“כרצון איש ואיש”
המאורעות המסופרים במגילת אסתר לא באו רק לספר לנו את סיפורי העבר, כי אם נועדו ללמדנו לקח ביחס להווה ולעתיד. לכן, כשאנו קוראים את המגילה עלינו להתבונן בהתרחשויות המסופרות בה במגמה למצוא את מוסר ההשכל ואת ההוראה עבורנו.
במשמעות זו פירש הבעש”ט הק’ את המשנה: “הקורא את המגילה למפרע – לא יצא[1]” – מי שקורא את המגילה “למפרע” כלומר – כסיפור ענין שהיה רק בעבר, לא יצא ידי חובת קריאת המגילה, משום שיש לקרוא אותה כסיפור בעל תוקף להווה ולעתיד.
מכך מובן שיש ללמוד הוראות מכל פרט ופרט מפרטי המאורעות המסופרים במגילה. כן מובן מן האמור שההוראות הנלמדות מן המגילה תקפות גם לגבי נשים, שהרי שמה של המגילה – מגילת אסתר – מורה על הדגש המושם בה ביחס למעלתן של נשי ובנות ישראל. כך גם לגבי ילדים. שכן ממטרות עצם כתיבת המגילה, ככתוב בה במפורש, היא – “וזכרם לא יסוף מזרעם”[2]. כלומר – שהמגילה תזכיר את המאורעות ולקחיהם גם ל”זרעם”, לילדים כשם שכל פרשת נס פורים הקיפה “נער וזקן, נשים וטף”.
על פי זה מתבקשת תשומת לב לכך שהמגילה פותחת בתיאור מאורעות שאינם קשורים, לכאורה, באופן ישיר לנס פורים.
ברור, איפוא, שכל פרט ופרט ממאורעות אלה מהווה גם הוא לקח ומוסר השכל, הוראת דרך בחיים, ורמז שבקיום ההוראות הללו זוכים לניסים ולישועות.
כך, למשל, מסופר במגילה שמרדכי היה “יושב בשער המלך”. מה ההוראה שבדבר?
נשים לב גם לפרט נוסף. המגילה בתחלתה מספרת לנו על המשתה שערך המלך אחשורוש בשנת שלוש למלכו, ומציינת כי השתיה שהוגשה לנוכחים היתה “כרצון איש ואיש”. חז”ל מסבירים כי פקודת המלך היתה לאפשר מזון ומשקה כשר למרדכי, ולכל מי מ”עם מרדכי” שירצה בכך.
כלומר: למרות גדלו של אחשורוש “המולך מהודו ועד כוש”, ולמרות העובדה שהיהודים היו אז במצב לא מזהיר כל-כך, מצב של “מפוזר ומפורד בין העמים”, דאג אחשורוש לספק מזון כשר עבור היהודים שהוזמנו למשתה.
ההוראה מפרט זה קשורה עם ההוראה שישנה בציון העובדה שמרדכי “יושב בשער המלך”:
יהודי עלול לחשוב שכאשר הוא נמצא ב”שושן הבירה” ב”שער המלך” אין לו להפגין באופן גלוי את יהדותו ולהבליט את העובדה ש”דתיהם שונות מכל עם”. הוא אמנם יזהר מלהיכשל, חלילה, במאכל אסור, אך יעשה זאת בלי הבלטה ובלי שיורגש הדבר. מדוע לו לגרום שיסתכלו עליו כעל אדם “שאינו מן הישוב” המחזיק בחוקים “נושנים”?… יש כאן גם ענין של “התגרות” בגויים…
כלפי כך באה ההוראה במגילת אסתר, שגם במשתה שנמצא שם המן ושאר שרי אחשורוש הגויים, הרי גם מי שנמצא “בשער המלך” מכריז בגלוי ובמופגן כי עליו לאכול אך ורק מזון כשר.
-
האמת היא כי כל החששות אין להם בסיס. אדרבה: כל אדם, ואפילו גוי, מכבד את מי שמתנהג באומץ ואינו מסתיר את זהותו האמיתית. כאשר מישהו מנסה להסתיר את יהדותו, הרי בלבם פנימה הם מזלזלים בו ורואים אותו כצבוע ורמאי, הבוש בעצם מהותו. במקרה כזה הוא מאבד את שארית האימון כלפיו ואז לא מתחשבים בו כלל.
בכל אופן – יהודי צריך לעשות כרצון הקב”ה, שהוא מלך מלכי המלכים, ו”לב מלך ביד ה'”[3], ואז הוא מצליח בכל עניניו, גם כשהוא נמצא ב”חברה גבוהה” ובטרקלינים מפוארים.
* *
חשיבות יתירה להדגשת יהדותו של אדם כאשר הוא נמצא בחברה מגוונת ו”מכובדת” ואפילו יותר מאשר כשהוא נמצא בביתו שלו.
יהודי צריך לשמור ולקיים את כל התורה ומצוותיה בתכלית השלימות וההידור בכל מקום ובכל מצב שבו הוא נמצא, בין אם הוא בביתו ובין אם הוא ב”שער המלך”. הקב”ה נמצא בכל מקום ומקום – “הנה ה’ ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו, ומביט עליו, ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי”[4].
אך כאשר הוא נמצא במקום פומבי – חשוב שבעתיים שיתנהג כרצון הקב”ה, שכן אם הוא נכשל במקרה כזה חלילה – אין זה רק כשלון פרטי, כפי שזה כאשר הוא נכשל בבית חלילה, כי אם מכשול לרבים, ויש לכך השלכות על התנהגותם של רבים אחרים.
במקרה כזה הרי גם אם ישוב בעתיד בתשובה יוכל רק לתקן את עצמו. אך לא את הרבים שנכשלו בגללו.
* *
כך גם יש לחנך את הילדים. אם יהודיה צריכה להדריך את ילדה כי עליו לברך על הסוכריה “שהכל נהיה בדברו”, ובקול רם. גם כאשר הוא נמצא בחברה שאינה נוהגת כמוהו.
בכך מחדירה האם בילד את ההכרה כי האמונה בה’ וההתנהגות כרצונו אינה דבר נוסף על מהותו. כמו בגד וכללי נימוס וכו’, כי אם חלק ממהותו העצמית כילד יהודי. בגדים וסדרים ניתנים לשינוי והתאמה על פי השונה בכל מצב ובכל מקום, אך עצמותו ומהותו של האדם אינם מתחלפים ואינם משתנים. כך לומד הילד כי יהדותו אינה דבר צדדי כי אם דבר מהותי, חלק מעצם ישותו.
ילד יהודי צריך להתגאות ביהדותו, וגאוה זו תלוה אותו גם כאשר יגדל ויבנה בית בישראל. הבית צריך להיות ניכר בבית יהודי על כל פרטיו.
כך גדלים יהודים שהם כמו מרדכי אשר “לא יכרע ולא ישתחוה”, אינו מתפעל מן הגויים ולא מתרבותם.
דבר זה יביא ליד כך שכל יהודי יתגלה כמלך, כלשון חז”ל – “כל ישראל בני מלכים הם”[5]. ואף – מלכים.
ויגיע המצב של “והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך”[6]. עם בוא הגאולה השלימה והאמיתית על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.
הרעיון מיוסד על שיחת פורים תשמ”ב
[1] מסכת מגילה פרק ב, משנה א.
[2] מגילת אסתר ט, כח.
[3] משלי פ”א א’
[4] תניא תחלת פרק מא.
[5] מסכת שבת דף סז עמוד א’
[6] ישעיהו מט, כג.
