בט"ו בשבט השנה נתחיל "ליהנות מהחיים"… • מאמר מהרב יוסף גערליצקי

בט"ו בשבט השנה נתחיל "ליהנות מהחיים"…

 

מאת הרב יוסף ש. גערליצקי
שליח הרבי ורב מרכז תל-אביב
_____
מעשה בעשיר אמריקני שהיה בעל נכסים וממון רב, שלעת זקנותו רכב לעצמו את ה'קדילאק' המתקדמת ומפוארת ביותר שניתן היה להשיג, ונהנה היה לשבת ולנהוג בה ולהראות לכולם את כבוד עושרו. לא נחה דעתו עד שכתב בצוואתו, שהוא דורש שיקברו אותו אחרי מותו כשהוא בתוך מכונית ה'קדילאק' שלו.
ואכן, ביום מותו רכשו עבורו חלקת קבר גדולה, כדי שיוכלו לחפור בה בור ענק שבו תיקבר המכונית הגדולה יחד עם בעליה. באותו זמן עבר שם עובר-אורח פשוט, שהביט בעינים משתאות על המחזה המשונה, כיצד המנוף מרים את ה'קדילאק' הנוצצת, שבתוכה העשיר המת, ומוריד אותה אל תוך הקבר… עמד אותו אדם והכריז בהתלהבות: Well, That’s Called Living!" " [="זה נקרא לחיות!"]…
איך באמת חיים ו"נהנים מהחיים"? האם יש הנאה אמיתית בעולם שאינה נמוגה אחרי רגע? האם יש עונג אמיתי שאינו בר-חלוף?
*
במאמריו ושיחותיו של הרבי בנושא ט"ו בשבט, מאריך הרבי בהסברים נפלאים על ההבדל בין גידול התבואה בשדה ובין נטיעת אילנות פרי: התבואה היא דבר הכרחי לקיום האדם, בני אדם זקוקים ללחם מן החיטה כדי לחיות. ואכן, "בזיעת אפיך תאכל לחם", אדם מתייגע וזורע, וכפי כמות ושטח הזריעה, כך כמות התבואה שתגדל ממנו – "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו";
לעומת זאת, פירות האילן אינם הכרחיים לחיי האדם, ועיקר מטרתם היא לתענוג והנאה שהם מוסיפים לחיי האדם. כפי שאדם יכול לחיות בבית בלבד, ללא "גן" של אילנות; אך אם ברצונו גם ליהנות ולהתענג מהמקום בו הוא מתגורר, הוא ידאג שסביב הבית יהיה גם "גן", מקום שבו נעים לשבת באויר הצח, ליהנות מצל האילנות ולהתענג מפירותיהם.
לכן, נטיעת עץ פרי כרוכה במאמץ רב ובזמן המתנה פי כמה וכמה מזריעת החיטה, עד כדי כך שבמדרש מסופר על עץ שפירותיו מגיעים לשיאם רק שבעים שנה אחרי נטיעתו; אך במקביל גם גם כמות ואיכות הצמיחה של עץ היא לאין-ערוך מצמיחת התבואה: מגרעין אחד קטנטן הנזרע באדמה גדל עץ ענק בעל עשרות ענפים, שעליו גדלים מאות פירות מידי שנה שוב ושוב.
הרבי מבאר שזהו אחד ההבדלים בין קיום המצוות ללימוד התורה: בין השאר בעוד שמצוות עיקרם הוא ה"קבלת-עול", לעשות את רצון ה' בעולם כעבד המבצע את רצון אדונו, ולכן המצוות הן גם בדרך-כלל מוגבלות בזמן ומקום, יש גודל מסוים לתפילין, ארבע כנפות דוקא לטלית, וכיו"ב;
הרי שעל התורה נאמר "לעולם ילמוד אדם במקום שליבו חפץ" – כל ענין לימוד התורה הוא דוקא שאדם חפץ ונהנה מהלימוד, בהבנתו ובחושיו שלו. כפי שאנו מבקשים בברכות-השחר "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו", שדברי התורה יהיו ערבים ומתוקים לנו.
ואמנם, כדי להגיע לעומקם של דברי התורה יש צורך במאמץ רב ובהשקעת זמן וריכוז; אך העונג וההנאה שבסופו של דבר זוכה להן לומד התורה, הנאה רוחנית בעיקרה שהופכת גם לעונג גשמי כפשוטו – הינן מסוג אחר לגמרי; עונג שממשיך ומתווסף עוד ועוד, שהרי התורה היא חכמתו של הקב"ה, שהוא אינסופי בלתי-מוגבל, ולכן גם תורתו היא אינסופית ובלתי-מוגבלת, כפי שנאמר בפסוק "ארוכה מארץ מידה ועמוקה מיני ים".
וכפי שכולנו יודעים ורואים, אין לומד תורה בעולם שיאמר "את הפסוק הזה כבר למדתי, הוא כבר פחות מעניין אותי", "כבר סיימתי את דף הגמרא או את פרק התניא הזה"… כל חלק בתורה ניתן ללמוד אותו שוב ושוב ולגלות בו עומקים חדשים ונפלאים, ובכל פעם בחשק ובחיות רבה עוד יותר!
