כבוד הדדי בין יחידים
ל"ג בעומר הוא יום סגולה, יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי[1], התנא הגדול שגילה את הפנימיות שבתורה והחדירה בישראל.
נוסף על כך מספרים לנו חז"ל בגמרא[2], שתלמידיו של רבי עקיבא מתו משום "שלא נהגו כבוד זה בזה", וביום ל"ג בעומר חדלו למות.
אם מדובר באנשים שהגמרא מעידה עליהם שהם "תלמידי רבי עקיבא"[3] – ודאי היו ראויים לתואר זה משום שלמדו ונהגו כפי שהורה להם רבם התנא הגדול והחכם הדגול.
לפי זה מובן שהעובדה שלא נהגו כבוד זה לזה נבעה לא מחמת דברים של מה בכך, חלילה, כי אם מסיבות מתאימות לדרגתם.
ההסבר הוא, על פי הידוע שישנם דרכים שונות בעבודת השם, בלימוד התורה וקיום המצוות. תלמידי רבי עקיבא נהגו כל אחד בדרכו שלו, אם כי מובן שקיימו את כל התורה והמצוות במילואן ושלימותן. זה שם את הדגש על אהבת ה', השני על יראת ה', וכך הלאה. בהיותם אנשי אמת ומסורים לדרכם שנראתה להם האמיתית – הניח כל אחד שדרכו היא הנכונה והאחרים נראו לו כחסרי השלימות האמיתית, לפיכך לא נהגו כבוד במי שלא הלך בדרכם.
כיוון שכל סיפור שמספרת לנו התורה, שבכתב ושבעל-פה, מהווה הוראה והדרכה לכל אחד ואחת מבני ישראל – אף כאן אנו לומדים, בין השאר, כי אמנם כל יהודי צריך לעבוד את ה' עבודה מושלמת ומסורה, בלימוד התורה וקיום המצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו, אך יחד עם זה – צריך וחייב אדם להביט בעין יפה על כל שומר תורה ומצוה ולנהוג בו כבוד גדול, אף אם דרכו היא לא דרכו הוא, כיון שהוא עובד ה' וההבדל הוא רק אם עובדו מתוך אהבה או מתוך יראה וכד'.
יתר על כן: אף אם פוגשים מישהו שעדיין לא הגיע לעבודת ה' כפי הדרוש – יש לנהוג כבוד גם בו, כהוראת חז"ל: "והוי דן את כל האדם לכף זכות"[4], כי יתכן שאין האשמה בו אלא בחינוכו ודרכי גידולו. על אדם כזה יש לרחם ולהשתדל לעזור לו להתעלות ביהדות, בתורה ובמצוות, והעזרה צריכה להיות באהבה וכבוד ודרכי נועם.
ויהא לנו דוגמא התנא רבי שמעון בר יוחאי, שרצה לתת כל הזכויות שלו לטובתם של כל אלה שאין להם זכות משלהם, של כל העולם כולו, כולל – אלה שלא ראה מימיו[5], כלשונו: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"[6]
אלה הם הלקחים מיום הסגולה – ל"ג בעומר
(הרעיון מיוסד על מכתב מי"ג באייר ה'תש"ל)
[1] משנת חסידים: ביום ל"ג בעומר מצוה לשמוח שמחת רשב"י ובפרי עץ חיים: דרשב"י צוה לשמוח בן (בל"ג בעומר).
[2] מסכת יבמות סב, ב.
[3] שאמר "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה"
[4] אבות פרק א, משנה ו.
[5] ראה היום יום עמוד קיג.
[6] מסכת סוכה מה, ב.
