ליהודיה או התגייר כהלכה יירשם כיהודי.
ר' שאול לא היסס לרגע, ויצר בעצמו את אותו "לחץ ציבורי עולמי"; הוא התקשר לאותם אנשים מעשרות קווי טלפון שונים, כאשר בכל פעם הוא מאמץ מבטא אחר וקול שונה, כדי ליצור את הרושם שמתקבלות שיחות טלפון נזעמים מיהודים מכל רחבי העולם… ואכן אותם אנשים העידו למחרת "לא יכולנו לישון כל הלילה, הטלפון בבית לא הפסיק לצלצל בשיחות מכל העולם…"
כזה היה ר' שאול, חייל שלא בחל באף משימה ובאף תפקיד, ובלבד שרצון ה' יתבצע. "חייל של הרבי".
*
בשבוע הקרוב נקיים, כפי שייסד הרבי, את תהלוכות וכינוסי ל"ג בעומר הגדולים בכל מקום, לכבוד רבי שמעון בר יוחאי.
ברוך-השם ישנם את השלוחים והמארגנים, מדריכים ומדריכות, הפועלים במרץ להצלחת התהלוכות. אך כל אחד מאיתנו, גם המבוגרים יותר, צריך לרצות להיות "חייל פשוט של הרבי" – לבוא לתהלוכות, לסייע במה שניתן, ולהיות חלק במשהו מקיום רצונו של הרבי – הצלחת התהלוכות "בקול רעש של קדושה", ברחובות ארץ הקודש ובכל העולם.
פרשת השבוע מתחילה במילים "אמור אל הכהנים .. ואמרת אליהם", ומפרש רש"י "להזהיר גדולים על הקטנים". כאשר גם הגדולים "זוהרים" ומאירים בענין של קדושה, באופן טבעי גם הילדים והנוער חשים בכך והם מצטרפים להתלהבות ולשמחה, באמירת הפסוקים, שירה ושמחה, לכבוד רבי שמעון בר יוחאי.
*
ידידי ר' שאול ע"ה ודאי ימשיך להיות "חייל של הרבי" גם בעולם העליון, לבקש ולדרוש למען עם ישראל את הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.
