ימי “בין המצרים” הינם ימי זיכרון לחורבן בית המקדש והגלות של עם ישראל. בימים אלו עלינו לזכור את הגלות והחורבן, ובעיקר את הסיבה והגורם למצב זה, כפי שאנו אומרים בתפילה: “ומפני חטאינו גלינו מארצנו”.
כדי שתהיה תועלת בזכירה, צריכה הזכירה להביא לידי מעשה אשר יסייע לתיקון גורמי הגלות והחורבן וכתוצאה מכך – תקרב את הגאולה השלימה.
בין העבודות הרוחניות שעל כל יהודי לבצע, ולהביא באמצעותן את הגאולה, ישנן כאלה הממחישות את הגאולה, ובכך הן מזרזות יותר את הגאולה השלימה.
לימוד תורה למשל, הינה עבודה רוחנית שממחישה את הגאולה, שהרי אמרו חז”ל: “אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה”. אולם, ישנו סוג מיוחד של לימוד תורה שבאמצעותו נעשית החירות מוחשית יותר והכוונה היא ללימוד עניינים הקשורים בבניין בית המקדש: צורת הבית, פרטי בנייתו, ועבודת הקרבנות – כפי שאלו באים לידי ביטוי בתנ”ך, בדברי חז”ל ובהלכה.
בהזדמנויות שונות אנו מוצאים התייחסויות של חז”ל בחשיבות העיסוק בפרטים ההלכתיים של בית המקדש. כפי שנאמר במדרש: “הואיל ואתם מתעסקים בו – כאילו אתם בונים אותו”.
כאשר הקב”ה מצווה את יחזקאל הנביא להגיד לבני ישראל את “צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו” – מספרים לנו חז”ל כי יחזקאל הנביא מביע את פליאתו על כך, שכן בני ישראל היו אז בגלות ומה טעם יש בכך. על כך נאמר לו שעל ידי זה “מעלה אני עליהם כאילו הם עסוקים בבניינו”.
כך היה גם בתקופת מרדכי הצדיק, לאחר שהמן הרשע גורם לגזירת כליה ח”ו של עם ישראל, הוא פוגש את מרדכי ורואה אותו יושב ועוסק עם תלמידיו בהלכות הקרבת העומר. חז”ל מספרים לנו כי המן הבין אז כי מזימתו השטנית הופרה.
הבה ונתבונן: באוויר ריחפה אז סכנה רצינית של השמדת העם כולו. בני ישראל מפוזרים ומפורדים בין העמים. בית המקדש שרוי בחורבנו והארץ בשממונה. בתוך כל זה יושב מרדכי ועוסק עם תלמידיו בדיני הקרבת העומר. כאילו בית המקדש עומד על מכונו, והדאגה היחידה היא כיצד להקריב את העומר.
זו התשובה הניצחת לכל אומות העולם ולכל ביטויי הגלות שבכל דור: הרגשת והמחשת חרות וגאולה באמצעות התורה.
העיסוק ב”תורת הבית” יוצר בנפש ציפייה לגאולה ותחושת ביטחון בגאולה הקרובה. יש בדבר גם מעין הכרזה והצהרה באזני העולם כולו שעם ישראל עתיד בקרוב להיגאל ולקיים את כל עבודות בית המקדש כהלכתן.
הגוי רואה את היהודי מתהלך לו טרוד, ולשאלתו מסביר לו היהודי כי הוא טרוד בחישוב מדות בית המקדש, ולכן הוא מתעמק במסכת מדות. הגוי נוכח לדעת כי בטחונו של היהודי בישועת ה’ גדולה כל כך עד שלדידו כבר עתה הגלות כאילו אינה מתקיימת.
לסיכום מעשי: בימי “בין המצרים” יש ללמוד את “תורת הבית” – בספר יחזקאל (שבתורה שבכתב), במסכת מדות (שבתורה שבעל-פה) ואת הלכות בית הבחירה והגאולה (בספר “משנה תורה” לרמב”ם).
כשם שאמרו חז”ל: “כל העוסק בתורת עולה – כאילו הקריב עולה” כך יצרף הקב”ה את ה”מחשבה טובה”, שבעיון בתורת הבית, למעשה, ובמיוחד את העיסוק המילולי, שהרי דיבור נחשב כ”מעשה זוטא” ויחיש את המעשה של בנין בית המקדש השלישי בגאולה השלימה והאמיתית בביאת משיח צדקנו.
*על פי תקנת כ”ק הרבי מליובאוויטש, להוסיף בימים אלו בלימוד ענייני בית המקדש והגאולה, נערוך כנס תורה ואקטואליה בנושא, שיתקיים בעז”ה בבית הכנסת חב”ד – גאולת ישראל ביום ראשון ג’ מנחם אב (31.7.22) בשעה 20:00.
הנכם מוזמנים להשתתף בכינוס!
לפרטים >> לחץ כאן