כי התורה היא "עץ חיים למחזיקים בה", היא אילן נושא פירות להנאה ותענוג, המצמיחים עוד ועוד פרדסי פירות מתוקים בכל הגוונים והטעמים. אמנם יש צורך ביגיעה גדולה וסבלנות עצומה עד שזוכים ליהנות מהפרי, אך כאשר זוכים סוף סוף להתענג ממנה, מיד יש חשק לנטוע עוד ועוד ולהגיע לשיאים חדשים של הנאה ועריבות עד בלי די.
אכן, כפי שהרבי היה מסביר מידי שנה במאמרי י' שבט המפורסמים – "באתי לגני אחותי כלה", עיקר תכלית בריאת העולם, היא לא רק כדי "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" – שהוא הצורך ההכרחי שהקב"ה ישכון בעולם; אלא יותר מכך – "באתי לגני", תכלית הרצון של הקב"ה היא שהעולם יהיה מקום של עונג והנאה, כמו גן של אילנות, שאינו הכרח אלא מקום הנאה ותענוג.
זהו "ראש השנה לאילן" האמיתי – יום שבו מתחילה מחדש שנה של הנאה ועונג מצלילה לעומקי התורה, תורת הנגלה ותורת החסידות. אך בעיקר, יום שמזכיר לנו – ההנאה האמיתית היא לא מ"ווארט" (אמרה תורנית) קצר ונחמד ששמענו ונהנינו לחזור עליו, לא מלימוד של כמה שורות ברגע של פנאי; רק יגיעה ומאמץ, קביעות עיתים בלתי-מתפשרת בזמן, ועוד יותר מכך – קביעות עיתים בנפש, שלא יעבור עלינו יום בלי אותו לימוד תורה שקבענו לעצמנו, גם כשעייפים וטרודים ולחוצים – רק לימוד שכזה מניב את אותם פירות מתוקים שהם העונג האמיתי והנצחי.
*
בשנה זו במיוחד ט"ו בשבט הוא חגיגת לימוד תורה כפולה ומכופלת: על-פי תקנתו הקדושה של הרבי מלפני למעלה מ-40 שנה, יש ללמוד שיעור יומי של שלושה פרקים בספר "משנה תורה להרמב"ם" – הספר היחיד הכולל את כל התורה שבעל-פה כולה, כך שמידי שנה מסיימים את כל "הי"ד החזקה" – י"ד ספרי משנה תורה שכתב הרמב"ם. הרבי הוסיף ותיקן גם מסלול מיוחד למי שמתקשה ללמוד שלושה פרקים, ובמסלול זה לומדים פרק אחד ביום, ומסיימים את לימוד 'משנה תורה' כולו במשך קרוב לשלוש שנים.
ביום ט"ו בשבט השנה, שני המסלולים האלו, שבכל אחד מהם משתתפים רבבות יהודים מכל העולם, מסיימים יחד ללמוד את כל משנה תורה להרמב"ם, ובעצם זוכים לסיים ללמוד את "כל התורה כולה", כאשר הם לומדים את המילים המיוחדות שבהם מסיים הרמב"ם את ספרו המתארות את ימות המשיח – "שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
במילים אלו מבטא הרמב"ם מה הוא העונג האמיתי בחייו של אדם, עונג נצחי שלעולם לא 'נמאס' ממנו, שלא כמו כל המעדנים שהופכים בסוף להיות "כעפר" בעיניו, אלא עונג שתמיד האדם רוצה בו ונהנה ממנו עוד יותר ויותר – לימוד התורה, להשיג את דעת הבורא, את חכמתו האינסופית של הקב"ה.
אכן, שיעור יומי של שלושה פרקים בלימוד הרמב"ם איננו דבר קל. הלכות רבות עוסקות בנושאים שאינם מוכרים לנו, וכיום גם אינם 'פרקטיים' בינתיים, כהלכות טומאה וטהרה וקרבנות; ישנו עולם מושגים רחב שאינו מוכר לנו, ופרטים עמוקים ומורכבים שדורשים מאמץ הבנה רב; ובעיקר – ההתמדה מידי יום ממש, מבלי לוותר למרות כל לחצי היומיום המכבידים, היא אתגר שדורש כוח וסבלנות ויגיעה נפשית ופיזית לא-פשוטה.
אך אין דבר בעולם שישווה למתיקות ולעונג כאשר אדם זוכה להצליח ולסיים את הרמב"ם, בתחושה שהצליח ללמוד ממש את כל הלכות תורת ה', ומיד הוא מסתער מחדש בהתלהבות ובאנרגיה רעננה על הרמב"ם מתחילתו במחזור הלימוד החדש, כדי להעמיק בו עוד יותר ולגלות בו עוד ועוד דברים חדשים, שהרי "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", וכפי שהרבי היה מדגיש – לא "כחדשים", אלא "חדשים ממש".
ט"ו בשבט של שנה זו, מעניק אפוא לכל אחד ואחת מאיתנו כוח והזדמנות חדשה, לקבל על עצמנו להתמיד ולהקפיד על לימוד השיעור היומי ברמב"ם, כפי תקנתו הקדושה של הרבי, ולהתחיל "ליהנות מהחיים" באמת – That’s Called Living!""

 

(על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש)

 

למידע על לימוד הרמב"ם >> לחץ כאן

למאמרים נוספים >> לחץ כאן

Hey there! Ask me anything!