בשבת קודש, נקרא בתורה את פרשת ‘יתרו’ הכוללת בתוכה את מתן תורה ועשרת הדברות. רצוי מאוד שכל אחד ואחת מכם, יחד עם הילדים גם אלו שלפני בר ובת מצווה, ישתדלו להגיע בשבת קודש לבית הכנסת כדי לשמוע בקריאת התורה, את עשרת הדברות.
בפרשתנו נאמר בנוגע למתן תורה, ‘ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים… וקול שופר חזק מאוד… וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן…’. אומרים חז”ל כי, בעת מתן תורה, ציפור לא צווח ושור לא געה משום שבעת מתן תורה כל העולם היה חדור בקדושת התורה. על כך נשאלת השאלה מדוע ועל מה, הרעש הגדול שהיה בעת מתן תורה? לשם מה זקוקים לקולות וברקים גשמיים? הרי העיקר בתורה היא חכמתו של הקב”ה שכולה רוחניות וכפי שהגמרא (שבת ק”ה, ע”א) אומרת על המילים ‘אנכי ה’ אלוקיך’ ש’אנכי’ נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית אני את עצמי כתבתי ונתתי לעם ישראל) ועניין רוחני כ”כ גבוה מופיע בתורה רק ברמז, בנוטריקון ואילו, הגשמיות באה לידי ביטוי באמצעות קולות וברקים וברעש הכי גדול?!
מסביר הרבי, דבר זה בא ללמדנו שעיקר נתינת התורה לעם ישראל, הינה בכדי לפעול בגשמיות העולם ושאת ה’אנכי’ – עצמות אין סוף ברוך הוא, ניתן לגלות רק בעולם העשייה הגשמי ע”י לימוד התורה וקיום המצוות באמצעות הגוף הגשמי וזאת משום שהעליון ביותר יורד ומתגלה דווקא בתחתון ביותר. ולכן, התורה ניתנה לבני אדם כאן בעולם הזה הגשמי ולא למלאכים בשמיים כפי המבואר בדברי חז”ל בתשובתו של משה רבנו למלאכים על טענתם מדוע נתן הקב”ה את התורה לבני אדם ולא למלאכים?! ועל כך ענה משה רבנו למלאכים “כלום יצר הרע יש ביניכם? קנאה יש ביניכם?” דווקא היכן שיש יצר הרע, שם ניתנה התורה כדי שיהודי יוכל בכוח התורה לגלות אלוקות בעולם הגשמי ע”י הפיכת יצר הרע, לטוב. ודווקא ע”י קיום המצוות בעשייה גשמית ניתן לגלות אצל כל יהודי את עצמותו של הקב”ה ‘אנכי ה’ אלוקיך’. כפי הנאמר בגמרא (פסחים ס”ח, ב’) ‘אמר רב יוסף, אי לאו האי יומא (=לולא היום) של מתן תורה, כמה יוסף איתא בשוקא (=קיימים בשוק)’, שהתורה מרימה את האדם והופכת את השוק למקום קדוש.
ביום שני הקרוב כ”ב שבט, יחול יום השנה (יארצייט) של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע”ה ז”ל אשת כ”ק אדמו”ר הרבי מליובאוויטש זי”ע שהסתלקה לגנזי מרום ב- כ”ב שבט תשמ”ח (1988).
כדאי ורצוי להוסיף ביום זה לזכרה, בשלושת העמודים עליהם העולם עומד: תורה לימוד תורה) עבודה תפילה) וגמילות חסדים (=צדקה).