"על כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת" – יש לנו על מי לסמוך! • מאמר מהרב יוסף גערליצקי

"על כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת" – יש לנו על מי לסמוך!

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____

מחשבות ליום ג' תמוז – יום ההילולא הל"ב של הרבי זי"ע

ימים מבלבלים ולא פשוטים עוברים על ארץ הקודש ועל עם ישראל כולו. אנשים כבר אינם יודעים למה לצפות ולאן לשאת את עיניהם. "נו, מה יהיה"? שואלים אותי כמעט ביאוש בכל פינה ומכל ספסל ברחובות העיר. "משענת הקנה הרצוץ" שעליה סמכו רבים בארץ בבטחון ובזחיחות דעת, לא רק קרסה בקול רעש גדול, אלא נראה שאף הפכה להיות קנה המכוון כנגדנו, חלילה…

ביום גדול וקדוש זה של ג' תמוז, יום ההילולא של הרבי, משה רבינו של דורנו, שבו כולנו עוסקים בדמותו ובמנהיגותו של הרבי, אני מציע לקרוא קטע מעניין בגמרא על משה רבינו , שאולי מעניק סוג של מענה לשאלה "מה יהיה"…:

*

במסכת סוטה (יב, ב), בתוך ה'אגדתא' אודות לידת משה רבינו, מביאה הגמרא את הפסוק "וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים", ומסבירה הגמרא:

"…צופין ואינם יודעים מה צופין, מהגים ואינם יודעים מה מהגים, ראו [האצטגנינים/אסטרולוגים במצרים] שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. כיון דשדיוהו למשה, אמרו תו לא חזינן כי ההוא סימנא, בטלו לגזירתייהו [=אחרי שזרקו את משה בתוך התיבה למים, אמרו האצטגנינים "איננו רואים יותר את אותו הסימן", כלומר, כבר נעלם מושיען של ישראל במים, ולכן ביטלו את הגזירה להשליך את הבנים למים]".

וממשיכה הגמרא: "..מאי דכתיב "המה מי מריבה אשר רבו" – המה [המים] שראו איצטגניני פרעה וטעו". ומסיימת הגמרא: "והיינו דקאמר [=וזהו שאמר] משה "שש מאות אלף רגלי העם הזה אשר אנוכי בקרבו, אמר להן משה לישראל בשבילי ניצלתם כולכם" –  כל ששים ריבוא בני ישראל שיצאו ממצרים, חיו ונושעו בזכות משה רבינו כבר אז כשהיה בתיבה, כי בזכות שמשה הוטל אל היאור התבטלה הגזירה מכל בני ישראל.

המהרש"א ב'חידושי אגדות' על גמרא זו מחדד עוד יותר מכך: לא רק גזירת "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" התבטלה בזכות שמשה היה בתיבה ביאור; אלא גם הגזירות הקודמות של המצרים שנועדו להתעלל ולפגוע בעם ישראל, כמו "אם בן הוא והמיתן אותו" ועוד – גם הן התבטלו בזכות משה.

ובלשונו ""די"ל כיון דראו דנלקה מושיען (של ישראל), לא חשו עוד לפן ירבה ונלחם בנו כיון דלא יהיה להם מושיע" – שהעובדה ש"תו לא חזינן", שהיה נראה לאצטגנינים שמשה נעלם במים, שכנעה אותם שאין צורך כלל בגזירות שכבר גזרו שנים קודם לכן, כבר לא איכפת להם "פן ירבה" עם ישראל "ונלחם בנו ועלה מן הארץ" – כי בלי "מושיען של ישראל", גם אם ירבו, אין חשש שינצחו.

*

נפלאים הדברים: באותם רגעים קשים ומאיימים, שבהם משה רבינו מוטל בתיבה ביאור, והמצרים ואצטגניני פרעה מכריזים ש"לקה על המים" ו"תו לא חזינן" – הוא נעלם ואיננו נראה יותר, ואפילו עמרם הצדיק אבי משה אומר למרים בתו "בתי איה נבואתך?" הבטחת שמשה יגאל את ישראל והנה הוא נעלם ביאור!…;

הרי באותם רגעים ממש, ומתוך ועל-ידי אותה היעלמות ממש – משה מבטל בגופו ובמסירות-נפשו את כל הגזירות על עם ישראל, לא רק אותה גזירה שבגללה הושלך ליאור, אלא גם גזירות קודמות וקשות יותר. בזמן שכולם בטוחים ש"תו לא חזינן", "איננו רואים אותו יותר", פועל משה ישועה והצלה שאף אחד אינו משער. וכל זאת מסיבה אחת – כי אפילו המצרים עצמם יודעים שאין לעם ישראל שום אפשרות ל"נלחם בנו ועלה מן הארץ", אין כל אפשרות שתהיה גאולה לישראל, בלי משה רבינו!

