מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
מעשה בצדיק שבילדותו היה עילוי מופלא שהיה שוקד בלימוד התורה בעיון בהתמדה גדולה. יום אחד לאחר שעות של לימוד מעמיק ב"חיידר", בית ה'מלמד', עמד לנוח לרגע מלימודו, והסתכל בחלון הפונה אל הרחוב בעיירה היהודית. הנה כאן עומד שואב המים, ושם העגלון, ופה עומד השכן ומנסה לשוא לרסן את העז השובבה. עולם אחר ושונה כל כך מעולם התורה שבו הוא שקוע כולו.
נענה ה'מלמד' הזקן ואמר ל'עילוי' הצעיר בחריפות: "דע לך תלמידי, עדיף עשרת מונים מי שעומד בחוץ, ומסתכל מהחלון פנימה, על פני מי שעומד בפנים, ומסתכל מהחלון החוצה…"
שנים רבות אחר-כך היה הצדיק חוזר על אותה גערה של המלמד הזקן, ומשנן אותה שוב ושוב לתלמידיו: פחות חשוב היכן אתה נמצא, מה שחשוב הוא היכן אתה רוצה להיות.
אנו מציינים היום את חג הגאולה של האדמו"ר האמצעי, רבי דובער, בנו וממלא-מקומו של אדמו"ר הזקן בעל התניא. אחת האמרות המפורסמות ביותר שלו הן, שאחת ממטרותיו ושאיפותיו בהרבצת תורת החסידות היא, שכאשר שני יהודים יפגשו זה את זה ברחוב, הם "ידברו על 'יחודא-עילאה ויחודא-תתאה". כלומר, יעסקו בענינים הנעלים והעמוקים ביותר בתורת החסידות,בסתם פגישה באמצע הרחוב.
האם מטרתו של אדמו"ר האמצעי שכל יהודי, או שכל חסיד, יהיה עד כדי כך פרוש ומרומם מעניני העולם, שכל מה שיש לו לדבר עם חברו זה רק על עולמות עליונים וייחודים נשגבים?
מי שמכיר את ההיסטוריה החבדית, או בכלל את ההיסטוריה היהודית של אותה תקופה, תחילת המאה-ה19 ברוסיה, יודע שדוקא אדמו"ר האמצעי הוא זה שחולל את המהפכה העצומה, שבמסגרתה אלפי יהודים הפכו לחקלאים ולעובדי אדמה חרוצים. הוא הקים מושבות חקלאיות שלמות של יהודים, השיג עבורם קרקעות ומכונות, כדי שסוף סוף יוכלו להתפרנס בכבוד מעמל כפיהם.
איך מתיישבת העובדה הזאת עם השאיפה ליצור מין יהודים כאלו שבאמצע הרחוב ידברו על "ייחודא עילאה"?
התשובה טמונה בגערתו של המלמד הזקן: העיקר הוא לא מה במה תעסוק רוב היום, אם תהיה בתוך בית המדרש או בשדה החרושה; מה שחשוב הוא – מה באמת מעניין אותך…
אם אברך 'כולל' שלומד 16 שעות ביממה תורה, כאשר יפגוש את חבירו ברחוב הם ידברו ביניהם על החדשות ממשבר הרכבת הקואליציה – יתכן שמה שבאמת מעניין אותו, הרצון האמיתי שלו, הוא לא בדיוק לימוד הסוגיא שלמד היום..
שאיפתו של אדמו"ר האמצעי היתה שגם יהודי שעובד לפרנסתו רוב שעות היום, ומכיר היטב את הבלי העולם ואת קשייו, הרי שברגע שהוא פוגש ברחוב את חבירו, הוא לא יספר לו לא על העבודה ולא על ההמצאה החדשה של מחרשה משוכללת..; הוא אמנם עוסק בנושאים אלו במרץ כל שעות היום – אך הם לא מעניינים אותו, לא עבורם הוא חי ולא הם חייו.
מה באמת מעניין אותו, מה הדבר עליו הוא חושב בשעות הפנאי, מה נותן לו טעם לחייו? – מאמר החסידות שלמד לאחרונה! "שלום ידידי, מה נשמע? מה חדש אצלך?" "בדיוק רציתי לספר לך, אתה חייב לשמוע מה התחדש לי במאמר שלמדתי אתמול!…"
כך הסביר הרבי את המסופר בתחילת פרשתנו על יעקב אבינו: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". ומפרש רש"י, שהקיף את ראשו באבנים כדי שלא יפגעו בו חיות רעות. נשאלת השאלה – וכי על הגוף אין צורך לשמור מחיות רעות? רק על הראש?
מסביר הרבי שאותן 'חיות רעות' הן טרדות העולם הזה, שאליהן יצא יעקב אבינו. יעקב עוזב את "ישיבת שם ועבר" בה למד תורה ארבע-עשרה שנה ברצף, והוא הולך לעסוק בשור וחמור וצאן, אצל לבן הארמי, להיות שקוע יום ולילה בעיסוק בעולם הזה.
יעקב דואג רק לדבר אחד – שהראש יהיה שמור מאותן חיות רעות. "יגיע כפיך כי תאכל", הידיים יכולות לעסוק בגשמיות, ביגע וביזע, כל שעות היממה; אבל חלילה וחס שהראש לא יעסוק בגשמיות. הראש, המטרה העליונה, הרצון האמיתי בחיים – אסור שיגעו בו כלל "חיות רעות". הראש חייב להישאר כל הזמן כאילו הוא עדיין ב"ישיבת שם ועבר". שום דבר לא מעניין אותו חוץ מהאמת, תורת ה', שהיא "אמת ה' לעולם".
אנו עומדים בימי ההכנה לקראת חג הגאולה י"ט כסלו, שבו רבבות מעם ישראל מגיעים להתוועדויות י"ט כסלו, לקבל משהו מהאור הגדול, של היום שבו "אור וחיות נפשנו ניתן לנו".
צריך לזכור שהעיקר זה "להסתכל פנימה", לשאוף להיות חסיד, שחסידות, והפצת חסידות, תהיה הדבר המרכזי שמעניין אותנו ושמעסיק את מחשבותינו; נגיע להתוועדות לא רק כדי "להיות בפנים", בתוך ההתוועדות, אלא שההתוועדות תיכנס לתוכנו.
ומשמחת חג הגאולה, נצא כולנו עם כל עם ישראל לשמחת הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.