מדהים! לקרוא ו(לא) להאמין: הסברו הנוקב של הרבי מלפני 44 שנים לפיגוע שאירע אז וכאילו שהדברים נאמרו היום!

שיחה זו של הרבי מליובאוויטש, נאמרה ימים ספורים לאחר רצח ששה יהודים ליד ‘בית הדסה’ (ליל שבת קודש פ’ אמור תש”מ (1980)). בשיחה זו קובע הרבי כי אי התגובה לרצח קודם שאירע בעיר, הוא הגורם לרצח שאירע כעת.

 

כשנותנים מתנה (ארץ-ישראל) צריכים להכיר טובה עבורה ולא להיות כפוי טובה!

ידוע ציווי התורה” “אל תתגרה בגוי קטן”, ובפרט שכך יש לנהוג בחושך הכפול והמכופל של זמן הגלות.

אך יחד עם זה אמנם מצוה התורה שיש להתנהג באופן של “ואולך אתכם קוממיות”  ש”עבדי אתם ולא עבדים לעבדים”, לא כפופים לאף אחד ולא עבדים של אף אחד, אלא עבדים לקב”ה בלבד. שכשנוהגים כך מגיעים למצב של “עבד מלך כמלך”, ועד (כגירסא השניה) ל”עבד מלך – מלך” ללא כ”ף הדמיון. וזאת היות והוא מתנהג בהתאם לעבדו של המלך, בשומרו את שני הציוויים: “לא תתגרה בגוי קטן” הוא לא מתגרה באומות אחרות. אך יחד עם זה – הוא לא מוותר כקוצו של יו”ד על שום דבר הקשור ליהדות, תורה ומצוותיה.

ועל אחת כמה וכמה שאינו מוותר מה שהקב”ה הראה בו נס גלוי – ועד שכל יהודי ואפילו אומות העולם, אומרים ש”יד ה’ עשתה זאת” וזה: הנצחון של “מלחמת ששת הימים”, שבאופן ניסי, למעלה מדרך הטבע לגמרי, הקב”ה החזיר את ה”נחלת עולם” – (שעוד קודם היתה שייכת ליהודים, אלא ש”מפני חטאינו גלינו מארצנו”) ליהודים – לא באופן רוחני, אלא בצורה גשמית – הקב”ה לקח את הארץ הנבחרת שהיתה תחת ממשלה של עובדי עבודה זרה, ונתנה לעם הנבחר. אך בפועל הגיעו ל”גלינו מארצנו” שמורידים מעצמם את הבעלות על הארץ. אמנם הקב”ה לא נתן להם את הארץ לגמרי, אך נתנה באופן ניסי בכדי שהם יהיו ה’בעלי־ בתים’ שם.

ועל זה באה ההוראה מהקב”ה: כשנותנים מתנה צריכים להכיר טובה עבורה, ולא לומר שהיא דבר נחות ולא עיקרי ללא ואפשר להסתדר בלעדיה ולכן אין להחזיק בה – אלא כל שעל מארץ ישראל הוא גדול באיכות (ואפילו בכמות) – היות וזה שעל מ”ארץ הצבי” וכפי שהגמרא מסבירה, שכשם שצבי כאשר מתווסף לו יותר בשר – מתרחב העור ממילא, כך כשמגיעים לאותו מקום יהודים ועניני יהדות – המקום מתרחב עד להתרחבות בגשמיות, כפי שהגמרא מספרת מעשה שהיה.

והיות וקיבלנו את הארץ מתנה מאת הקב”ה בעצמו – לכן אסור עלינו להיות כפויי טובה, רחמנא ליצלן. כפיות טובה היתה חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת (מלבד החטא שבאכילה), והיא היפך אמירת התודה לה’ במצוות ביכורים, בה אומרים את ה”והגדת” שמשמעותה היא הכרת טובה והודיה לה’ על המתנה שהנחיל לו, ועד להבטחה שלשנה הבאה (ועד סוף כל הדורות) הוא ישנה ויביא שוב ביכורים, על־ידי שיקח את המתנה גם לשנה הבאה,ויתנהג על־פי התורה. שכל הנ”ל הוא שלילת מסירת הארץ מצד כפיות טובה בלבד.

אך כעת התרבה כל־כך החושך כפול ומכופל של הגלות עד שהגיעו למצב (שלא זו בלבד שלא מכירים טובה, אלא יתירה מזו הגיעו למצב) של פיקוח נפש !!!