*

ידידיי ורעיי, כמדומני, ששוב ושוב טועים אנו לסמוך על אדם פלוני, על מדינאי או איש צבא, על כוחנו ועוצם ידינו, על ידיד או תומך, כביכול "יהיה בסדר, הוא בצד שלנו, הוא יסדר את הענינים"… וכאמור, תמיד כל אלו מתבררים כ"משענת קנה רצוץ". אפילו המצרים ידעו – אין ישועה לישראל בלי משה רבינו, ובלשון רש"י בפרשת השבוע שלנו (חוקת כא, כא) "משה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל".

במכתבו של הרבי בתאריך ג' תמוז שנת ה'תש"י, כותב הרבי מילים ברורות ונפלאות: "על כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת, היינו להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בזה, אשר הוא הוא הנשיא והראש, ממנו ועל ידו הם כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות". בכל רגע נתון, קל וחומר ברגעי משבר וחרדה, עלינו להתבונן ולחשוב ולהעמיק שוב ושוב בכך שהרבי ממשיך לדאוג לנו ולמסור נפשו עבורנו, בכל רגע ורגע! יש תמיד על מי לסמוך שידאג לנו, והוא לא יושב בוושינגטון!…

גם ובעיקר, כאשר עומדים אנו כבר ל"ב שנים של מה שנראה לעינינו כ"העלם והסתר" איום ונורא אחרי פטירת הרבי, והעולם עומד ומכריז "תו לא חזינן" – "איננו רואים את הרבי", עלינו להתבונן ולהעמיק בדברים אלו:

לא זו בלבד שגם בימים אלו "אף כאן עומד ומשמש", ולא זו בלבד ש"יתיר מבחיוהי" ["יותר מבחייו" – כלשון התניא על צדיק לאחר פטירתו]; אלא הרבה יותר מכך – כל רגע של העלם הנראה בעינינו כחושך והסתר, בפנימיות הוא עצמו פעולתו הפנימית של הרבי להושיע ולהציל ולחזק את עם ישראל כולו. הרבי ממשיך להנהיג אותנו ואת העולם ועוסק ופועל בכל רגע ב"רגלי העם הזה"; כל חיינו ופעולותינו והצלחתנו היא "בשבילי ניצלתם כולכם", בזכות פעולתו של הרבי.

חסידים היו אומרים על כך משל, שעז איננה צריכה לדאוג מה היא תאכל, היא רק צריכה לעשות את תפקידה ולתת חלב, ובעל-הבית שלה כבר ידאג לכל צרכיה… כך גם אנו: אין לנו מה להיות מוטרדים ומודאגים ממה שקורה סביבנו, במזרח התיכון או בבית הלבן. אנו תפקידנו "לתת חלב" – להמשיך לעשות את מה התפקיד שנתן לנו הרבי, לזרז את הגאולה על-ידי הפצת המעיינות ו"עשרת המבצעים". והרבי שלנו, רועה ישראל ואוהבן, ימשיך לדאוג לנו כפי שדאג עד עתה, ולעורר רחמים עלינו לפני הקב"ה, שהכל יהיה בחסד וברחמים, ובניסים ונפלאות.

*

יש לזכור תדיר שהרבי פועל עבורנו ועל-ידינו ו"משליך חייו מנגד" בכל רגע ורגע בל"ב שנים חשוכות אלו, להצלת ולהצלחת כל אחד ואחת מאיתנו הגשמיות וברוחניות, ומבטל מעלינו את כל הגזירות הקשות – "זרעו בחיים" בזכות ש"הוא בחיים". יש להתבונן בעובדה זו ולהחדירה בפנימיות הכרתנו, ובלשון הרבי כאמור "להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בזה".

וכמובן, התבוננות זו עצמה מעוררת עוד יותר את הזעקה והגעגועים  – עד מתי ייראה ב"'עולם' מלשון 'העלם'" ש"תו לא חזינן"?! ודאי הגיע הזמן שנראה כולם לעיני בשר את מנהיג ישראל בגלוי, כאשר נתראה עם הרבי בביאת משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה.

למאמרים נוספים >> לחץ כאן