ובהקדים: בכדי שלא יהיו ספיקות כיצד לפרש את הגמרא, ואיזה סברות עמוקות ללמוד בה – נתן הקב”ה את השולחן ערוך בו יהיו פרוסות ההלכות בצורה ברורה וללא כל ספק מהי ההלכה.

הדין דלקמן הוכנס בהלכות שבת, והדין:

בשעה שנוצר מצב שיש ספק ואפילו ספק־ ספיקא שתפתח, חס ושלום, הארץ ותהיה נוחה ליכבש בפניהם – אזי צריכים להתייצב נגדם עם נשק, למרות כשכל מטרתם היא קש ותבן.

התורה נצחית – ושום שוחד לא ישנה זאת!

הלכה זו היא פסק דין ברור של מלך מלכי המלכים הקב”ה בתורתו “התורה הזאת לא תהיה מוחלפת”” – שום שוחד, שום כסף, שום כסא ושום ציבור – לא ישנה אפילו כקוצו של יו”ד מתורתו של הקב”ה, בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה, שעל שניהם פסק הרמב”ם בספרו היד החזקה, שהאומר על התורה שבעל־פה שאין היא תורה מן השמים – כופר בעיקר !

והדין ברור: כשיש חשש ש”תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם” צריכים לאחוז בנשק!

אך החושך כה כפול ומכופל עד כדי כך, שגם במצב כזה לא תפסו את עצמם לנהוג על־פי שולחן ערוך, אלא מחפשים מוצא בדרכים דיפלומטיות, עושים וועדות ומארגנים אסיפות, נושאים ונותנים ומתקוטטים על הכסאות – אך בפועל, מכל הדיבורים לא יוצא שום דבר! ועדיין נוחה הארץ להיכבש לפניהם.

הרי מיד נוכחו לדעת שהם לא תובעים “תבן וקש” בלבד אלא שטחים – ולצמיתות. בתחילה הם דרשו שטח מסויים, כשעבר זמן מסויים – דרשו שטח נוסף, ועד שדרשו את ירושלים, ובכל זאת לא היה די תוקף לומר שזה מופרך לגמרי היות וכך כתב הקב”ה בתורתו – “התורה הזאת לא תהא מוחלפת” – שהיא נצחית בכל המקומות ובכל המצבים, כולל דין זה שאסור למסור להם דבר העלול לגרום ש”תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם”.

אך בפועל נתנו להם נפט, נתנו להם שטחים, נתנו להם הרים וגבעות! ענינים המעמידים בסכנה את כל מי שנמצא בארץ ישראל! עד שכך אומרים כל המומחים הגויים לעניני צבא בחוץ לארץ – וזה אף פורסם בשמם בכתבי עת הן בחוץ לארץ והן בארץ [גם מומחים יהודים מארץ ישראל אמרו זאת – אך חלקם הורדו מכיסאותיהם, חלקם הוצרכו להתחרט ולהסביר שלא לכך התכוונו, ועל חלקם הטילו אימה עד כדי כך שמלכתחילה הם שתקו !].

ישנם הטוענים: הרי צריכים שלום, והצד שכנגד הם אוהבי ישראל, ועד שהערבים הנמצאים במקום פלוני רק מצפים לרמז מהיהודי שהוא רוצה שלום, ומיד הם ירוצו ויפלו על צווארו וינשקוהו (“וישקהו” ללא נקודות מעליו אלא נשיקה אמיתית) וזה יבטיח שלום לבנים ולנכדים.

ובכדי להוריד טעות זו יש לדעת שהאומרים כך אינם “טועים” (אלא שקרנים’), היות וכל אלה שעתה מדברים כך באופן חפשי – הם אלה שטענו בתחילה שזוהי סכנת נפשות ממש!!!
וכדלקמן:

 

לא מגיבים ולא רוצים למצוא את רוצח הבחור יהושע סלמה!
רצח הבחור יהושע סלמה הי”ד, אירע בי”ג שבט תש”מ (13.1.1980)

דבר איום אירע בעיר חברון: ירו על בחור ה’ יקום דמו – שלא היה לו נשק – באמצע העיר! עובדה זו כשלעצמה מראה במי מדובר, ועם מי יש לנו עסק. מלבד העובדה שעוד קודם לרצח כבר אמרו בגלוי ראש העיר וראשי שאר העיירות מה הם רוצים – רק שכעת זה הגיע למעשה בפועל. והיה לא תהיה לטעון שהגיע השלום, וכל הערבים – ובפרט אלו היושבים בעיר העקובה מדם – יהיו אוהבי ישראל! ודאי ש”יד ה'” היתה בזה בכדי שסוף־ כל־סוף יראו את האמת ה”בולטת לעיני השמש” ואף כל אומות העולם מבחינים בה. אך ישנם אנשים ספורים, שלדאבוננו “יצרם אנסם”, והם לא נבהלו אפילו ממאורע זה – ולא זו בלבד, אלא הם יודעים עד היום הזה היכן נמצא מי שביצע את הרצח.

מפורסם בכל העולם כולו שהבלשים המובחרים, היודעים לפעול דברים נסתרים, ענינים שעבורם מוכרחים לערמומיות ולתחבולות, וכמו מציאת משהו בצד שכנגד – הם אלה הקשורים ל’מוסד’ ולשב”כ.

והנה, עברו כמה שבועות רצופים ועם כל שירותי הבטחון המהוללים – עדיין לא מצאו את מי שירה באותו בחור ישיבה!! הסיבה היחידה לכך שלא מצאו אותו, היא: שלא רוצים למצוא את הרוצח, היות וחוששים מ”מה יאמרו הגויים” ואם ימצאו אותו יהיו מוכרחים לעשות לו משהו – לכן לא ‘מוצאים’ אותו.

ולמרות שרצח זה התרחש באמצע העיר ולא במדבר, ובעיר שיש בה אנשי קשר ומשתפי פעולה מבין הערבים, שהם יודעים את כל הידיעות המתרחשות לפנים מהפרגוד בכל־ זאת מכריזים: לא יודעים, לא מוצאים. ולא עושים מאומה נגד מי שירה על יהושע סלמה ה’ יקום דמו !

ועד כדי כך התדרדרו: למחרת המאורע – ירד הנושא מסדר היום בעיתונים. הפסיקו לדבר כליל שיש התחייבות בטחונית למצוא את הרוצח ומסייעיו, ולהגיב בפעולה מעשית ראויה בכדי שיהיה “למען ישמעו וייראו”.

וביותר אינו מובן: ידוע, שכאשר חיפשו את “יוסל’ה” [שוכמאכר] – כלל לא התחשבו בעולם. הסיחו את דעתם מבטחון שלשה מליוני יהודים בארץ הקודש, ותמורת זאת שלחו מרגלים לכל העולם כולו – תוך בזבוז הון כסף – בכדי למצוא את “יוסל’ה” הידוע. ואילו כעת, כשמדובר אודות שפיכות דמים בעיר האבות – כבר עברו שבועות, ו”אין פוצה פה ומצפצף” היכן נמצא הרוצח !

וכל הויכוח הוא רק, אם רצו או לא רצו מלכתחילה למצוא את הרוצח, היות ופחדו מכך שודאי ימצאוהו, כיון שיודעים את כל הדרכים למוצאו – כמו שמצאו את כל מי שרצו למצוא – על־ידי המרגלים הנמצאים במחנות הערבים ובעריהם, כידוע ומפורסם – אינני מגלה כאן סודות, אלו דברים הידועים לכולם.

ישנה דעה נוספת, לפיה יודעים מי הרוצח וכבר יודעים היכן הוא נמצא, אך אם יפרסמו זאת יהיו מוכרחים ללוכדו, אך היות ופלוני בן פלוני עלול להתרגז מכך – לכן החליטו להמנע בכלל מלדבר אודות זה, וממילא ישכחו מכל הענין וכך יחזור לשרור השקט והשלווה, ובלשונם – “שלום על ישראל” – הזהו השלום שתמורתו רוצים הם לוותר על הכל?!

אכן, הם רוצים לוותר על הכל – לא כדעת הטועים שזה יפסק בירושלים עיר הקודש – אלא מנוי וגמור עמם להחזיר את ירושלים !!! הם רק ממתינים לזמן המתאים שהרוחות ירגעו, ואז יכינו נוסח – בעזרת כמה דיפלומטים ופוליטיקאים – עבור דברים מסויימים, כך שיגישו זאת בכזה ‘מגש’ שידברו אודות דברים אחרים וצדדיים מבלי הדגשת הנקודה האמיתית, שמוסרים את ירושלים עיר הקודש, וכך אף לא ירגיש בזה, וממילא אף אחד לא יתלונן על זה.

 

המתירים למסור השטחים – מתירים גם את מסירת בני ברק, כפר חב”ד וקרית צאנז!

וכאמור, אין מדובר כאן אודות קדושת ירושלים, אלא על “תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם”. ואותם אלה האומרים שמותר למסור שעל בגולן, ביהודה ושומרון וכיוצא־ בזה – הרי בכך הם פוסקים את אותו דין בדיוק גם על הר הבית, על ירושלים העתיקה, על ירושלים החדשה, על בני ברק, על כפר־ חב”ד, על קריית צאנז ועל כל חלק בארץ ישראל – שעל כל אלה חל הדין שכשרוצים למוסרו – או אפילו שעל ממנו – אזי זה גורם ש”תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם”.

אך בפועל, באים ומשכנעים אותם שיפרסמו שדין זה הוא רק אודות יהודה ושומרון ואין הוא קשור להלכות שבת, אך בפועל זהו היפך הנאמר בשולחן ערוך שכל הטעמים הנ”ל חלים גם על בני ברק, על כפר חב”ד, על תל־אביב, על חדרה, על נצרת, על ירושלים העתיקה ועל ירושלים החדשה וכן על כל ארץ ישראל כולה, היה” לא תהיה !

היות והשתיקו את רצח סלמה ה’ יקום” דמו, ושכנעו את עצמם שעל־ידי שישתיקו זאת יהיה שקט, והגדילו לעשות ואמרו שעל־ידי־זה לא רק שיהיה שקט, אלא גם “שלום על ישראל” וזוהי הדרך לשלום אמיתי, רחמנא ליצלן – זה פתח את הפתח למה שאירע בשבת קודש האחרונה בעיר האבות חברון”!! כבר עברו שלושים ושש שעות מאז, ועדיין לא שומעים על מעשה בפועל – רק עושים אסיפה אחת ואסיפה שניה.
וכיצד הענישו את המסית?! לקחו אותו וזרקו אותו בין אחיו הערבים. במקום להשאיר אותו בחברון תחת משמר גירשו אותו לבין אחיו הערבים שם הוא חופשי לומר את דעותיו, להסית ולהדיח – וכל זאת הוא אומר בתור ראש העיר חברון, עיר האבות! – מדוע מניחים לו לצאת, הרי שם יכול הוא להזיק הרבה יותר לארץ ישראל מאשר במצב בו הוא נמצא תחת משמר ?! והסיבה שהשתיקו זאת אינה בגלל היהודים

אדרבה:

ביהודים הם אינם מתחשבים כלל. לא מפריעה להם העובדה שיבואו כמה “ילדים’ ויעשו רעש יניחו להם להרעיש ולאחר מכן ימשיכו להתנהג כרצונם, אמנם בתחילה לא תהיה ברירה ויניחו ל’ילדים’ לתפוס שטח, אך לאחר כמה שבועות כבר יצוו עליהם להסתלק.

הסיבה לכך שהם משתיקים זאת: הם פוחדים שמא ישמעו בוושינגטון שאין להם תוקף, עד כדי כך, שיורים ביהודי צעיר והורגים יהודים – באמצעות יריות ורימוני יד – באמצע הלילה, במקום פתוח שגרים שם שישים או שבעים דיירים.

אומות העולם מסתכלים עלינו כמו “סמרטוטים”!

ואירועים אלו מתפרסמים בחוץ לארץ עוד קודם שזה מתפרסם בארץ, היות ובארץ מנסים לעשות מזה סוד או לפחות לדחות את הפירסום בכמה שעות, ורק כשזה פורסם כבר בחוץ לארץ – לא נשארה להם כל ברירה והוכרחו לפרסם זאת. וכך – למרות שלא רצו בכך – ראו בארצות הברית איזה ‘סמרטוטים’ הם! דורכים להם על הראש והורגים להם יהודים באמצע עיר האבות – והם לא מגיבים במאומה !

ואפילו אם היה להם את התוקף לפעול כנדרש – עדיין לא היו נחסכים כל הקרבנות והדם שנשפך, רחמנא ליצלן, מאז תחילת חתימת החוזה האומלל של ‘קעמפ דייוויד’, שמאז התרבו המחבלים וקרבנות המחבלים, כידוע ומפורסם (ולמרות שהצנזורה של ארץ הקודש אינה מניחה לפרסם זאת – יודעים זאת בחוץ לארץ, וכך בסופו של דבר גם בארץ הקודש יודעים מכך).

ואותם אלה שאמורים להכריע את הכף יודעים מזה – ובכל זאת, ממשיכים באותה שיטה, שהיכן שרק נמצא גוי – לכל לראש מכריזים “ואנחנו כורעים ומשתחווים”! ולאחר מכן מחכים לרמז ממנו, מה מותר לעשות ומה אסור. וכשהוא מרמז שאפשר לכתוב בעיתונים שעומדים בתוקף – מדפיסים בעיתונים שעומדים בתוקף !

ואחר־כך כשהגיע יהודי תמים ותבע: “תעשו משהו בפועל”! – לא היתה ברירה, והיו חייבים לעשות משהו. ומה עשו?! שחררו את אותו ערבי מהשמירה שעליו, וכביכול “גירשוהו” הובילוהו לבין הערבים, והוא חזר מיד ‘לעבודתו’ – לעשות עם חבריו מה שעליו לעשות כעת רחמנא ליצלן. וכשחשבו שעדיין אין זה מספיק, עשו ‘טובה’ ליהודים: פוצצו בתים !

מובן איזה רושם זה יוצר אצל מנהיגי המחבלים, וכיצד “יבהלו’ מכך, בשעה שרואים שבמקום לפגוע בהם בצורה ישירה מפוצצים בתים, “שפך חמתו על עצים ואבנים”!

אמנם, אמת הוא שלפי מצב הממשלה, גם פיצוץ בתים הוא מעשה גבורה – שהרי זה היפך טבעם ורגילותם במשך שנים רצופות, בהם התרגלו להוביל את היהודים, היהדות וארץ ישראל בתור עבדים למצרים, עבדים לפלישתים, עבדים לערבים, ובפרט עבדים לאדונים (שמהם מקבלים כסף ונשק) היושבים בארצות הברית.

וממשיכים לנהוג כפי שהיה בחטא עץ הדעת מבטיחים “אכלתי ואוכל עוד” שימשיכו להתנהג בהתאם להתנהגות שהיתה עד עתה, שחס ושלום לעשות דבר העלול להרגיז את פלוני בן פלוני.

וכשקיבלו את ההחלטה בנוגע לחברון שאלו, מדוע לא עושים כלום במעשה בפועל?! וענו בחשאי, שאי-אפשר לעשות מעשה בפועל היות ולא רוצים להתגרות בוושינגטון !

והגרוע שבדבר: הָלְאוּ את המצפים לפעולה מעשית, ולמעשה – לא עשו כלום בכדי להראות את התוקף שאת התוקף אפשר להבהיר רק על־ידי מעשה בפועל.

הרצח בחברון – תוצאה מאי תגובה על הרצח הקודם!

וכאמור, בשבת קודש האחרונה ראו את התוצאות מכך שלא הגיבו – האירוע בעיר האבות חברון. ועדיין לא לכדו אפילו לא אחד ויחיד שנטל חלק בזה, למרות שיש מודיעין, וישנן ידיעות, ויודעים מה לעשות בכדי למצוא מישהו, וכשתופסים מישהו יודעים כיצד להגיע לשני, ועד שמגיעים לאותו אחד שירה בראש.

אמנם “גדול הוא הרועה ששומר את הכבשה הנמצאת בין שבעים זאבים”, וישנו הענין של “וצויתי את ברכתי”- אך עבור כל זה – צריך כלי המלובש בדרכי הטבע.

שזהו גם הפסק דין של השולחן ערוך. – אמנם כולם יודעים ש”גדול הוא הרועה”, ושהמגינים האמיתיים הם התורה והמצוות – אבל גם רבי יוסף קארו וכל המפרשים ידעו מזה, ובכל זאת זה לא מנע מהם מלפסוק יחד עם מאות רבנים, פסק דין המודפס גלוי ומפורש – שמסירת שעל אחד מהשטחים זהו סכנת נפשות ופיקוח נפש ממש!

והרי “לא ינום ולא יישן שומר ישראל”י, ועל־כן לא צריכים לראות ולהתחשב בשטויות ובטעויות שעשו וש”יצרו (של פלוני בן פלוני) הוא שאנסו” והקב”ה ירחם ברחמיו הגדולים בלא להתחשב בשום חשבונות, בפרט, שכידוע “כלו כל הקיצין”, וישנם יהודים – ש”יצרם אנסם” – שכבר אינם יכולים לחכות ומוכרחים לצאת מן הגלות.

(מעובד ע”פ שיחת מוצאי ל”ג בעומר תש”מ)